עו"ד אמיר שושני, טייס חיל האוויר לשעבר וחובב היסטוריה נלהב כתב מאתיים סיפורים שלא תמצאו בספרי ההיסטוריה. לרגל הוצאת ספרו הראשון "ככה בדיוק זה קרה" לאור הוא חוזר אל האירועים המרתקים שנדחקו לעמודים הפנימיים ושגם היום מציתים את הדמיון
מאת: זהר נוי צילום:יאיר יזדי
אם יש בכם סקרנות בריאה או הטלתם לאחרונה ספק ביחס למסרים שקלטתם מהתקשורת – הספר "ככה בדיוק זה קרה" שכתב אמיר שושני הוא הפתרון המושלם בשבילכם ומתנה נהדרת לכל מי שחשוב לכם.
למרות שמו, הספר "ככה בדיוק זה קרה" (הוצאת ספרי ניב) אינו ספר היסטוריה. זהו פסיפס מרתק של 68 סיפורים קצרים, מרתקים ומרגשים מתולדות היישוב העברי ומשנותיה הראשונות של מדינת ישראל שהמשותף להם הוא העובדה שכנראה מעולם לא שמעתם עליהם, למרות שהם אמיתיים לחלוטין. כשתגמרו לקרוא את הספר תישארו עם השאלה מדוע לא נחשפתם אליהם בוודאי לא באופן שהם כתובים בספר. תוך כדי קריאה תמצאו את עצמכם מטיילים בדמיונכם בין מושבות שרק הוקמו, תוכלו לדמות את עצמכם ל"זבובים על הקיר" באוהלים בהם נחתמות עסקאות מפוקפקות לרכישת קרקעות ותכירו דמויות מפתח מוכרות יותר או פחות מזווית אחרת וגם אנשים שנשכחו מהזיכרון הציבורי למרות שהיו חלק חשוב מהדרך להקמת המדינה. ישראל בלקינד והביל"ויים, דוד ליבונטין ובנק לאומי, בנו משולם ליבונטין ומגן דוד אדום, מרדכי זעירא ויעקב אורלנד והרצח במעלה עקרבים, איש המוסד שלמה הלל וטיסה חשאית מבגדד ליבנאל, מרים שחור ומגש הכסף של אלתרמן ועוד עשרות דמויות שעל חלקן שמעתם בשיעורי ההיסטוריה רגע לפני שנרדמתם בכיתה ועל חלקם פשוט לא ידעתם כי נעלמו בתהום הנשייה.
בין הסיפורים המרתקים בספר "ככה בדיוק זה קרה", תמצאו סיפור מצמרר על יחידת איתור הנעדרים של צה"ל שהוקמה במקור כדי לאתר טייסים חללים שנפלו מעבר לקווי האויב ומאז היא מאתרת ומוצאת חללים שחלקם נעדרים עשרות שנים ממלחמת העצמאות ואילך. בסיפור "טנק אבוד בחולות סיני" תתוודעו למחקר שארך שנים כדי להתרכז בדיונה אחת שבתחתיתה נפגעו ונהרגו שני חיילים. מסקנת המחקר הייתה שגופות החיילים שהיו בגובה פני הקרקע בעת שנפלו נמצאות בעומק של ארבעה מטרים, ובשפת בני אדם: אם אתה מחפש קבר, חפש אותו בעומק של ארבעה מטרים בתקווה שהתחלת לחפור במקום הנכון, כי אם תחפור מטר ליד לא תמצא כלום. לך תחפור בחול בתנאים האלה.
לפני הסיפור המצמרר ההוא תיחשפו לסיפור משעשע בשם "יצחק ג'יבלי: מבצע גיל" על הדרך בה כיפרה יחידת צנחנים על הביזיון החמור של הפקרת פצוע בשטח שלא נעדר ממנו טוויסט בעלילה – הקשר הנסתר לסרט הקאלט "גבעת חלפון אינה עונה". זה עוד לא הכול – כשתקראו סיפור בשם "פולקה ברנדוט" תשתאו לגלות איך הפך טרוריסט שהיה מבוקש על ידי השב"כ ללא פחות משומר ראשו ואיש סודו של בן גוריון שהיה זה ששלח את השב"כ לחפש אחריו, ואם לא תסתפקו בכל אלה תקראו סיפור מעורר גאווה בשם "מבצע מייקלברג" על 50 נערים ונערות שהוטסו בטיסת מבריחים שיצאה ריקה מחניית המטוס בבגדד ונחתה מלאה בשדה עזוב בגליל התחתון בלי שביצעה עצירת ביניים! איך זה ייתכן, אתם שואלים? קראו והבינו – הכל בהשתתפות שני שרים לעתיד, שני טייסים מבריחים ומזוודת זהב שנישאה בידי אביה של המשוררת נעמי שמר.
ייחודו של הספר "ככה בדיוק זה קרה" הוא באופן בו מנגיש אותו אמיר שושני לקורא. הוא אינו מסתפק בתיאור יבש של האירועים, אלא מחפש את הדרמה האנושית שמאחוריהם: מי כעס, מי טעה, מי התעקש, מי חלם בגדול ומי שילם את המחיר. הסיפורים כתובים בשפה קולחת, לעיתים משעשעת ולעיתים ביקורתית, לעיתים בהומור ולעיתים באירוניה ובעין חדה לפרטים הקטנים. דווקא הפרטים האלה מוציאים את הדמויות מספרי ההיסטוריה והופכים אותן למרתקות ומסקרנות.
אמיר שושני בן 63, נשוי ואב לארבעה ילדים, עורך דין בתחום האזרחי ומורה דרך בשעות הפנאי כתב עד כה כמאתיים סיפורים אותם אין סיכוי שתמצאו בספרי ההיסטוריה. "ככה בדיוק זה קרה" הוא ספרו הראשון.
"הספר הזה הוא תוצר של אהבה גדולה", משתף אמיר בתחילת השיחה. "אהבה לסיפורים מרתקים כאלה שהשומעים אותם יושבים מול המספר במבט בוהה בלי להעז למצמץ. הם מנסים להתעלם מכל רעש רקע קל שבקלים כדי שלא להפסיד חלילה פסיק ותג וכשמגיע סוף הסיפור נפרש חיוך גדול ולא רצוני על פניהם, ואז הם מוכנים לשמוע את הסיפור הבא".
איך נולד הספר הזה?
"הספר הזה מתבשל בתוכי כבר 13 שנים. בגיל 50 נתנה לי אשתי מתנה מיוחדת – היא רשמה אותי לקורס מורי דרך. טיולים וסיפורים תמיד עניינו אותי, אבל כל חיי הייתי עסוק בדברים אחרים ולא היה לי זמן לעסוק בהם בצורה מסודרת ומקיפה. תוך כדי התקדמות הלימודים גיליתי פתאום שהקורס הזה מחבר אלפי פיסות של ידע שהיו לי לתמונה אחת מרתקת, ואז התגבש אצלי הרצון לספר את מה שאני יודע. התחלתי לכתוב ולאט לאט זה הלך והתפתח. מידי שבוע פרסמתי בפייסבוק סיפור על אנקדוטה שקרתה כאן בארץ באותו שבוע. תכננתי לכתוב 52 סיפורים – אחד לכל שבוע בשנה ולסיים, אבל תגובות הקוראים עודדו אותי להמשיך לכתוב עוד כ-150 סיפורים נוספים ואני עם הפנים קדימה. עם הזמן פנו אליי אנשי עמותת "אבני מורשת" ולבקשתם המשכתי ועשיתי גם פודקסטים ועוד ידי נטויה".
אמיר שושני מדגיש בספרו את העובדה שההיסטוריה לא נבנית רק ממנהיגים גדולים ומהחלטות רשמיות, אלא בעיקר מאנשים שפעלו בשטח: מתיישבים, חקלאים, בנקאים, שומרים, רוכשי קרקעות, בעלי חזון ו– כן גם הרפתקנים הזויים. חלקם הצליחו, חלקם נכשלו, אך כולם יחד מרכיבים תמונת פסיפס רחבה ומרתקת של תקופה שבה הכול היה בתנועה – הארץ, החברה היהודית, ההתיישבות והרעיון הציוני.
אמיר מקפיד לציין שהסיפורים אינם דמיוניים ולא הומצאו על ידו, אלא מבוססים על מקורות שפורסמו, רובם באינטרנט וחלקם בספרים שנמצאים בספרייה הלאומית. הוא מקפיד לא להציג את עצמו כחוקר אקדמי, אלא כמי שמתחייב שלא המציא דבר, אלא הרכיב את הסיפורים על בסיס מקורות קיימים שנגישים לכולם.
אתה יכול להסביר לי את חיידק ההיסטוריה שלך?
"אני לא יודע להסביר את זה. אשתי למדה היסטוריה כשהייתי צעיר ואני זוכר שאני אמרתי לה תמיד: 'תקשיבי, היסטוריה זה מקצוע משעמם כי אנשים לא יודעים לספר אותו'. אז אני חושב שאם מנגישים את העובדות לקורא בצורה מעניינת – היסטוריה היא ממש לא משעממת להיפך היא מרתקת".
איזה מסר אתה רוצה להעביר בספר?
"אני מציע בספר זווית ראיה שונה לאירועים שנחשפנו אליהם בצעירותנו. במקרים רבים שינוי זווית הראיה מאיר את מה שידענו באור אחר לחלוטין והופך אותו להרבה יותר מעניין. זאת, עוד לפני שאני מציע גם לראות בראייה ביקורתית את המציאות שמתווכת לנו על ידי כל סוג של תקשורת אישית או ציבורית. אני מודע לכך שגם בספר אני מבצע סוג של תקשורת ובהחלט יהיו כאלה שלא יקבלו את הגישה שלי ויציעו גישה אחרת, נוספת. מבחינתי זה בסדר גמור. חלק מהמסר הזה קובע שאסור לנו לקחת את מה שסיפרו לנו כתורה מסיני, אלא עלינו להתייחס בביקורתיות לכל מידע שאנו קולטים. מי שהאמת חשובה להם עליהם לחקור ולהתעניין, לבדוק את העובדות שלא קיבלו פרסום ושלא תמיד נגישות לנו בקלות, ולא לקבל את הדברים שמספרים לנו בבית ספר ובתקשורת. כי זה מה שהיה פעם ויהיה גם בעתיד וכי נוח לממסד ולמי שעמד בראשו לספר. לצערי, התפתחות הבינה המלאכותית עלולה להפוך את בדיקת העובדות לקשה יותר, אבל אני סומך שמי שצריך יידע איך לשפר גם את בזיקות האמינות והזיוף בהתאמה".
לסיום, אני רוצה לשאול אותך לאן אתה היית רוצה שהספר שלך יגיע?
"זאת שאלה טובה. קודם כול הייתי רוצה שהאנשים שהם קהל היעד של הספר ויש הרבה כאלה, יקראו אותו ובעיקר ייהנו ממנו כי כתבתי אותו כדי שהוא יהיה מעניין. אחרי שיקרה הייתי רוצה שהם יסתכלו גם על הכתוב בעין ביקורתית ויחליטו האם הנרטיב שהם ספגו כל החיים הוא הנרטיב הנכון. מי שיתחיל לפקפק בכך, הספר שלי יכול להיות אחד המקורות שיעודדו אותו להתחיל למידה עצמאית ומאתגרת".
מה הלאה? יהיה ספר נוסף? הרי ההיסטוריה ארוכה מאוד ובטוח שיש עוד הרבה על מה לכתוב ולספר.
"בוודאי שיש. הספר הזה מכיל כשליש מהסיפורים שכתבתי עד כה. בחרתי אותם כמעט באקראי ואם מספיק אנשים יאהבו אותם יהיה גם ספר המשך. אל דאגה החומר כבר כתוב כך שאם אהבתם את הספר הזה יש לכם למה לחכות".
הספר "ככה בדיוק זה קרה" מאת אמיר שושני זמין גם בחנויות הספרים המקוונות
