כל הפוסטים בבמבט אישי

יש לי אח אחד, גדול ממני בשש וחצי שנים. כמו כל בני משפחה, גם אנחנו רבנו והצקנו אחד לשני בילדותינו.

סוף סוף יש הרגשה של חזרה לשגרה, למציאות שהיינו רגילים לפני הקורונה המדד הכי טוב לזה הוא התמונות שאנשים מעלים

אמא שלי, עליזה גרנות, נפטרה לפני יותר מ30 שנה. גדלתי עם הורה אחד וגם זה בקושי.המעבר בין מוסד למוסד בארצות

אני עברתי שנה מאוד מאתגרת מכל הבחינות: מקצועית, אישית וזוגית לצד שנה של קורונה שלא הייתה קלה לאף אחד מאיתנו.

אתם חוגגים יום הולדת. העוגה יוצאת מקושטת בנרות. שרים לכם את שיר היום הולדת. אתם מביעים משאלה ומכבים את הנרות.

פעם חשבתי שחלומות ומשאלות זה רק באגדות, היום אני מבינה שחלומות ניתן להפוך למציאות! אופרה ווינפרי אחת הנשים החזקות והעשירות

זה מביך. נשמע לא אותנטי לפעמים. כחברת ארגון נטוורקינג, לעיתים אני מחמיאה לבעלי עסקים אחרים על שירות או מוצר שנתנו

כשמישהו מפרגן לך על העשייה שלך בעבודה או בבית או מחמיאים על הנראות או בגד חדש איך זה גורם לך

אנחנו רואים את הסוף באופק. האור בקצה המנהרה מתקרב ותיכף אנחנו בצד השני. מתכוננים ומתכננים את היום שאחרי. יש את

כבר שנה שלמה כמעט שאנו חווים מציאות חדשה, מציאות שנוצרה כתוצאה מ"צונאמי" שפוקד אותנו וכל פעם מחדש הכריח אותנו להיסגר