סיפור אמיתי:

אחת ממערכות היחסים שהיו לי במשפחה הקרובה שלי,

היו לא קלות.

שנים של עליות וירידות, אף פעם לא באמת הבנו למה, לא הצלחנו לשים את האצבע,

על מה משתבש כל פעם מחדש, רק היה ברור שזה משתבש,

ושאנחנו לא מצליחות לתקן, מה שהוביל ליחסים לא טובים על בסיס קבוע.

לפני כשנה ביקשתי מסר ברור,

מהמדריכים שלי: למה זאת מערכת היחסים?

התמונה שנגלתה בפני היכתה אותי בהלם.

הם הראו לי אותי ואותה בגלגול קודם, מה היו היחסים בנינו,

איך מערכת היחסים הזאת נגמרה בצורה טראגית אז.

מה שהדהים אותי, היה,

שהיום מערכת היחסים שלנו הייתה המשך ישיר, למה שהיה אי שם באותו הגלגול.

מהמקום הזה יכולנו להתבונן ביחד על מערכת היחסים שלנו,

להבין אותה אחרת לגמרי,

לחמול ולסלוח ממקום עמוק ולבנות מערכת יחסים נפלאה וחדשה.

מערכות היחסים שלנו, יכולות לעיתים,

להתגלגל מגלגול אחר, דפוסי התנהגות מול אותו אדם,

הם לגמרי מגלגול אחר.

ברגע שמבינים את הבסיס, משם הדרך למשהו טוב יותר היא הרבה יותר קלה.

מערכות יחסים שקשים לכם,

שאתם לא מבינים אותם, ושהם חשובים לכם,

אפשר לבדוק עוד נקודת מבט,

מה היינו פעם מזמן?

ומשם להתחיל בריפוי והחלמה,

למערכת יחסים טובה ומטיבה לשני הצדדים.

כשאנחנו חושבים על העולם שלנו, זה באמת העולם, נכון יותר היקום שלנו.

למעשה, שאנחנו מדברים על העולם הזה,

אנחנו יכולים לחלק אותו למלא חלוקות,

אחת החלוקות זה העולם הפיזי – העולם שאנחנו חווים אותו,

והעולם הרוחני – העולם שמעבר.

העולם שמעבר הוא לא ממש מעבר, הוא פה, והוא שם והוא בכל מקום.

כולנו רוח, כולנו רוחניים.

אז היקום הזה שאנחנו חלק ממנו,

הוא בעצם תנועה אין סופית בין שני העולמות.

כדור הארץ נמצא במרכז צורת האין סוף.

הנשמה שלנו (שזה מושג מאוד מופשט והוא לא בדיוק כזה)

נעה בין שני העולמות במהלך של אלפי שנים.

אנחנו נעים בצורה אין סופית בין העולם שמעבר לבין העולם הפיזי.

כשאנחנו נשמה,

אנחנו בוחרים להגיע אל העולם הפיזי,

אנחנו אפילו בוחרים לאיזה הורים להוולד.

אנחנו בוחרים להגיע,

כי רק פה אפשר לחוות חוויות, להרגיש רגשות,

לעשות שינויים ולמידות מהותיות, שאנחנו רוצים לשנות מגלגולים קודמים.

כנשמה אנחנו יכולים להתבונן ולהבין מה עברנו,

אנחנו יכולים לעזור ולהוות מקור של ידיעה ותמיכה עבור אנשים בעולם הפיזי,

ולעשות עוד תהליכים נשמתיים שאני כאדם לא יכולה להבין אותם.

אבל רק כאדם אפשר לעשות שינוי אמיתי, מהותי,

צמיחה, רגש והתרגשות.

אז אין באמת סוף לעולם,

אין באמת סוף לחיים,

להכל יש המשכיות רק בצורה

אנרגטית שונה ממה שאנחנו מכירים.

אני פשוט אוהבת את השיר הזה,

שולחת אותו בכל הזדמנות לכל מי שרלוונטי לה,

כמו תפילה.

בנינו,

את באמת מאמינה בזה?

את מאמינה שאת יכולה לעשות רק את מה שאת אוהבת?

או שזאת משאלה,

של נערה,

אישה צעירה,

שחולמת על החיים שהיא רוצה, אבל לא באמת מבינה שבחיים האמיתיים,

את לא עושה את מה שאת אוהבת, את עושה את מה שאת צריכה.

כי צריך לעבוד, ולשטוף כלים ולעשות כביסה,

וצריך להוציא ילדים מהגן ולבשל,

וצריך להיות טובות ומצליחות, ובנות זוג טובות,

וצריך לאכול נכון, ולעשות ספורט,

ויש עוד מלא שצריך.

רק מלכתוב את כל זה התעייפתי. וגם הייתי בדיוק ככה,

חייתי את כל הצריך הזה, והייתי עייפה כל הזמן.

עייפה במן עייפות עמוקה שכזאת, לאות.

עד שלמדתי לשאול את עצמי:

חוה, מה בא לך?

בתוך כל מה שצריך, ויש הרבה שצריך,

תפני מקום למה שבא לך,

בא לך ממקום ילדי.

תעצרי ותשאלי את עצמך:

מה בא לי? מה מעיר את התשוקה שבי?

מדליק אותי?

ותתחילי בדבר אחד, שלפחות כל יום יהיה משהו אחד שבא לך.

שם זה מתחיל,

שתוכלי יותר ויותר לפי משאלות ליבך ולא לפי מה שאת חייבת.

הכי חשוב לי שתדעי,

שכן זה אפשרי.

כי פשוט מגיע לך שיהיה לך טוב.

אני עומדת בתור לסופר,

הקופאית פוגשת את חברתה, שעומדת מאחורי:

"וואי ממש השמנת, אני אומרת לך כי ממש אכפת לי ממך…."

החברה מגיבה במבוכה,

והאמת לא כל כך יודעת מה להגיד.

כמובן ששתקתי.

מה שבאמת רציתי להגיד לקופאית

היה לצעוק לה:

די להעיר על הגוף!

די!

אם היא באמת השמינה, אני מניחה שהיא יודעת את זה בעצמה,

ואם היא לא יודעת, אני מניחה שהיא שלמה עם הגוף שלה,

ושזה לא מעניין אותה.

הדבר הראשון שקבוצת חברות שנפגשת,

היא בדרך כלל להעיר על הגוף,

קודם כל אם רזית או השמנת.

קודם כל הגוף.

אנחנו באמת רוצות להחמיא,

תעצרי רגע, זאת באמת מחמאה?

או שזאת מחמאה במסווה של ביקורת?

האם הכל מתנקז ברגע הראשון, רק למראה הפיזי שלי?

מה באמת המסר שלנו אחת כלפי השנייה?

ביקורת.

במעטה של "דאגה" ואכפתיות אנחנו ביקורתיות להחריד.

זה דבק בנו ועובר כמו חוט השני לבנות שלנו,

שעסוקות כל הזמן במראה הפיזי שלהן, נשים רבות לא מבינות למה.

אם רזיתי וזה מעסיק אותי, אני בטח אדבר איתך על זה וכך גם אם השמנתי.

 

 

כשאנחנו נפגשות בואו נחמיא באמת.

בואו נחמיא מתוך אהבה אל מקום של אהבה.

בואו נחמיא כדי לעשות אחת את השנייה מאושרות,

טובות בלב, בואו נעצים ונפרגן למי שאנחנו ולא רק לאיך שאנחנו נראות.

התקופה סוערת, מבלבלת,

הרוחות בארץ גועשות וסוערות.

הגבלות של תנועה,

הגבלות של פרנסה,

העתיד לא ברור וכל יום הנחיות והפחדות חדשות.

 

כל כך הרבה מידע מבלבל,

מה נכון?

מה נכון?

בתוך כל הסערה הזאת תקופה אלימה וקשה.

אלימות שנוגעת בנו בבטן הרכה.

בתוך כל הרעש הזה,

אני מנסה למצוא את עצמי.

בתוך עצמי כל התשובות נמצאות.

התשובות למה נכון או לא נכון לי,

מה הדרך שאני רוצה לבחור, לגבי כל דבר בחיים.

בתקופות מבלבלות וכל כך סוערות,

אחד הדברים הקשים זה למצוא את עצמי בתוך כל הכאוס הזה.

וזה אחד הדברים שכולנו הכי צריכות.

בעצם, מה שאני כותבת לך, זה למצוא את המהות שלך,

את הרוח הפנימית בתוכך.

אז איך את בעצם מוצאת האמת שלך?

את המקום בתוכך שהוא את.

קודם כל את מסכימה בתוכך להבין שזה שם,

אי שם בתוכך.

מסכימה לזה שיש את מיוחדת שהיא רק את,

הרוח שבך, המהות שבך.

לרוב אחרי שתסכימי לה להתגלות, היא פשוט תראה לך את עצמה.

היא מתחבאת אי שם בגוף שלך,

במקום מסויים, או ביותר ממקום אחד.

שם התשובות לשאלות שמטרידות אותך,

שם נמצא היעוד שלך,

שם את נמצאת באהבה מלאה לעצמך בלי שום אבל או אולי,

שם הדרך שלך ברורה.

תתני לעצמך מתנה,

את הזמן והמקום לחפש את עצמך בתוך סערות החיים.

שתמצאי אותה,

את תביני כמה שהמתנה הזאת מתוקה.

כשהייתי קטנה חלמתי שאני אהיה סופרמן.

הייתי חולמת בהקיץ ורואה את עצמי, טסה באוויר,

מצילה את כולם וחיה לי בשלווה על קריפטון.

ככה אז חלמתי, על דבר אחד שאני אעשה בחיים שלי.

ככה גם ראיתי את רוב האנשים חיים,

אנשים עסקו בדבר אחד מרכזי והשאר היה תחביבים או החיים הפרטיים שלהם.

כשגדלתי הבנתי בצער גדול, שכנראה סופרמן זה כבר לא..

אבל כן הייתי מכוונת רק למקצוע אחד.

הייתי מורה בתיכון.

בית, עבודה, בית, ילדים, קצת יוגה, לפעמים מסעדה, סרט ועוד יום עבר.

היום אני שמחה לספר לכם שהחיים שלי הם פאזל אחד גדול.

ככל שעובר הזמן בפאזל הזה, של חיי יש יותר ויותר חלקים.

מכל החלקים שלי אני נהנת, בכל החלקים שלי אני מגשימה את עצמי,

בכל פעם בדרך קצת אחרת.

אני עדיין קצת מורה בתיכון,

אני מלמדת בעלות עסקים צעדים ראשונים בשיווק,

אני מאמנת אישית – קאוצ'רית,

אני מתקשרת,

קוראת הילות.

ויש עוד משהו בשרוול שאני כבר מזהה, ובזמן שלו הוא יצא לאור.

כמה פעמים אמרו לי, חוה חשוב להתמקד.

אני מסכימה, אבל…..

כל פעם להתמקד במה שחשוב לי באותו הרגע,

הפאזל הזה שמרכיב את החיים שלי, יוצר לי שפע.

שפע בנתינה, שפע במחשבה, שפע באנרגיה

ובתכלס, זה פשוט כיף!

אז, מה הפאזל שמרכיב את החיים שלך?

מה עוד בא לך להכניס כדי שיהיה לך מעניין וכיף יותר?

שומעת אותו?

הנה עוד שנה עומדת להסתיים,

ו….

באמת השגת את מה שרצית בה?

עוד כמה שנים, תגיעי לסוף השנה,

ותגידי לעצמך, וואי הזמן בורח לי מבין האצבעות,

כולם כל כך צריכים אותי,

מתי אני אשיג את מה שכל כך חשוב לי?

מה איתי?

כן, גם את צריכה אותך.

אולי זה יפתיע אותך, גם המשפחה שלך,

צריכה שאת תגשימי את כל מה שאת רוצה עבורך.

הם צריכים את זה אפילו בלי לדעת שזה מה שהם צריכים.

כשאת מגשימה את עצמך, כולם מסביבך יכולים להאמין בעצמם,

ולדעת שגם הם יכולים להגשים את עצמם.

כשאת מממשת את החלומות שלך,

הילדים שלך מסתכלים עלייך , ויודעים בתוכם,

שגם הם יכולים.

בלי שתגידי, בלי שתנאמי,

כי הם פשוט רואים את זה קורה.

וזה נכון, אנחנו יכולות להגשים את עצמינו באיזון.

כשאנחנו רואות אותנו,

ובמקביל רואות גם את המשפחה שלנו ואת הצרכים שלהם.

זה לא או הם או אני.

זה גם הם וגם אני.

שומעת שוב את השעון?

תני לו עכשיו לתקתק עבורך! עבור מה שחשוב לך.

שבי ממש ממש ברגע זה,

ותשאלי את עצמך ברצינות, ותכתבי :

למה אני זקוקה כדי להגשים את מה שממש חשוב לי?

תעשי רשימה של מלאאאאא דברים ואחר כך תכתבי את ההכי חשובים.

בעצם השאלה, תזמני את המציאות שאת רוצה לתוך החיים שלך!

בהצלחה !!

שהשנה האזרחית הקרובה תהיה מלאה בהגשמה, עבורך!

צריכה עזרה? כל מה שאת צריכה זה לפנות אלי.

לפעמים גם פגישה אחת מספיקה.

 

 

 

כשחושבים על תקשור,

אנחנו תוהים, מי הן אותן דמויות נסתרות,

שמגיעות ומעניקות את הידע המופלא שלהם לעולם הפיזי.

אני חווה, ובנוסף למה שאני עושה, אני גם מתקשרת.

יוצאת לאור בימים אלה, במלואי, כמי שאני.

את הטור הזה, "הם" מכתיבים לי.

כדי שנוכל קצת להבין איך זה נראה מהצד השני.

"הם" אלה המדריכים הרוחניים שלי.

לכולנו יש מדריכים רוחניים, לא תמיד אנחנו מודעים להם.

חלק מהתפקיד שלי, זה שתבינו שגם לכם יש.

כן, לכולם!

חשוב להם שתדעו,

שרובינו נוהגים לראות את העולם הפיזי האנושי כעולם אחד,

ואת העולם שאנחנו לא רואים,

"עולם הנשמות" כעולם אחר.

הם מבקשים שנתחיל לראות אחרת.

זה אותו העולם, הם נמצאים איתנו, לידינו,זה אותו העולם.

זה פשוט העולם שאני רואה כאדם ועולם אחר שאני לא רואה.

אנחנו אותה האנרגיה, יש לנו מטרות דומות.

הם בעצם לשירותינו, הם מגיעים כדי להיות בנתינה,

כדי שנוכל לקדם את עצמינו יותר, להבין הבנות עמוקות יותר,

בעיקר של דברים שקשה לנו לראות כי יש לנו לעיתים ראיה מוגבלת,

ולהם ראיה רחבה יותר על דילמות שמעסיקות אותנו.

הם באים כדי לתת, כדי לעשות לנו ולהם יותר טוב,

כדי שנרחיב יחד, הם ואנחנו את עצמינו, את היעוד שלנו ואת הטוב שבעולם.

תפקיד המתקשרת הוא להעביר את המידע ולהיות חלק מחיבור וצמיחה של שני העולמות.

להעביר את הנתינה הלאה.

 

 

אז אמרו לך:

לפרסם כל יום בפייסבוק, לדעת לכתוב "נכון"

בעיסקי ובפרטי.

שממש ממש חובה שיהיה לך אינסטגרם,

רשימת תפוצה, בוטים ממש חייבים,

ומה?

עוד לא בנית אתר ואין לך דפי נחיתה?

אההההה

וגם לוגו! בלי לוגו את ממש לא יכולה.

ושתדעי שכל זה לא יעזור לך אם אין לך תודעה עיסקית.

אהההההה

ויש גם עוד.

את שומעת את כל אלה, וכבר נחנקת,

מרגישה שטבעת עמוק ואת בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל.

ואז את נזכרת בכל קולות הביקורת שלך בעצמך: אני לא טובה, זה ממש לא יעבוד לי,

אני באמת לא מסוגלת לעשות את זה.

ואז את בכלל מרגישה שאת טובעת.

 

כן, תמיד יש עוד,

והכל באמת חשוב,

תמיד יש את הדבר הזה שממש ממש חובה לעשות אותו,

כי בלעדיו את לא תפרצי.

זה באמת חשוב שתעשי,

בעיקר הכי הכי הכי חשוב שתהיי את.

שתהיי את ממש אמיתית, כאדם.

בפוסטים, בסרטונים שאת עושה.

שתביני מה המתנה שבאת לתת לעולם ואותה תספרי.

לכל הרשימה המאוד מכובדת הזאת, חשוב שתגיעי בקצב שמתאים לך,

שאת נושמת לתוכה ומצליחה לעשות אותה נכון לך,

כי אחרת זה פול גז בניוטרל וזה ממש לא טוב ולא נכון לעסק שלך.

את הכי טובה לעסק שלך,

שאת מחוברת, רגועה וזזה בקצב שהוא טוב לך והעיקר שתהיי בתזוזה.