The post סיום חופש, הכנות, חזרה לשגרה, בית הספר וגנים appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

The post מעברים, ים, חום ומסגרת חדשה appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

The post שעמום appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

The post עוד מעט קט מסתיימת עוד שנת לימודים בבתי הספר ובגנים appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

The post עשרת הדיברות שלי appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

The post עצמאות, שחרור, אביב וזיכרון appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

אתם בטח שואלים למה קוראים לו "מדור לדור"?
אז ככה, כולנו מכירים את העיתון המקומי ששמים לנו בתיבות הדואר, בו אנחנו מעלעלים, קוראים מדורים מסוימים, משוחחים עליהם עם השכנה ואחר כך, בלי שהמפרסמים יודעים, מנקים אתו את המראה באמבטיה או את החלונות ברכב? אז הרעיון הבסיסי היה להדפיס אותו ולחלק אותו ולא פחות חשוב – שיתאים לכל דורות המשפחה, כמו העיתונים הארציים המודפסים "לאישה", "ידיעות" או "מעריב לנוער".
בשעתו, העיתון הודפס באיכות נייר כרומו ודפים צבעוניים, כך שלא היה אפשר לפספס את הנוכחות שלו.
למעשה, היתה תקופה בה הן עמדו בקניון רוטשילד בראשל"צ, בקניון הבאר, בסינמטק בחולון ובסטודיו C, חילקו אותו, התרגשו מהתגובות של העוברים ושבים שהחלו לקרוא בו, צחקו, שמחו וחשו שפרי עמלן נשא פרי! – העיתון צבר המון כוח.
מהו הקושי המשמעותי שחוויתן בדרך?
ברגע שהוא חדל להיות מודפס והפך להיות אינטרנטי בלבד, הוא איבד חלק מכוחו וקסמו, למרות שיתרונו בכך שהאתר והעיתון שונים מכל מגזין אחר.
אם ניקח למשל את עיתון "את", מנטה ואחרים שניתן למצוא בחנויות בכל רחבי הארץ, אנשים קוראים אותו על סמך התפיסה שברגע שאדם מחזיק ביד עיתון, גם אם הוא מדפדף ברובו וקורא כמה כתבות בודדות, עדיין הוא נחשף למשהו חדש או מפתח שגרת קריאה וזו המטרה.
מה השתנה בעיתון מאז הקמתו?
ליהודית, החל מהיום הראשון, היתה חשיבה עתידית וחלום שבעלי עסקים כמו עו"ד ורופאים יצטרפו אליו. מדובר בבעלי מקצוע שבדרך כלל אינם נוטים לקחת חלק במגזין חדש. חלק מהכותבים מתחילת הדרך פרשו ובמקומם נכנסו כותבים איכותיים יותר והחלום של יהודית התגשם – אם תציצו במגזין, תבינו. חלק מהכותבים הוותיקים ממשיכים לרתק אנשים בעניין רב במדור שלהם וזה נפלא מבחינתנו.
מונה באה מעולם הדפוס, הדיגיטל, האינטרנט ובחלוקת העבודה בינה ליהודית, האחריות לעיצוב היתה כולה שלה והיא עשתה עבודה נפלאה, אותה ניתן לראות בגיליונות באתר.
ליהודית היתה ונותרה האחריות לנושא השיווק, לאתר כותבים, לבחור אירועים מעניינים ולשלוח אליהם כתב שיסקר, לחבר בין אנשים שכותבים בעיתון לבעלי עניין מחוץ לעיתון ואין ספק שזה התחום בו היא מצטיינת, עד היום.
לפני כשנה, מונה פנתה לדרך חדשה ולתפקיד העיצוב נכנסו סיגל גבאי, שמגיעה מעולם הפרסום ובן זוגה מוטי עזרא, שאחראי לכל הקשור לתחזוקת האתר. סיגל הטביעה את חותמה החל מהגיליון הראשון שעיצבה, הוא גיליון מספר 40 ואין ספק שהשינוי תרם לקידום. בין השאר, קיימת כיום האפשרות לצרף קישורים לכתבות ובאנרים, פרטים חשוב מאוד בעידן הדיגיטל.
מי מכיר את העיתון?
גוגל – באופן אורגני לחלוטין !
יפעת תקשורת וקטעי עיתונות – המפיצה של מדור לדור החל מיומו הראשון.
כל חברי "ביז"
אתר "לינקדאין"
דף עסקי בפייסבוק המונה אלפי קוראים.
תפוצת דיונים בפייסבוק בה קוראים מביעים דעה על כתבות.
מפה לאוזן: חברים של חברים של חברים.
מדור הדיונים הוקם לפני מיום ההשקה וכיום יש בו אלפי משתתפים.
פורום נשי בו יהודית משתתפת.
מה החזון של העיתון?
שיכנסו בעלי מקצועי נוספים כמו רופאים, וטרינריים, תחום הייטק ובעלי דעה משמעותיים, מישהי שמתמחה בתרבות ואומנות ולהיחשף לקהלי יעד נוספים.
מה אין בעיתון ולא יהיה?
רכילות ופוליטיקה.
בכל כתבה יש פן אישי, מעניין ומרגש ואין צורך ב'רכילות' כדי למשוך קוראים.
איזה פינות יש בעיתון כיום?
ספרים, משחקים, בישול, משפטים, מאמנת עסקית, שיווק במדיות, חשיבה מחוץ לקופסה, NLP, מאמנת אישית, פינת משפחה, סטיילינג ועוד.
** לצורך גיליון זה שוחחתי עם יהודית ומונה. מונה מפרגנת לסיגל על העיצוב והשינוי הנפלא שחוללה בו.
משפט לסיום שהוא נר לרגליה של יהודית:
אמנם הוא עיתון קטן, אבל "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
נפגש בעיתון ה – 100

The post מזל טוב לי ! אני הגיליון ה – 50 של מדור לדור appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

מאת: זהר נוי האיש שעשה בית ספר לחיים
בספרו "חי בסרט יווני" מגולל שלמה בורלא, יועץ ארגוני ומנחה קבוצות, את סיפור חייו. זהו סיפור חיים מאוד לא שגרתי, מעציב ומשמח באותה הנשימה, מפתיע ומרגש עד דמעות בו שזורות כחוט השני תובנות אליהן הגיע במהלך חייו, שאסף בתחנות חייו, מניסיונו המקצועי ומחוויותיו האישיות. דרך החתחתים אשר עבר שלמה בילדותו ובנעוריו תוך הישרדות מפתיעה, היא אשר זיכתה אותו בכינויים כמו "חתול רחוב" או "החתול בעל תשע הנשמות", המעידים על האופי המסתגל והמתוחכם שלו. בספר שלמה מעיד על עצמו כמומחה בנפש האדם והתנהגותו וזאת בשל החיים הלא קלים שעבר בעודו נושא דימוי עצמי נמוך, לצד הלימודים האקדמאיים וההתנסויות המגוונות אותן עבר והעביר, הם אשר עושים אותו לאחד האנשים המובילים בתחום ההתפתחות האישית אשר ניתן למצוא היום בארץ. הספר "חי בסרט יווני" שכתב מציג באופן מרתק חלקים אוטוביוגרפיים מסקרנים, ביניהם משובצים פרקים הכוללים את הידע המקצועי העשיר של שלמה, המתחברים יחדיו למארג מפתיע וחדשני עבור הקורא. משולבים בו ידע תאורטי ישים לבין כלים פשוטים ומעשיים לחיים, אשר ניתן להתחיל ליישם כבר בזמן הקריאה. הספר פורש בפנינו את התובנות של שלמה, אותן אסף ופיתח במהלך חייו לצד כל הרגעים המשמחים והעצובים אותם חווה, אשר מסבירות כיצד באמת אפשר לשבור את הפרדיגמות והאמונות מגבילות אשר מנחות אותנו כל חיינו ובמקרה שלו – לעבור מילד שמן, דחוי ונכשל למבוגר מצליח ומוכר, על ידי השימוש באותם הכלים אשר מביא בספרו בפתיחות מפליאה. שלמה מראה לקוראיו כיצד אפשר להיות מאושרים, גם כאשר נדמה שהחיים פחות מחייכים אלינו ומפילים אותנו לתהום עמוקה פעם אחר פעם, ממנה קשה להביט החוצה אל האור. הכתיבה האמיצה, אשר מאפשרת מבט אל נבכי נפשו של הכותב מביאה לתחושה כי כמעט ניתן לגעת בו ולעמוד לצדו באותם אירועים אותם חושף בפני הקוראים ואשר עיצבו את חייו. סיפור חייו של שלמה הוא ממש סרט יווני – הוא נולד כתוצאה של סטוץ חד פעמי בבית מלון מול התחנה המרכזית בחיפה, אביו נאלץ לשאת את אימו בעקבות לחץ החברים מיוון ומהמפלגה, אבא נעדר רבות מהבית ובגד באימא. שלמה גדל כאשר הוא מחזיק באמונה עמוקה שהוא שמן, מגושם, לא יוצלח ושממנו לבטח, כבר לא יצא כלום. כשהגיע לקיבוץ עבר מסכת התעללויות אשר ההתמודדות עמה הייתה קשה, אך לאט לאט הביאו לו החיים הזדמנויות ל"ריפוי": משפחה מאמצת נורמלית, רקדן מצטיין, ספורטאי מצטיין ומדריך בתנועה בעיר מטעם הקיבוץ. עד גיל 29 הוא עדיין הסתובב עם "תכנת מחשב" טבועה בראשו של דימוי עצמי כושל, עד הרגע בו התחיל לגלות ולשנות. הוא עבד כמדריך בפנימייה של נוער מאתגר, כיועץ ארגוני בבית ספר תיכון, כמורה דרך לתיירים באנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית, נסע לשליחות כמנהל המגבית היהודית ברומא ובספרד, עבד בתפקידי ניהול בחברות שונות (קרן היסוד, תובנה, אגודת אכסניות הנוער, אשת טורס ועוד), פתח מסעדה יוקרתית עם שותף איטלקי ופשט את הרגל. הוא נפצע בתאונת דרכים קשה ביותר (4 צלעות שבורות, שבר פתוח ביד, ברגים, פלטינות וניתוחים לאורך שנה וחצי). אשתו דאז, אם לארבעת ילדיו, עזבה אותו לאנחות עם חוב של חצי מיליון דולר בעודו בבית חולים. התחתן בשנית והקים עם אשתו הנוכחית את חברת אינסייד אאוטסייד לייעוץ ולפיתוח ארגוני. שלמה בורלא, יועץ ארגוני, מנחה קבוצות, מרצה בכיר ומורה דרך מבוקש, איש משפחה ואב לשישה ילדים, בן להורים סלוניקאים. את העשור הראשון לחייו בילה בסמטאות המושבה הגרמנית בחיפה. עשר שנים התגורר בקיבוץ של השומר הצעיר בשדות עמק יזרעאל, שני עשורים חי בירושלים, אחד במכבים-רעות והיום מתגורר בזיכרון יעקב. מילדותו הצטייר לעצמו ולסביבה כ"בעייתי". הוא מעיד שהיה "מגושם, לא רצוי, נכשל ולא יוצלח". לאורך השנים חווה התנסויות מאתגרות אשר כמה מהן מתוארות בספר בכנות מרתקת. הוא עבר תהליך התפתחות אישי אינטנסיבי, הרחיב את כישוריו המקצועיים וצבר תובנות מעמיקות. כל אלה הובילו אותו למקום שבו הוא נמצא היום: אדם שלם, רגוע, אוהב ומקבל את עצמו כפי שהוא. כמו שהוא נוהג לומר: "אם אני הצלחתי – גם אתם יכולים". שלמה בורלא מספר: "שלושים שנה, כמעט חצי משנות חיי, חיפשתי את עצמי במבוך האתגרים, המשברים והקשיים של החיים. במשך עשר שנים נסעתי בארץ ובעולם וחיפשתי תשובות. מסעות קסומים ומופלאים לעיתים מאתגרים ולא נוחים – נסעתי אל החוץ ובעיקר פנימה לתוכי. השתתפתי בכל קורס, סמינר או סדנה שהמציאו, קראתי את כל הספרים והמאמרים בכדי לקבל תשובות ולהשקיט את רוחי הנסערת. בחמש עשרה השנים האחרונות אני גדל, לומד, מתפתח ומכשיר את עצמי לעבוד עם אנשים. עד היום עבדתי עם מאות ואולי אלפי אנשים בסדנאות, הרצאות, אימון אישי וקורסים. יחד למדנו על החיים, על עצמנו ועל מה שנדרש כדי להיות רגועים, שלווים ומקבלים את עצמנו כפי שאנחנו בלי רגשות אשם, הלקאה עצמית וחוסר שביעות רצון מתמשך". לאורך הדרך אותה עבר שלמה, הספיק לאמן את טובי המרצים בארץ ובעולם. ד"ר טל בן שחר, ד"ר יניב זייד ופרופ' דן אריאלי, הם רק דוגמא לשלושה מהאנשים מעוררי ההשראה עימם עבד שלמה, אותם אימן בפרזנטציה ועמידה מול קהל.

שלמה בורלא מספר, כי לא חשוב מה הרקע ממנו באנו או מה האתגר בו אנו נמצאים כרגע -"הבחירה בגישה שלנו בכל רגע ורגע נתון היא בידינו". "הבחירה בגישה חיובית לחיים היא כורח המציאות כל דבר אחר מביא לאבדון…".

שמונה ביליון אנשים בעולם זקוקים להערכה, לאהבה ולהכרה! חשוב שאנשים אחרים יעריכו אותנו ויאהבו אותנו, אך "הכוס (של ההערכה) יכולה להתמלא רק מבפנים", כלומר עלינו לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו. חשוב שנמצא את הייעוד, המטרות והדרך שלנו וחשוב למצוא את המשמעות של חיינו". "לאחר עשרות מכשולים ובמצבים בלתי אפשריים שזימנו לי החיים
הבנתי שהכול למעשה הוא חלק מתוכנית להתפתחות אישית שחיכתה לי בחיי הבוגרים, תוכנית אינטנסיבית שבמהלכה הצלחתי להרחיב את כישוריי המקצועיים וצברתי תובנות מעמיקות". בהרצאות ובסדנאות אשר מעביר שלמה בנושאים מגוונים כמו חשיבה חיובית ופרגון, יצירתיות בעבודה, התמודדות עם שינויים, ניצול נקודות שבר כמקפצות בחיים ועוד, הוא משתף את האנשים בחוויות מחייו הפרטיים ואכן לא אחת אנשים פונים אליו ואומרים לו כי הדוגמאות שהוא מביא עושות את החומר המועבר לקל יותר ל"עיכול" וכך, הם מרגישים כי הם יכולים יותר בקלות להזדהות ולהחליט על שינויים בחייהם. שלמה חותם: "אותי החיים כבר לא מפחידים ולא יכולים להפתיע. עברתי הכל. דיכאונות, חרדות, גירושים ופשיטת רגל – יו ניים איט. אם יש לי מסקנה אחת נחרצת היא שניתן לעבור כל משבר בחיים, יהיה אשר יהיה". בין שאר הטיפים אשר מופיעים בספרו אותם הוא מציע לנו לאמץ לחיינו, ניתן למצוא אחד מוביל ומיוחד – לבחור בגישה חיובית כדרך חיים.

המסע אל הלב של ענת גרינשטיין

על פי שיטתה של ד"ר ענת גרינשטיין כל טראומה או אובדן שאנו חווים נשאר כצלקת בתוכנו. הדרך להבראה היא לשחרר את אותם משקעים ודפוסים שמפריעים לנו להתקדם בחיים ולהגיע לאיזון פיזי ונפשי מחודש. ספרה "מסע אל הלב" מבוסס על סיפורה האמיתי ומעביר מסרים, תובנות ומבט אחר על החיים. הספר מסייע בהתמודדות עם תהליכי שכול, מחלה ופרידה.

ד"ר ענת גרינשטיין, תושבת קריית אונו, נשואה + 2 ילדים בוגרים, מרצה ומטפלת בנטורופתיה ורפלקסולוגיה זה 22 שנה, יו"ר אגוד הנטורופתיה לשעבר ומבין מקימי האגוד. היא עוסקת באמנות שנים רבות, מציירת, מפסלת ומעבירה הרצאות וסדנאות לקהלים שונים בנושא תהליכי פרידה ושחרור מדפוסים מעכבים באמצעות יצירה ואומנות. מסע אל הלב יום למחרת חתונת בתה מתבשרת ענת על מחלת הסרטן של אביה ומבינה שעליה להתכונן לפרידה. הבשורה מציפה בה זיכרונות מהשכול המלווה אותה מאז שאיבדה את ארז, אחיה הגדול שנפטר בגיל 21 מאותה מחלה. באותם ימים היא הייתה נערה צעירה בת 15 ואיש לא הכין אותה לפרידה או עזר לה להתמודד עם האובדן. הפעם היא מבקשת עזרה שמגיעה בצורה לא שגרתית – האח שעלה לעולם של מעלה "שולח לקרוא לה". בשעת מנוחת הצהריים היא זוכה לבקר לרגע קט בעולם הבא שם נפגשים האח והאחות לאחר עשורים של פרידה. ענת לומדת על האופן שבו מתנהל העולם העליון דרך עיניה של אישה בוגרת. בעקבות המפגש עם ארז היא מקבלת תובנות חדשות על החיים ומגייסת כוחות להתמודד עם מחלת הסרטן של אביה בעולם של מטה. כשהיא חוזרת מהמסע לעולם העליון היא מתחילה במסע אל הלב שבו היא מלווה את אביה אל מותו ולומדת חמלה ומחילה. בספר מתוארים שני עולמות שמתקיימים במקביל על ציר זמן אחד: עולמו של אחיה המת ועולמה. שזורים בו מערכת היחסים שלה עם אחיה ואביה לאורך השנים, סיפור של אובדן והתמודדות עם מחלה בגיל צעיר ובגיל מבוגר. ענת גרינשטיין מספרת, כי כתיבת הספר "החלה לפני מספר שנים לאחר חוויה מדיטטיבית שעברתי. בה ראיתי את עצמי עולה מעלה במרכבה אל העולם הבא ופוגשת את אחי ממנו נפרדתי לאחר שנפטר ממחלת הסרטן לפני כמה עשורים. בפגישה מרגשת זו למדתי על האופן בו מתנהל העולם העליון דרך עיניה של אישה בוגרת ובאמצעות המפגש אני מקבלת תובנות חדשות על החיים. תובנות כמו מהו אושר, סיפוק, הנאה והודיה אותם אני לוקחת עמי אל העולם של מטה". "הטריגר להוצאת הספר הייתה החוויה המדיטטיבית שחוויתי שאפשרה לי את המשך הכתיבה בשלב מאוחר יותר כשאבי חלה במחלת סרטן חשוכת מרפא. מצבו הבריאותי של אבי החזיר אותי אחורה בזמן להתעסקות והתמודדות במחלתו של אחי כשהייתי בת 15 בלבד. באמצעות אחי אני מגייסת כוחות ותובנות להתמודדות עם מחלתו של אבי. בספר זה אני מתארת שני עולמות שמתקיימים במקביל על ציר זמן אחד. עולמו של אחי המת ועולמי שלי".
לדעת להתמודד עם אובדן בדרך לא שגרתית

בין המסרים שענת מעוניינת להעביר באמצעות ספרה: "התבוננות פנימית – צורך לעצור מידי פעם ולהתבונן פנימה אל הרצונות, ההוויות, הפחדים, הרגשות והמחשבות שחוסמות אותנו ואינן מאפשרות לנו להרפות ולצמוח; אהבה עצמית – היכולת שלנו לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהודות על מה שיש לנו ולא על מה שאין.

אהבה עצמית אינה אהבה אנוכית, היא הכרחית. כדי שנוכל לאהוב אחרים ולהיות בנתינה עלינו ראשית למלא את החלל שבתוכנו באהבה ונתינה כלפי עצמנו – אהבה רוחנית ולא אהבה חומרית; אושר או הנאה – לבדוק מה באמת חשוב לנו בחיים ומה עושה אותנו מאושרים. לא לבלבל בין הנאה וסיפוק מידי לאושר אמיתי, (כגון רכישת מכונית, בית, רהיט או בגד חדש שגורמים לנו הנאה או סיפוק לזמן קצר ומבלבלים אותנו עם תחושת אושר). מה שקורה בפועל הוא שלאחר מספר ימים אנו חוזרים למצבנו ההתחלתי ולתחושת חוסר הסיפוק. אושר אמיתי הוא אושר פנימי שלא מגיע בזכות מישהו או משהו חיצוני. אושר נבנה עם השנים ואנו מגדלים אותו בתוכנו מגיל צעיר. החשוב ביותר להפנים שקודם כול יש לנו את עצמנו לפני האחרים; זכות הבחירה – האם אנו מקשרים את מצבנו בחיים למזל או בחירה ולקיחת אחריות? האם אנו חיים מתוך הבחירות שלנו או ממקום שנכפה עלינו ואנו פוחדים לשנותו? שליטה – ההבנה שאין לנו יכולת לשלוט בחייהם של אחרים ושלא תמיד אנו יכולים להשפיע. לעתים המקום של חוסר האונים הוא מקום בו אנו מבינים שאנו רק חלק קטן מהיקום. לא כל דבר קשור בנו. ככל שנלמד לשחרר את השליטה ונתחיל לחיות מתוך חופש לעצמנו ולאחר, מתוך קבלה והבנה שלא הכול מתנהל כפי שאנו רוצים יהיה לנו יותר קל לקבל את השינויים בחיינו.

מסע אישי
ענת גרינשטיין מספרת: "המסע אל הלב הוא מסעי האישי אל תהומות של תהיות, שאלות, מחשבות, סליחה ומחילה. מסע בו אני לומדת על עצמי, על הקושי לשחרר את השליטה בחיי, להיפרד, להיכנס פנימה למסע שלי ובעיקר לקבל את עצמי כפי שאני בחמלה, באהבה ולסלוח לעצמי. מסע בו התפשטתי ופשטתי את בגדיי מול העולם וכעת הכול נראה ונחשף וזה לא קל. המסע באמצעות הספר הוביל אותי להבנה שלכולנו יש סודות, קשיים, כעסים ומערכות יחסים שאינן פתורות ואנו נושאים אותם בתוכנו שנים. המקום הזה לא היה פשוט, אולם הוא הסיר ממני כבדות גדולה ואת המחסום של לחיות לפי "מה יגידו". הבנתי שזהו מקום אנושי, אמיתי וכן קודם כול כלפי עצמי. אם יאהבו האחרים או לא, זה כבר פחות משנה. המסע האישי שלי, מאפשר לאחרים להתחבר ולפגוש את עצמם בסיפורי"

ענת מספרת, שהתייחסותה לטיפול הוא תמיד לפן הנפשי והפיזי כאחד. "מניסיוני רב השנים אני עובדת בכלים טיפוליים ואבחוניים מעולם הנטורופתי והרפואה הסינית בשילוב עם האומנות. זוהי שיטה ייחודית המסייעת לאיזון פיזי ורגשי. "הטיפול הוא לא בסימפטום המתבטא בגוף הפיזי, אלא בחיפוש אחר הטריגר שהביא למחלה, שפעמים רבות קשור במצבנו הרגשי והנפשי. הצלקת הנפשית כתוצאה מטראומה שעברנו אינה נעלמת, אלא רק מתעצמת אם אינה מטופלת וגוררת אחריה עם הזמן בעיות פיזיולוגיות רבות. על כן בדרכים יצירתיות (כמו פיסול, ציור וכתיבה) ולא בדרך הקונבנציונלית והוורבלית נוכל לגעת באותם חלקים שאינם מטופלים. להגיע אל התת המודע ולצלקות המודחקות כדי להציף אותם ולטפל בהם. "עפ"י הרפואה הסינית לכל איבר בגופנו קיים רגש, צבע וטעם וכשאנו נמצאים בחוסר איזון ברמת האיבר יכולה להתחולל מחלה. לדוגמה אנשים שנמצאים במצב של צער ודיכאון – מצב רגשי זה עשוי לפגוע בריאות ולייצור בעיות נשימה (נשמה). האיבר הזוגי של הריאות הם המעי הגס, מכאן שבעיות נשימה יכולות להתבטא גם בעצירויות, לכן אנשים שש להם בעיות נשימה יש לעבוד איתם גם על הצד הנפשי שלהם ולא רק הפיזי. הכבד יושפע מאנשים כעסנים אצלם רמות כולסטרול ורעלים בגוף יסרבו להשתחרר בקלות. מניסיון רב שנים ומעקב אחר חולי טרשת נפוצה נוכחתי שהיה תמיד טריגר מסוים – טראומה, מצב נפשי, דפוס אישיות שעורר את מחלתם. אם רק נוכל לאזן את מצבנו הרגשי והנפשי ולשחרר את כל הטראומות והרגשות השליליים מתוכנו נוכל לחיות חיים בריאים יותר ומאוזנים.

"החיים הם לא מעמסה, אלא מתנה שאת צריכה להוקיר עליה תודה בכל יום ויום. הכבדות היא בראשך. נסי לשחרר מעט את המחסומים ואת המשקולת שאת סוחבת על גבך" (מתוך הספר) –

"אנו לוקחים את החיים קשה מדי ולא יודעים לעצור מידי פעם כדי להודות על מה שיש. להתייחס לדברים שקורים בפרופורציות. כשמתבוננים על מה שיש רואים את החיים באור אחר. אנו אלה שיוצרים מחסומים בתוכנו ע"י מחשבות ודפוסים שאפשר לשחררם כי הם רק מקשים עלינו את החיים", מסכמת ענת.
ענת גרינשטיין – קרדיט בצילום ל: מיכל דורות.
שלמה בורלא רשום בשם התמונה

The post סיפורי חיים appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

העולם העתידני בעיני הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן

ספר ראשון למבוגרים לאחר 28 ספרים מצליחים לילדים ולבני נוער
מאת זהר נוי

הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן מספרת כי את ההשראה לכתיבת עיני אוניקס, ספר הפרוזה למבוגרים הראשון שלה, שיצא לאחר 28 ספרים מצליחים לילדים ולבני נוער, לקחה מתקופה שעברה לפני מספר שנים: "לפני לא מעט שנים עברתי תקופה לא פשוטה של טיפולי פוריות. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל אחרי כמה שנים, הרגשתי צורך לכתוב על זה משהו. משהו בכל התהליך הזה, שהוא מצד אחד קר ומנוכר ולא טבעי ומצד שני- הוא מייצר ילדים, גרם לי לתהות לאן עוד נגיע, לאן הטכנולוגיה והקדמה לוקחת אותנו. הכוח שבקדמה עלול להיות הרסני והתחושה היא של הליכה על חבל דק בין תרומה לאנושות, ועזרה בפריון, לבין בעצם מה שמתואר בספר. כך מחשבותיי נדדו למרחק לא רב מכאן- עלילת הספר מתרחשת בסך הכל בעוד שבעים שנים, כשבעוד עשרים שנים מתרחש אסון נורא שגורם לעולם להיכנס לסוג של מגננה במטרה לשרוד ולשמר את האנושות".

הקשר בין הורים וילדים הוא נושא שמעסיק את אשכר כבר שנים רבות. במיוחד לאחר שאיבדה את אמא שלה שנפטרה לאחר מחלה קשה וארוכה. חווית האימהות שלה מול ההתנתקות ההדרגתית מאמא שלה שנמשכה לא מעט שנים היא משהו שהולך איתה כל הזמן. גם כתיבת הספר הזה הושפעה ממנו, משום שהוא עוסק בסופו של דבר, ולמרות המעטפת העתידנית, ביחסים בין אישיים בעיקר בתוך המשפחה הגרעינית. היחסים בין אוניקס, גיבורת הספר החדש, להוריה מתוארים שוב ושוב, וזאת כמובן מול הכמיהה העמוקה שלה להכיר את יציר בטנה ואולי בכך לקבל גושפנקה לעובדת היותה אם בעצמה.

עיני אוניקס (הוצאת דני ספרים) הוא ספר עתידני, אנושי ומרגש. מאז האסון של 2040 עסוק העולם בהישרדות, כשהמטרה העיקרית של המשטר היא לשמר את המין האנושי ולסייע לבני האדם להתרבות. אוניקס, בחורה אבודה בת 26, יוצאת למסע אמיץ במטרה לאתר את ילדיה הביולוגיים, שהופרו מהביציות שנשאבו ממנה בכפייה בהיותה בת 18 בלבד. במסעה היא יוצאת כנגד המשטר והמוסכמות ומגלה כי ליֵצֶר אימהי ראשוני אין גבולות. היא לומדת להכיר את עצמה, כמו גם את המערכת המעוותת, אשר על אף מטרותיה הנעלות, חודרת אל המקומות האינטימיים ביותר. אוניקס חשה כי הדרך היחידה שבה תוכל נפשה לשרוד, לשקוט ולהירגע היא להתמרד בממסד ולספק את הדחף הבלתי נשלט לגלות מה עלה בגורל ילדיה הביולוגיים.

אשכר ארבליך-בריפמן (41), גרה עם משפחתה (שלוש בנות: יערי בת 12, מפל ואגת תאומות בנות שמונה), וחיות אחרות על גבול יערות הכרמל בחיפה, מוקפת טבע. בעלת תואר בפסיכולוגיה, פרסמה עד היום 29 ספרים: סדרת הדגל שלה, "ווינטר בלו, ילדת פיות" כבשה את ליבם של מאות אלפי קוראים, והייתה לשם דבר בספרות הנוער הישראלית.

סדנאות כתיבה

אשכר מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים. יש לה סדנת כתיבה קטנה בחיפה, וסדנת כתיבה אינטרנטית בינלאומית: סדנה שפעילה במשך כל שנת הלימודים ומתאימה לילדים דוברי עברית מכל רחבי העולם. זו סדנה מקסימה שלוקחים בה חלק ילדים ובני נוער שאוהבים לקרוא ולכתוב. "מדי שנה אני רואה איזה קשרים נהדרים נוצרים בין חברי הסדנה. השנה יש לנו ילדה מדנמרק, ילדה מגרמניה, ילדה מניו ג'רסי, ומאידך ילד מרמת הגולן, ילד מאחת ההתנחלויות, וכמובן ילדים מיתר חלקי הארץ", מוסיפה אשכר. בשנת הלימודים הקרובה, תיפתח גם סדנת כתיבה אינטרנטית למבוגרים. "כל הזמן שואלים אותי למה רק לילדים, אז בשנה הבאה החלטתי ללכת על זה. כל הקיץ עמלתי במרץ על מערכי שיעור חדשים שמתאימים לקהל החדש שלי". כמו כן, בשנה הבאה היא מתכננת לפתוח סדנת המשך עבור הילדים שסיימו שנה אחת וביקשו עוד. "למען האמת הופתעתי," מעידה אשכר, "לא ציפיתי לכאלה תגובות… היו לי קבוצות כאלה נפלאות, עם ילדים כל כך מיוחדים ומעניינים… הם סיימו שנה של כתיבה ושאלו 'מה הלאה? זהו? את עוזבת אותנו?' אז הייתי חייבת להמשיך."

כותבת בבוקר

"אני אוהבת לכתוב בשעות הבוקר, כששקט בבית והילדות שלי בבית הספר. אני כותבת מפינת האוכל המשפחתית שלנו (כן, עדיין ממורמרת מכך שאין לי חדר עבודה משלי ) אבל למען האמת, זו פינה קסומה ואין לי על מה להתלונן… בבוקר, יש בה קצת שמש, ועל החלונות תלויים לי מנסרות ששוברות את קרני האור ויוצרות אלפי קשתות קטנות שמקשטות לי את כל הפינה. מולי נשקפת הגינה שלנו ולצידי ויטרינה עמוסת פסלי פיות ויצורי קסם שצברתי במהלך השנים. בסך הכל- מקום די אידיאלי לכתוב ממנו".

נטייה טבעית לכתוב על פנטזיה

"מתוך 29 הספרים שלי, רק שניים הם ספרים ריאליסטים (שלושה אם כוללים את ספר הפעוטות שלי), כך שאין ספק שהנטייה הטבעית שלי היא לעולם הפנטזיה… הפעם, כיוון שבחרתי לעסוק בנושא הפוריות, היה ברור לי שהספר יהיה ספר למבוגרים. עם זאת, לא רציתי לכתוב ספר ריאליסטי והמחשבות שלי כמו תמיד לקחו אותי למקומות רחוקים ואחרים… כך מצאתי איזה שילוב בין עולם ריאליסטי לבין עולם מעט בדיוני.

"כיוון שהנטייה שלי היא תמיד לכיוון של פנטזיה, הרשיתי לעצמי, כמו תמיד, לדמיין, וליצור עולם שונה ודומה לעולם שלנו: עולם שלכאורה נראה לא מאוד רחוק מעולמנו ולא מאוד שונה ממנו, אך בעצם קיימים בו כמה שינויים מהותיים. עולם אשר האנושות עלולה למצוא את עצמה בתוכו בעוד שנים לא רבות. לא רציתי לכתוב ספר דיסטופי, על משטר דיקטטורי שמטרתו להרע, אלא להיפך- רציתי לתאר עולם בו המשטר הוא לטובת האנושות וההחלטות שמתקבלות מטרתן שימור ועזרה, אך בסופו של דבר הן קרות ומחושבות ופוגעות בפרט, ובנקודות הכי אינטימיות שלו.

"כתיבת הספר ארכה סביב שנה, אבל כתב היד שכב אצלי במגרה הווירטואלית שבמחשב כמה שנים עד שהחלטתי להוציא אותו. זה בכל זאת מעבר חד בשבילי- מעולם הילדים והפנטזיה אל ספר קודר יותר, עתידני-משהו, ועוד למבוגרים. קפיצה קצת מפחידה".

העולם שלנו בעוד כשבעים שנה

"העלילה מתרחשת בעולם שלנו, רק בשנת 2090. גיבורת הספר, אוניקס, גרה בעיר בשם ניו-גלימר ועוברת במהלך הספר מסע בין מדינות וערים שונות- חלקן הוצפו והשתקמו, אחרות לא שרדו את האסון של שנת 2040. בשנה זו התרחש בכדור הארץ אסון עצום מימדים, אשר הוביל בעקבותיו לשינוי מהותי בחיי האנושות כולה. בעקבות ההתחממות הגלובלית והקצב המואץ של פליטת גזי החממה, בין השנים 2030 ל 2038- חלה הימסות הקרחונים בקטבים. דבר זה הוביל בין היתר להצפות של ערי חוף, דבר שיצר עוני, רעב, ומצוקת מקום. העולם היה במצב קשה: "הטמפרטורה בעולם עלתה, הקרחונים נמסו, זני חיות נכחדו, יבולים חקלאיים נהרסו, ערי חוף הוצפו ונמחקו מהמפה העולמית. אנשים ששרדו מההצפות ברחו אל פנים היבשות, וההגירה ההמונית הזאת הביאה לפיצוץ אוכלוסין בערים שנותרו על תילן, דבר שהוביל לרעב ולעוני מחפירים" (מתוך הספר). בסוף שנת 39 הוצא פתרון, אך יישומו הוא שגרם לאסון של שנת 2040. "מאז האסון של 2040 עסוק העולם בהישרדות גרידא," אמר יושב ראש המשטר המרכזי בראיון, "מובן שהגרוע מכול מאחורינו, מובן שסללנו לעצמנו דרך חדשה, אך בשלב זה אַל לאדם להיסחף לזחיחות דעת." (מתוך הספר).

הספר נע כל הזמן על הגבול שבין העולם שלנו היום לבין עולם אחר, עתידני: יש פארקים ציבוריים, אבל הדשא והחול סינטטיים; ילדים יוצאים לשחק בחוץ – אבל יש פקחי בטיחות בכל מקום; קיימים עדיין עפיפונים, אבל הם צריכים להיות קשורים ליד בחוט שאורכו לא יעלה על אורך מסוים; בשמיים עפות יונים, אבל בודדות; התזונה מבוססת על מה שאנחנו אוכלים היום, אך בשר וביצים הפכו נדירים ומחירו של הקפה מרקיע שחקים וכן הלאה… כל אלה הן כמובן דוגמאות קטנטנות שממחישות את הווי היום יום בשנת 2090. הספר לא עוסק בשינויים הקטנים שהעולם עבר אלא בשינויים מהותיים ומרכזיים יותר, אך שתולים בו תיאורי אווירה כאלה ואחרים כדי להכניס את הקורא אל עולם שהוא שונה ודומה לעולם שלנו. כל הזמן יש את המשחק בין הקיים לבין מה שיכול להיות קיים בעתיד.

"גיבורת הספר היא אוניקס, בחורה בת 26 שמתקשה לקבל את גזרות הממשל. דמות נוספת ראויה לציון היא סיימון- גבר בן 108 (תוחלת החיים עלתה). סיימון גר בבית האבות בו עובדת אוניקס כאחות סיעודית ובינו לבין אוניקס נרקם קשר מיוחד: משהו על הגבול בין חברות עמוקה לבין קשר בין אב לבת. סיימון הוא זה שמספר לאוניקס על העולם "הישן", שהוא בעצם עולמנו אנו ומתמרמר על ניסיונות הממשל החדש ליצור האחדה של העולם".

"עכשיו יש לך כוח, אוניקס. יש מה שיניע אותך הלאה וייתן לך אנרגיות להמשיך. את תמצאי את מה שאת מחפשת. אני בטוח בכך, את תמצאי בסופו של דבר את השקט, את השלווה שאת כל כך זקוקה לה". "אני לא זקוקה לשלווה, סיימון," משכה אוניקס באפה, "אני רק זקוקה לילד שלי, זה הכול…" (מתוך הספר).

אשכר ארבליך-בריפמן מספרת כי ממש בעוד שבועות ספורים עומד לצאת ספר נוסף, שהוא פרי של כתיבה משותפת בינה לבין חגי ברקת, מחבר ספר הנונסנס לילדים "חרדיל לא רגיל". הספר, "הנסיכים לבית ליריאן", הוא ספר פנטזיה לנוער המתאר את מסעם של שני נערים מיוחדים משני עולמות שונים: נער אחד מתגורר בקיבוץ מקומי בארץ ואילו הנער השני, חי בעולם פנטזיה רחוק.

ומה הלאה?

"אני לא בטוחה. נפתח בפני עולם חדש: עולם ספרי המבוגרים. ברור לי שאני רוצה לכתוב ספר מבוגרים נוסף. מצד שני, ברור לי שלא אעזוב את עולם הילדים והנוער המוכר לי והאהוב עליי. מאמינה שאשלב בין השניים, הרי יש מקום לכולם. במקביל, אמשיך לעסוק בסדנאות הכתיבה האהובות עליי כל כך, וכמובן לשמור על קוראיי דרך הפורום החדש http://forum.eshkar.com/ שפתחתי לאחרונה".

The post העולם העתידני בעיני הסופרת אשכר ארבליך-בריפמן appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.

מאת זהר נוי

המטפלת הזוגית והסופרת מלכה אדלר, ילידת כפר חיטים, רצתה מאוד לכתוב סיפור אהבה אחרי 4 ספרים בנושא השואה. המסרים שהיא מעוניינת להעביר באמצעות ספרה החדש "אלמה וביורן" הוא "לחלום לחלום לחלום. לא לוותר על החלום. ולממש אותו. לא להרפות. לא לוותר על אהבה. לעולם לא! לכל אחד ואחת בעולם הזה מגיע שתהיה לו אהבה. וצריך בשביל זה לפתוח את הלב".

"אלמה וביורן" (הוצאת הספרים "טפר"), הוא רומן אהבה מקסים, סיפור אהבה גדול מהחיים שעלילתו מתרחשת בנורווגיה ובישראל. גיבורי העלילה הם אלמה – ישראלית נשואה אם לבן, וביורן נורווגי גרוש אב לשני בנים.

אלמה בת ה- 29 הנשואה לבעל מנוכר, אם לילד, יוצאת לטיול מאורגן באירופה הקלאסית עם חברה. בהגיעם לנורווגיה, חברי הקבוצה מוזמנים לשתות שמפניה בלובי המלון. היא רוצה להישאר בחדרה אך חברתה לוחצת עליה לבוא. חברי הקבוצה פוצחים בריקוד הורה כטוב ליבם ביין, אלמה נגררת למעגל למורת רוחה. ביורן, גבר נאה היושב בבר המלון רואה אותה. הוא מזמין אותה לחדרו. היא נעתרת. הם עוברים לילה מטלטל. למחרת בבוקר עולה אלמה על מעבורת עם חברי הקבוצה מבלי שהספיקה להיפרד מביורן העובד כרופא בצבא – מלווה טייסים באימוניהם. ביורן מחפש אותה, ומגיע אליה באמצע הלילה.

ארבעה ימים הספיקו לאלמה כדי ללמוד מה זאת אהבה. "שוקולדה ים תיכונית חמה שלי", קרא לה הוויקינג שלה, כך קראה לו, והטיס אותה לשחקים. היא חוזרת לארץ, הוא רוצה לבוא אחריה, אך היא בוחרת לא לעזוב את הבית ונשארת עם בעל אמיד, המנהל בגאון משתלה משגשגת, ומעצב גינות פרטיות ופארקים עירוניים. אלמה אינה מאושרת. הציור בו היא עוסקת, מעניק משמעות לחייה. ובכל זאת אז, לפני עשרים ואחת שנים, היא בחרה לא לעזוב את הבית ולהישאר עם בעל דוקר. בגלל הילד וגם בגלל הביטחון.

21 שנים לאחר מכן היא טסה לנורווגיה לחתונת בנה איתמר עם אנה אהובתו הנורווגית, "אלוהים איך זה קרה?" היא זועקת ואין בה שמחה. היא מתייסרת, האם לחפש את אהובה משכבר? הטיסה לשם לוקחת את אלמה למסע אחורה בזמן – אל ילדותה במושבה הקטנה בדרך לצפת, אל יחסיה עם אמה אלגרה ילידת סלוניקי, אל המפגש עם הנורווגי ואל הציור שהציל אותה מחיי שיממון והעניק משמעות לחייה. זהו גם מסע אל נופי הגליל האהובים, אל הניחוחות והצבעים של ילדותה ואל הצלילים של אז, צלילי שפת אמה – הלאדינו.

דרך התמונות שאלמה מציירת ואלה שהיא רואה בעיני רוחה, אנו מתוודעים לחלומות של ילדה שאהבה לעוף, ליחסיה המורכבים עם ילדיה, ובעיקר לסיפור אהבה גדול מהחיים.

מלכה (מטרני) אדלר, היא סופרת ומטפלת משפחתית וזוגית, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, אוניברסיטת בר אילן, מלמדת בבית הספר לחינוך באוני' בר אילן – יועצות תואר שני. תושבת כפר סבא, ילידת כפר חיטים, ליד צוק הארבל שבגליל התחתון, בת למשפחה יוצאת בולגריה ואת שפת הלאדינו ספגה בבית הוריה בשנות ילדותה. כמו בספריה הקודמים, היא מצליחה לשרטט בסגנונה המיוחד והאותנטי וברגישות רבה דמויות הרדופות על ידי רוחות רפאים שהחיים חבטו בהן, ולמרות זאת בחרו באהבה.
"אלמה וביורן" הוא ספרה החמישי של מלכה אדלר. ספריה הקודמים: "שבי יפה, תחייכי" (מודן, 2011), "הילדה המסתורית של סבא" (ידיעות ספרים, 2005), "איצ'ו וברנרנד" (ידיעות ספרים, 2004), "בואי דודה, נרקוד" (ידיעות ספרים, 2001).
מלכה אדלר מספרת כי "כתיבת הספר ארכה מספר שנים. אני מאוד אוהבת סיפורי אהבה. לאחר כתיבת ארבעה ספרים הקשורים בשואה (הרביעי יצא בהוצאה פרטית), רציתי מאוד לכתוב סיפור אהבה. המסר שאני מעוניינת להעביר באמצעות הספר הוא לחלום לחלום לחלום. לא לוותר על החלום. ולממש אותו. לא להרפות. היוונים לא כתבו הספדים אחרי מותו של אדם. הם רק שאלו שאלה אחת: "האם הייתה לו תשוקה?" וזה לא משנה תשוקה למה, רק האם הוא חווה זאת?. טעם ההחמצה מאוד שורף. לכן אל לנו לוותר. נגעתי בכך בספרי הראשון 'בואי דודה, נרקוד'.

מסר נוסף, לא לוותר על אהבה. לעולם לא! לכל אחד ואחת בעולם הזה מגיע שתהיה לו אהבה. וצריך בשביל זה לפתוח את הלב".

מטפלת משפחתית וזוגית

מלכה אדלר מספרת כי "הספר כמובן מתחבר לטיפול המשפחתי והזוגי בו אני עוסקת שנים רבות. בין אם זה בהתייחסות לקשר בין הבית בו גדלנו ולבחירות שאנו עושים בעתיד. בקשר הטעון בין הורים וילדיהם הבוגרים. בחירת בן זוג והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, ועוד.

"רוב הזוגות במעגל החברתי הראשון שלנו התגרשו. אני מדברת על סוף שנות השבעים ושנות השמונים. זה לא היה מקובל אז וזה היה שוק לא קטן. לא הכרתי את עניין הטיפול המשפחתי והזוגי, אבל אני זוכרת שחשבתי: לא יכול להיות שאי אפשר לנסות לתקן. גם אני ואישי חווינו קשיים. ביקשתי שנלך לטיפול. הוא סרב. לא ויתרתי. וזו בהחלט הייתה מתנה בשבילנו. נדהמתי מהיכולת הזו של המטפל לחבר בין שנינו ולהביא אותנו למקום טוב יותר.

"וזה מה שאני עושה היום. בני זוג מגיעים אלי ויש לעיתים תחושה שתהום גדולה נפערה ביניהם. בטיפול אנחנו מנסים ביחד לבנות גשר מעל התהום הזאת. איננו מחפשים אשמים. האשה אינה אשמה בכך וגם הגבר לא אשם. מה שביניהם לא עובד, הזוגיות לא עובדת, ועל זה אנחנו עובדים. ארבעים אחוז מתגרשים היום בארץ, שישים אחוז מתגרשים בסיבוב השני, משפחות מתפרקות וזה כרוך בסבל רב לכולם.

"אני אומרת וחוזרת ואומרת לאנשים הנמצאים בקצה, שלהתגרש תמיד אפשר, אבל רגע לפני, אני מזמינה לעשות ניסיון לתקן. לעיתים אני מבקשת מבני זוג שלושה חודשים לא לדבר על גירושים. למרות הקושי. לעיתים אני כמטפלת צריכה להחזיק בשבילם את התקווה שאפשר לשנות. עד שהם יחוו זאת ויאמינו בכך. זה לא פשוט, אך הניסיון שלי מלמד שבהחלט אפשר. זאת גם למידה חשובה לילדים שלנו. היה קושי – לא ויתרנו! המשפחה חשובה לנו מידי. והילדים בהחלט לומדים. פחות מכל מה שאנו אומרים להם, יותר מההתנהגויות שלנו.

"בספר הזה היו לי דילמות לא פשוטות. התעמתתי עם ערכים החשובים לי ובסופו של דבר, כן, הייתי נאמנה לגיבורים שלי. כי להם יש הרי חיים משל עצמם.

"אירועים קשים מן העבר, זיכרונות כואבים, מלווים לעיתים אנשים לאורך כל ימי חייהם, ומשפיעים עליהם. הם לא נראים אבל הם שם. לגיבורי ספרי, ולא רק, יש רוחות רפאים בעלות משקל לא פשוט: אביה של אלמה נטש את אשתו ובתו בת השמונה ונעלם. לא השאיר כתובת למכתב או מברק. אמו של ביורן מתה בלידה שלו. אביו דחה אותו עד שגדל. סבתו גידלה אותו באהבה. ברור שהילדות הזאת צובעת את המשך החיים".

מחוברת ללאדינו ומנציחה בכתיבתה את כפר חיטים

אלגרה אמה של אלמה הגיבורה נולדה בסלוניקי. היא היתה ספורטאית מצטיינת הגיעה לארץ להשתתף במכבייה לפני מלחמת העולם השנייה ונשארה בארץ. כל בני משפחתה נרצחו בשואה. עולם שלם נעקר באחת מחייה. היא מתגעגעת לשפת הלאדינו השפה שדיברו בבית, לשירים, ומשלבת מילים בלאדינו בשפה העברית.

מלכה אדלר מספרת, "אני בת להורים יוצאי בולגריה שעלו כחלוצים לארץ ישראל (1935). היה להם חלום להקים ישוב חקלאי בארץ ישראל. הם הקימו את היישוב הראשון של חומה ומגדל, מושב שיתופי – כפר חיטים בגליל התחתון שם נולדתי וגדלתי. צוק הארבל והכינרת נופי ילדות אהובים, מככבים בספריי. אני מחוברת לקהילת דוברי הלאדינו בארץ. מרכז סאלטי לשימור וחקר הלאדינו נמצא באוני' בר אילן. בבית הורי התעקשו על השפה העברית. בזכות סבא וסבתא, הורי אבי שגרו איתנו בכפר, אבי דאג להביאם לארץ ב 1937 – השתמרה שפת הלאדינו. בספרי הראשון "בואי דודה, נרקוד" ובספר "אלמה וביורן" אני משבצת מילים בלאדינו".

"הסיפור על הכפר שלי מופיע בספרי הראשון "בואי דודה, נרקוד". גיבורי הרומן – מריקה וז'אקו, מבוססים על דמויות הורי. כילדה אהבתי לשמוע סיפורים על הילדות שלהם בבולגריה, על חייהם כחלוצים שעלו לקרקע ב- 7 בדצמבר 1936, לאחר שני ניסיונות לייסד במקום יישוב עברי שכשלו. אבל הם לא ויתרו והתעקשו, והקימו את היישוב הראשון במסגרת יישובי "חומה ומגדל". העלייה הבולגרית בכפר ובכלל נחשבת אידיאליסטית, ערכית, לא ידוע כמעט על עזיבת הארץ, למרות הקשיים, אנשים טובים, צנועים, מלאי שמחה ואופטימיות המסתפקים במועט. בכל פעם שרוחם נפלה מול הקשיים האדירים בימים של טרם המדינה, 1939 – 1936 היו מאורעות דמים שחוללו ערביי הארץ, ולא היו מים, והיה צריך לעבד אדמת טרשים כדי לבנות חקלאות מפוארת, נשמעה בכפר הקריאה המפורסמת – "היידה נשף" – וזה היה האות להתכנס בערב באולם בו הם רקדו אוחזים זה בזה במעגל לצלילי הגרמושקה, כדי לגרש את הייאוש. וזה עבד, ועוד איך. האיש שאחז בגרמושקה, ושר ורקד וסחף את כולם עם הקריאות "היידה נשף" ברגעי ייאוש, היה אבי ז"ל יצחק, איזקו מטרני.

"כמובן בכתיבת רומן יש עירוב של דימיון ומציאות, כי יש מרכיבי דרמה שחייבים לשמור עליהם. התכונות שתיארתי מאפיינים אף את אלגרה, אמה של אלמה גיבורת הרומן "אלמה וביורן". אשה שקטה, צנועה, מסתפקת במועט ולמרות שנעזבה על ידי בעלה ונותרה לבד, היא אינה מתלוננת, אלא רואה את הטוב בכל דבר. הכנסתי אף לרומן שמות של מאכלים אופייניים וקצת פולקלור – השירה והריקוד".

רק לאחרונה גילתה את הקשר המשפחתי האישי שלה לשואה

מלכה אדלר מספרת, שלאחר שכתב היד של ספרה הראשון יצא להוצאת ידיעות ספרים, "אמרתי לאישי שהספר הבא שלי ("איצ'ו וברנרד" – 2004 הוצאת ידיעות אחרונות), יהיה הסיפור של יצחק ודוב אותם הכרתי, שעברו כנערים את השואה. הוא ענה לי – אבל הם לא רוצים לדבר, את הרי יודעת זאת. עניתי שאמנם הם לא רוצים לדבר אבל הלב שלי אומר שזה יהיה הספר הבא שלי ועם הלב, כבר למדתי לא מתווכחים. יצחק גר במושב בן עמי בגליל המערבי. דב גר לא רחוק ממנו בנהריה. טלפנתי אליהם, ביקשתי לשמוע את קורותיהם, הם ענו לי, לא מדברים. ובכל זאת עליתי על רכבת לנהריה. וככה זה התחיל. במשך שנה נסעתי אחת לשבועיים ברכבת לצפון. פעם פגשתי את דב. פעם את יצחק. ובהמשך את שניהם. הם נתנו לי את סיפורם שהתכנס למחברת. שנתיים נוספות ישבתי בבית מול המחשב והפכתי זאת לספר בן למעלה מארבע מאות עמודים. העברתי את סיפורם דרכי, כאילו אני הייתי שם, מהלך מטלטל ביותר. בנוסף עשיתי עבודת מחקר מעמיקה.

"לאחר איצ'ו וברנרד כתבתי עוד שלושה ספרים הקשורים בתקופת השואה. לא הבנתי מדוע אני נמשכת לנושא זה שוב ושוב. אני חוזרת ואומרת שכבת לעם היהודי חשוב לי לתעד סיפורים אישיים הקשורים בשואה ובכל זאת לא הבנתי מדוע איני מרפה. יותר מכך, הרגשתי כאילו הייתי שם.

"לאחרונה נודע לי לראשונה שאח ואחות של סבי שגר איתנו בכפר, ובני משפחותיהם, נשלחו מיוון לטרבלינקה. נודע לי שאני נקראת על שמה של אחות סבי – דודתו של אבי, שנשלחה לטרבלינקה עם שלושת ילדיה. הייתי המומה! אבי וסבי מעולם לא דיברו על כך. הם גם עלו לארץ מבולגריה. לא ידעתי שקרוביהם היו ביוון. גם בספרי האחרון, מבלי לדעת זאת, הרגשתי צורך להתחבר בעקיפין לנושא. כמו שאמרתי, אני מתקשה להרפות".

אוהבת את הדמויות עליהן היא כותבת

"אכן הדמויות בספריי משתנות מאוד, החל מהילדה הגיבורה בבית הקצין הנאצי, אל הזקנה בבית אבות, מהנערים האמיצים שעברו מספר מחנות בתקופת השואה, ואל זוג נאהבים מארצות שונות. ורוב הספרים שלי כתובים בגוף ראשון. מה שמאוד עוזר – אני נוהגת להיכנס "מתחת לעור" לכל דמות עליה אני כותבת, ממש להזדהות, לנסות לראות את העולם דרכה, מה רואה, מה חושבת, מה מרגישה, כיצד נוהגת, ממה מפחדת, על מה חולמת, מה התשוקה, ועוד. מאז שהייתי קטנה אני זוכרת את עצמי מתבוננת באנשים מבוגרים. קולטת הבעות פנים שסיפרו לי סיפורים שאחר כך עפתי איתם בדמיון…

"דבר נוסף שמאוד חשוב- אני אוהבת את כל הדמויות שלי, מאוד, גם אם הן מעצבנות. אפשר לומר שבכל פעם מחדש אני מחזיקה להן ביד, ואנו יוצאות למסע. הוא לא פשוט אבל הוא מרתק, בכלל לשבת מול המחשב לכתוב ולשכתב שוב ושוב, זה נפלא בעיני. אני אוהבת מלאכה זו, ואסור להתאהב בשורות שלנו, אסור, אני אוהבת לדבר עם הדמויות, כולן קוראות לי וצריך לשמור על כולן, לקפוץ מכאן לשם ולא לשכוח אף אחת… וגם חשוב לזכור שדמויות אינן יכולות להיות פלקטיות, הן חייבות שיהיה בהם עומק, שיהיה בהם כמו בכולנו, גם חיוב וגם שלילה, והן צריכות כמובן לעבור שינוי במסע הזה. אגב במלאכת השכתוב אני בקלות רבה מוחקת חלקים שלמים, אני יודעת שמה שיבוא בהמשך יהיה טוב יותר. כי… פנט ריי – הכול זורם, משתנה, המים בנהר זורמים, אנחנו המתבוננים נמצאים במקום אחר כל רגע ורגע, וזה נפלא".

מלכה אדלר מספרת כי בימים אלה היא מתחילה בכתיבתו של רומן חדש, שיעסוק בין היתר בנושא זוגיות ואהבה.

לראיון מצולם עם מלכה שביצעתי מוזמנים להיכנס ללינק:

https://www.youtube.com/watch?v=Ng6QKttDJjE&t=21s

The post מלכה אדלר appeared first on מדור לדור המגזין לכל המשפחה , עצות מומחים, לבילוי ולשיפור החיים.