ד"ר אדי יאיר שקד, מחבר הספר "נחושות לנצח: 120 שנות היסטוריה של נשים בספורט בישראל" מספר בספרו על ההיסטוריה של הספורט הנשי וההנחות המופרכות שליוו אותו: "רופאים טענו שקפיצה בחבל עלולה לגרום לנשים לכפות רגליים שטוחות ולבעיות במעיים. חלק מהתפיסות המעוותות האלה עדיין רווחות"
צילום: לב לייקין
מאת: זהר נוי
בספר חדש "נחושות לנצח: 120 שנות היסטוריה של נשים בספורט בישראל" שיצא לאחרונה לאור מצליח ד"ר אדי יאיר שקד לחשוף ולהנגיש את הסיפור ההיסטורי של הנשים בספורט בישראל – סיפור שלא סיפרו עד כה בהיקף ובעומק כזה. זהו מחקר מקיף וראשון מסוגו שעוסק במעמדן, במאבקיהן ובהישגיהן של נשים בספורט בישראל לצד סקירה היסטורית עולמית רחבה.
מהעת העתיקה ועד טוקיו 2020
הספר (בהוצאת ספרי ניב) נפתח בסקירה מרתקת על התפיסות התרבותיות והחברתיות כלפי נשים וספורט החל מיוון ורומא העתיקות דרך ימי הביניים ועד המאה ה-20. ד"ר אדי יאיר שקד בוחן את הדעות הקדומות שהובילו להדרת נשים מהזירה הציבורית בכלל ומעולם הספורט בפרט. בין הציטוטים בספר אפשר למצוא אמרות של אריסטו: "הגבר הוא העליון והאישה נחותה… על הגבר לשלוט ועל האישה להיות כנועה וצייתנית", של קלארק: "הפיזיולוגיה של האישה נקבעת… שבינה לבין אנרגיה למטרות אחרות" ואף של פייר דה קוברטן – מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים שהתנגד נחרצות להשתתפות נשים באולימפיאדה וששאל שאלה שהיום לא הייתה יכולה להתקבל אפילו כבדיחה: "האם אנחנו יכולים לאפשר גישה לנשים לכל האירועים האולימפיים? לא… אולי יהיו נשים רצות או אפילו שחקניות כדורגל?".
"אפילו בשנות ה-80 של המאה ה-19 טענו רופאים שקפיצה בחבל עלולה לגרום לנשים לכפות רגליים שטוחות, לפיתול במעיים או לכאבי ראש כרוניים", מסביר ד"ר אדי יאיר שקד. "אלה היו 'עובדות רפואיות' לכאורה שמנעו מנשים להשתלב בפעילות גופנית – תפיסות שעדיין קיימות בחלק מהחברות גם כיום".
בצד הישראלי הוא מתעד בספרו לראשונה את התפתחותן של למעלה מ-1,000 ספורטאיות ישראליות מראשית המאה ה-20 ועד היום ביניהן 360 נשים זוכות לתיאור מעמיק ומפורט. זוהי פיסת היסטוריה חיונית שהייתה עד כה חבויה מעיני הציבור.
מאבק, נחישות והישגים
בספר "נחושות לנצח" משולבת התבוננות היסטורית עם סיפורים אישיים, נתונים על ספורטאיות ישראליות לאורך השנים וקולות שנשכחו לעיתים קרובות. בין השאלות שבספר: מדוע לא ניתנו לנשים הזדמנויות בספורט לאורך השנים? אילו תפיסות מדעיות, תרבותיות וחברתיות שימשו ככלים כדי להגבילן? איך למרות המגבלות הצליחו לפרוץ דרך, להשפיע ולממש את יכולתן? מה משמעות הספורט כהעצמה נשית ומה אפשר ללמוד לעתיד?
בישראל, מציג ד"ר אדי יאיר שקד למעלה מ־1,000 שמות של ספורטאיות כשביניהן כ־360 דוגמאות מובהקות שמפורטות לאורך הספר.
הספר מחולק לשבעה פרקים עשירים ומגוונים. בפרק הראשון בספר תקראו על התפיסות ששררו לגבי האישה בתרבות היוונית והרומית עד המאה העשרים והשפעותיה על השתתפותן בספורט. ביוון הקדומה וכן ברומא נועדו תפקידים שונים לגברים ולנשים: בעוד שלגברים נועדו תפקידים ציבוריים מקומה של האישה היה בבית.
בפרק השני דן ד"ר יאיר שקד במעמדן ובמקומן של הנשים בחברה, בחינוך הגופני ובספורט בישראל לפני קום המדינה ואחריה. הוא עוסק במערכת החינוך טרם קום המדינה ובראשית החינוך הגופני בארץ ישראל ומתאר את דלות האמצעים ואת המורות הראשונות לחינוך גופני בבתי הספר ובבתי המדרש למורים לחינוך גופני.
בפרק השלישי התפתחות הנשים בספורט בישראל ובין היתר נשים בספורט בתקופת מלחמה.
בפרק הרביעי סקירת השתתפותן של נשים בספורט מההיבט הרב–תרבותי – השתתפותן בספורט בחברה הערבית הישראלית – מוסלמיות, נוצריות ודרוזיות ובחברה היהודית דתית.
בפרק החמישי הגורמים שהשפיעו על התפתחות השתתפותן של הנשים בספורט בראשן הפמיניזם שהשפיע על מעמדן של הנשים בחברה הישראלית מחד ומאידך על הנשים בספורט כולל שיעור הסיקור בתקשורת, הפניית תקציבים ושיעור השתתפותן בהנהלות האיגודים ובקרב מקבלי ההחלטות.
בפרק השישי מתאר ד"ר יאיר שקד את חלקן של הנשים בהתפתחות ענפי הספורט בקבוצה – ענפי הכדור, בענפי הספורט האישיים היחידניים ובענפי הקרב: ג׳ודו, קראטה, היאבקות, טאקוונדו וסיוף, כן הוא סוקר בפרק זה את פועלן ואת הישגיהן של ספורטאיות צמרת בענפי הספורט השונים כולל ספורטאיות שהיו דמויות מפתח בספורט הקבוצתי והיחידני מלפני קום המדינה ועד סוף 2022.
בפרק השביעי סקירה של השתתפותן והישגיהן של כל הספורטאיות שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים, במשחקי החורף ובמשחקים הפאראלימפיים מהלסינקי 1952 ועד טוקיו 2020 כולל.
למרות היקפו (398 עמודים) הספר נגיש וקריא, מלווה בתמונות ובאיורים ייחודיים ויש בו שילוב של עובדות היסטוריות, פרטים אישיים ותובנות חברתיות. זהו תיעוד מקיף שלא רק מנציח את פועלן של הספורטאיות, אלא גם מציב מראה לחברה הישראלית עד כמה הדרך לשוויון עדיין ארוכה.
מחקר פורץ דרך
ד"ר אדי יאיר שקד (77) הוא היסטוריון של הספורט, מוסמך לבריאות הציבור ובוגר המכון לחינוך גופני וינגייט. "נחושות לנצח" הוא ספרו הראשון. "הספר הזה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלי שעסקה בנושא הנשים בספורט בישראל. בחרתי בתחום שלא נכתב עליו, דבר שגם אִפשר לי לפתוח דלת למחקר חדש. העבודה זכתה להערכה ועם הזמן הבנתי שכדאי להפוך אותה לספר, אבל לשם כך נדרשו הרבה שינויים ותוספות. היה עליי לאסוף הרבה מאוד חומר נוסף, דבר שדרש שנים של עבודת מחקר, של עיבוד, הרחבה וכתיבה מחדש".
למה דווקא התחום הזה – נשים בספורט?
"קודם כול אני איש ספורט. מגיל צעיר עסקתי בספורט. עוד לפני שלמדתי בווינגייט הייתי פעיל בתחום. לאחר מכן עשיתי תואר שני בבריאות הציבור, תחום שמעודד פעילות גופנית, אז היה לי טבעי לכתוב על נושא שמחבר בין מה שאני אוהב לבין מה שלמדתי. אני גם חובב היסטוריה מושבע, קורא המון, מתעניין בהיסטוריה במידה רבה. חשוב לי מאוד מה היה קודם מה הייתה ההתחלה של ההתחלה, ולכן ברור היה לי שאם אני כבר כותב, יהיה זה משהו שנוגע בהיסטוריה וגם בספורט. כתבתי את הספר לקהל הרחב. המטרה שלי הייתה ונשארה להאיר את הסיבות למגבלות שחלות על נשים גם בימינו. זאת מטרה שצריכה לעניין קהלים רחבים מאוד.
הספר לא מתחיל ונגמר בישראל. הוא נוגע כאמור בשורשים עמוקים עוד מיוון ורומא העתיקות. היוונים היו הראשונים שיזמו את המשחקים האולימפיים והם אלה שייצרו את ההפרדה המגדרית – לא הרשו לנשים אפילו לצפות במשחקים. כשחידשו את המשחקים האולימפיים ב-1896 לא הרשו לנשים להשתתף, וזה לא דבר שקרה רק אז, אלה תפיסות ששורשיהן בתרבות שהמשיכה אתנו מאות שנים קדימה.
"למרות זאת היו תמיד נשים מיוחדות מאז ומעולם. נשים שקראו תיגר שלא הסכימו לשחק לפי הכללים, לדוגמה עוד ביוון העתיקה נשים ייסדו משחקים אולימפיים נפרדים לנשים שהוקדשו לאלה הרה ובעת החדשה אחרי מרוץ המרתון של שנת 1896 אישה בשם מלפומנה רצה את המרתון בנפרד או טרודי אדרלה בשנת 1926 חצתה בשחייה את תעלת למאנש (הישג מרשים גם כיום) או אמילי ארהרט הטייסת האמריקנית שבשנת 1932 חצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסה לבדה.
בספרו כותב ד"ר אדי יאיר שקד שיש התקדמות ברמת ייצוג נשים באירועים, גידול במספר המשתתפות, מדיניות יותר מודעת, אבל הפערים במאמנות, בשיפוט, בהנהגה ובתמיכה כספית עדיין קיימים.
מה ההישג הכי גדול של נשים בתחום הספורט?
"וואו, אם אני אדבר באופן כללי ההישג הגדול ביותר שלהן זה שהן לא ויתרו על הזכויות שלהן. הן נאלצו להילחם על כל דבר – על ההשתתפות, על התקציבים, על ההכרה. הן פנו לבג"ץ, חוקקו חוקים, ארגנו שביתות, פשוט לא ויתרו. זה ההישג הכי גדול שלהן".
"נחושות לנצח" אינו רק ספר על נשים בספורט זהו מסמך היסטורי, חברתי ותרבותי שמתעד את מאבקה המתמשך של האישה הישראלית לשוויון בעולם ששמר את הזרקור אך ורק לצד הגברי במשך שנים רבות. זה לא רק ספר תיעודי, אלא גם קריאה לשיח – כיצד החברה רואה ספורט נשי היום ואיפה עוד קיימות מגבלות שמקורן בהיסטוריה, בעמדות קדומות או במוסדות.
בספר מזכיר ד"ר אדי יאיר שקד שכל מה שנחשב "טבעי" או "בלתי נמנע" היה פעם מגבלה חברתית שפותחה או נשמרה על ידי נורמות ולא בגלל מגבלות ביולוגיות בהכרח. הוא מציג דוגמאות חיות של נשים שנפצו תקרות ונעו מעבר למגבלות. כך יכול הקורא לראות שיש אפשרות ויש מקום להתחברות ולתרומה כדי לזרז שינוי. המטרה האולטימטיבית של הספר והיא לעורר דיון: איך החברה תומכת או לא תומכת בנשים בספורט והיכן על המוסדות, החוק, התרבות להשתנות.
"אם יש דבר אחד שהייתי רוצה שהקוראים ייקחו מהספר שלי הוא שאין תקרה שאי אפשר לנפץ ובכלל שבעולם הספורט השמיים הם הגבול".
