מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן
באולמות שנקר השנה, הדופק היצירתי מורגש בכל פינה. הסטודנטים, רגע לפני שהם יוצאים לעולם האמיתי, פורשים בפני הקהל את תוצרי שנה של חקר, חיפוש, והעזה אמנותית. התערוכה השנתית היא לא רק חגיגה של כישרון – היא מראה של הזמן, של המחשבות, ושל השאלות שמהדהדות בדור החדש של המעצבים והיוצרים.
במחלקה לעיצוב מוצר, אחד הפרויקטים הבולטים השנה חקר את השימוש בחומרים מסורתיים בסין – אך לא דרך ספרים או תיעוד, אלא באמצעות יצירה חיה ומוחשית. הסטודנטים צללו לעולם החומרים המקומיים, טכניקות עתיקות ואסתטיקה עכשווית, והביאו לעולם וילון ייחודי. זה לא רק וילון – זו יצירת אמנות שמחברת בין תרבות, מסורת, ועיצוב עכשווי, ומעלה שאלות על זהות חומרית וגלובליזציה.
במחלקה לתכשיטים, הגבולות נפרצו. השנה לא הסתפקו בתכשיטים "קלאסיים", אלא בחנו את התכשיט כמשהו חי על הגוף – לא רק קישוט, אלא אמירה, חוויה, ולעיתים אפילו מחאה. שילוב של טקסטיל בחלק מהעבודות הפך את היצירות למיצגי גוף – כאלה שמתחברים לעור, לבגד, ולתנועה, ומספרים סיפור שמשתנה עם כל נשימה והבעה של הלובש.
מעבר ליופי ולעבודת היד המרשימה, התערוכה השנה מעלה שיחה רחבה על מהו תפקידו של מעצב היום – האם הוא אמן, חוקר, אקטיביסט, או כולם יחד? דרך חומרים, טכניקות, וגופי עבודות מגוונים, הסטודנטים בשנקר מציבים מראה לא רק לעצמם, אלא גם לחברה בה הם חיים.
השנה, יותר מתמיד, ברור שהעיצוב כאן לא נועד רק לקשט – הוא נועד לגרום לנו לעצור, לחשוב, ולהרגיש.
מיצב מתוך התערוכה – מחלקת עיצוב המוצר
