יש מספרים שהם הרבה מעבר למספר.
גיליון 150 של מדור לדור הוא כזה.
כשאני עוצרת לרגע ומביטה לאחור, אני לא רואה רק 150 גיליונות שיצאו לאוויר.
אני רואה דרך.
דרך שנבנתה לאט, בעקביות, מתוך אמונה, סקרנות ואהבה לאנשים.
מדור לדור נולד מתוך רצון להשאיר חותם.
לספר סיפורים שיש בהם משמעות.
לחבר בין דורות, בין עולמות, בין מקצוע לבין האדם שמאחוריו.
כבר מהיום הראשון היה לי ברור: זה לא יהיה מגזין של רעש, אלא של עומק.
לא של כותרות ריקות, אלא של תוכן שיש בו ערך, הקשבה ונוכחות.
במהלך השנים עבר המגזין שינויים רבים.
מעיתון מודפס שמוחזק בידיים ומדפדפים בו, למגזין דיגיטלי שמתחדש כל חודש.
מהתחלה קטנה ואינטימית – לפלטפורמה רחבה שמארחת מומחים, ראיונות, טורים אישיים, פודקאסטים וסרטונים.
למדנו להסתגל לעולם משתנה, לטכנולוגיה ולקצב אחר ובעיקר למדנו איך להישאר נאמנים לרוח שממנה יצאנו לדרך.
השנים האחרונות, אין צורך לומר, היו מאתגרות במיוחד.
ברמה האישית, החברתית והלאומית.
דווקא בתוך המורכבות הזו, הבחירה להמשיך ליצור, לכתוב, לשאול שאלות ולהאיר קולות הפכה למשמעותית עוד יותר.
המגזין הפך עבורי, ועבור רבים מכם, למרחב של נשימה.
מקום לעצור, לחשוב, להרגיש ולהתחבר, לעצמנו ולאחרים.
מתוך המקום הזה נולדה בחודשים האחרונים גם פינת „האור שנשאר".
עבורי, זו אינה פינה חדשה בלבד, אלא המשך ישיר למהות של מדור לדור:
להשאיר חותם, להכיר את הסיפורים והערכים שמאחורי האנשים, ולתת מקום למה שנשאר גם אחרי.
זו פינה שנכתבת בכבוד, בהקשבה ובאחריות, ומבקשת להאיר לא רק את האובדן, אלא גם את הדרך, האדם והערכים שהותירו אחריהם אור.
מאחורי כל גיליון עומדים אנשים.
כותבות וכותבים, מרואיינים ומרואיינות, אנשי מקצוע שבחרו לשתף ידע, ניסיון וסיפור אישי.
צוות שפועל מאחורי הקלעים, משפחה תומכת, וקוראים נאמנים שמלווים את הדרך לאורך שנים.
כל אחד ואחת מכם הם חלק בלתי נפרד מהפסיפס הזה.
והמבט קדימה?
הוא מלא סקרנות ואחריות.
להמשיך להעמיק, לפתוח דלתות חדשות, לחבר בין תחומים של משפחה, עסקים ותודעה.
להישאר בית לתוכן איכותי, כזה שמכבד את הקוראים ואת מי שכותב בו.
ולהמשיך ללכת בדרך שנבנית לאט עם אנשים.
גיליון 150 הוא לא סיום.
הוא תזכורת.
למה שהתחלנו, למה שאנחנו עושים, ולאן פנינו מועדות.
תודה שאתם כאן, חלק מהמסע.
נפגש בין הדפים, בין השורות, ובגיליונות הבאים.
שלכם,
יהודית
