כל הפוסטים בבמבט אישי

החודש אנחנו חוגגים את חג פורים – חג צבעוני, מלא שמחה, צחוק וגם יצירתיות. אחד הדברים שאני אישית אוהבת בפורים,

לפי ויקיפדיה עֲנָוָה היא מידה טובה, הנחשבת על ידי חכמים רבים ליסוד כל המידות הטובות. בין אם אדם אינו מחשיב

אחת המסכות השנואות והבלתי מתקבלות עלינו כבני אדם, היא המסכה של להתנהג רגשות במקום לדבר רגשות. אנחנו כבני אדם שמרגישים,

"מה אני עושה לא בסדר?", "איך זה שכל החברים שלי כבר בזוגיות ורק אני לא?" הם חלק משאלות או תהיות

ראשית‭,‬ חשוב‭ ‬לזכור‭ ‬שכל‭ ‬מה‭ ‬שאני‭ ‬כותבת‭ ‬כאן‭ ‬היא‭ ‬דעתי‭ ‬האישית‭.‬ אנחנו‭,‬כבני‭ ‬אדם‭,‬ נוטים‭ ‬לרצות‭ ‬לדעת‭ ‬מה‭ ‬יהיה‭ ‬השלב‭ ‬הבא‭.‬

ד"ר אדית אווה אגר כתבה בספרה "המתנה": "בסופו של דבר מה שחשוב זה לא מה שקרה לנו, אלא מה אנחנו

מהו המכנה המשותף למושגים – אי ודאות, חוסן נפשי והישרדות? לפני כשלושה וחצי חודשים נולד ביטוי חדש המעלה בנו את

אחת השאלות החוזרות ונשנות בזמנים הקשים של עם ישראל היא איך העם הזה שורד, חי וקיים, למרות כל הזוועות שהוא

נבט צומח  הפרח פורח משיר זרעים הזרעים נובטים הופכים לפרחים הפרח נובל נעלם מעגליות של חיים בסופו של דבר זה

יש מלחמה יש חטופים יש כאלה שלא חוזרים והלב נקרע.   ואני חושבת לי איך אני מעלה? איך אני מחברת