מבחן לקיום העסק.
יש מי שיקבל את הכסף וימשיך כרגיל –
אותן החלטות, אותן פעולות, אותו היעדר תכנון כלכלי, אותו לחץ שיחזור בעוד כמה חודשים.
ויש מי שיעצור רגע ויגיד לעצמו:
נמאס לי להיות תלוי בחסדיהם של אחרים.
נמאס לי שהעסק חי מחודש לחודש, ושכל משבר מכניס אותי ללחץ כלכלי ואיך אסגור את החודש.
נמאס לי לחיות בפחד, בחששות ובתחושת חוסר ודאות.
אני רוצה אחרת.
אני רוצה שהעסק שלי יקדם אותי ויענה על הצרכים שלי. שלא אהיה עבד של העסק שלי.
הדרך הזאת מחייבת 3 דברים:
קודם כול – קבלה.
להסתכל על המצב הכלכלי של העסק כמו שהוא, בלי לייפות, בלי להתחמק ובלי להדחיק. באותה נשימה גם בלי מילים מקטינות לעצמך, בלי "למה עשיתי ככה ולא אחרת" ושאר הירקות שאנחנו כל כך טובים בהם.
אחר כך – תעדוף.
לא כל הוצאה דחופה. לא כל לקוח מקדם.
לא כל הבטחה של איש מקצוע, היא הדבר הנכון כרגע לעסק. לא כל לקוח יעזור לעסק לפרוח ולצמוח.
עצירה, בחינה ותעדוף עדיפים על פני התרגשות רגעית.
ואז מגיעים הגבולות.
מול לקוחות, מול ספקים ובעיקר מול עצמנו:
מה נכון לעסק, מה שוחק אותו, ועל מה אנחנו לא מוכנים יותר לשלם – בכסף או באנרגיה.
מתווה פיצויים מכסה עבר.
הוא לא בונה עתיד.
השאלה היא מה עושים אחרת עכשיו, כדי לא לחכות שוב ל"הצלה" מבחוץ.










