אני לא מדברת על עסק שעבר מדור לדור, אלא על המשפטים שנכנסו איתנו לעסק בלי שבכלל עצרנו לבדוק אותם:
צריך לעבוד קשה בשביל כסף.
קודם משלמים לכולם, ומה שנשאר שייך לי.
עסק שמכניס הרבה הוא עסק מצליח.
עסק מצליח מצריך עבודה קשה של בעליו.
לבקש מלקוח שישלם בזמן? לא נעים.
לחסוך פרוטה לבנה ליום שחור.
לחפש תמיד את הזול ביותר.
ועוד.
בהתחלה המשפטים הללו שומרים עלינו. הרי בתחילת הדרך יש לא פעם יותר הוצאות מהכנסות, אז בהחלט קודם מקבלים אחרים ורק אז אנחנו. לחפש את הזול ביותר יכול למנוע מאיתנו להתחייב להוצאות שחונקות את העסק.
אבל בשלב מסוים העסק מבשיל. עוד הכנסה כבר לא בהכרח פותרת את הבעיה, ועוד לקוח הוא לא בהכרח מה שיעביר את העסק לשלב הבא. מה שעבד כשהעסק היה קטן מתחיל לפעמים לעלות ביוקר.
זה הזמן להסתכל עמוק יותר.
לשאול לא רק אם כלל מסוים נכון, אלא אם הוא עדיין נכון לעסק שלנו היום. האם אנחנו באמת צריכים לעבוד יותר, או שהגיע הזמן לבנות עסק שלא תלוי בכל שעה שלנו? האם עדיין צריך לבחור תמיד באפשרות הזולה, או שדווקא השקעה נכונה תחסוך לנו כסף וזמן?
זאת בעיניי מעורבות בניהול העסק: לא לפעול לפי מה שתמיד עשינו, אלא לעצור מדי פעם ולבחור מחדש.
כי לא כל מה שקיבלנו בירושה צריך לזרוק. אבל גם לא חייבים להמשיך לנהל לפיו את העסק.
