תום שכב על גבו, עיניו עצומות וידיו פשוטות לצידי גופו הארוך המכוסה סדין לבן. יואב בחן את הנקזים בגופו של תום. הזונדה מחוברת לאפו, צינור החמצן המחובר לריאותיו, אינפוזיה בזרועו, נקז לניקוז נוזלים בבסיס האחורי של הגולגולת וצינורית לאיסוף שתן. התחבושת על ראשו לא הצליחה להסתיר את השקע שנפער בצידה השמאלי של הגולגולת. יואב הבין את שהבין אך לא שעה לבקשתה של אסנת לשתפה במחשבותיו. "לא ניתן וגם לא רציני להסיק מסקנות מהתרשמות ראשונית, אמר. אתפוס שיחה עם ד"ר דולב, אצליב מיידע מתוצאות הבדיקות. עם זאת אין ספק שפיזיותרפיה מוחית יכולה להועיל". "פיזיותרפיה מוחית?!" פיה ועיניה של אסנת נפערו לרווחה. יואב חייך. אחות נכנסה לחדר ופנתה לנמצאים: "ד"ר דולב נמצא בישיבת צוות ועם סיומה יתפנה אליכם אמרה והוסיפה בחיוך. "יש הטבה במצבו של תום עיניכם הרואות
דלת החדר של תום נפתחה בעוצמה. יעל ניצבה בפתח ועיניה החומות דמעו. "איך קרה שלא ידעו אותי, איך קרה שלא ספרו לי על בואך? איך שכחו אותי? אני אחרונה ונשארתי אחרונה. ויתרתם עלי ובמיוחד אתה!" הטיחה יעל לעבר יואב. "כן, במיוחד אתה זה שהיה בשבילי ורק שלי – נטש! תוך שהיא מתקרבת לאחיה ועיניה זועמות. "מה אמא היתה אומרת על זה!" יעל… יעל… פרש יואב את ידיו לקראתה בניסיון לקרבה אליו. יעל נחלצה מזרועות אחיה כשהיא ממררת בבכי. "איך נתת לזה לקרות?" מררה יעל בבכי. יואב לא ויתר. הוא קרב את אחותו לגופו, כופף את ראשו אל תלתלי הנחושת ולחש דרכם ": יעלי אהובה, באתי בחופזה נודע לי בצהרים על שקרה לתום ובערב כבר הייתי על מטוס לישראל. אני כל כך שמח לפגוש אותך ולחבק וללטף אותך. יעלי כמה שאני אוהב אותך". זה בדיוק מה שהיה חסר ליעל מאז שנסע. להרגיש את אחיה ולשמוע את קולו הרגוע אומר כמו פעם: "יעלי כמה שאני אוהב אותך". והיא כמו לא כעסה לפני דקה, צעקה משמחה כשפניה אדומות מבכי. "יואבי גם אני כל כך אוהבת אותך". יעל נמסה בתוכו והוא בתוכה. שש שנים שלא נפגשו ולא שמרו על קשר, פרידה אכזרית שכזו. בהססנות חבקה יעל את מותניו של אחיה והתמסרה למגע ידו.
הייחד שלהם נטמע עמוק בתוכם.
יואב לפת את פניה של אחותו הצעירה ומבטיהם נפגשו. הוא ממרום קומתו והיא פעורת העיניים. יעל היתה לעומתו זעירה וצנומה, בין תלתלי הנחושת בצבצה, כמו ממחבוא, שיבה ראשונה. כמו פעם פגש מבטו של יואב בעיניים המלוכסנות של אחותו מזווית ההורה. מגבוה, כמו ענן התר אחר רגב הצמא למים. יואב הבין שיעל צמאה לאהבה. הוא חזר והצמיד את יעל לגופו וחיוך אבהי התפשט על פניו. לרגע חש בתזוזה מעגלית עמומה ננעצת בגופו. יעל גחכה בהתנצלות ילדותית. יעל…. לחש. כן ענתה יעל וצחקה, זה הדור הבא. "יש חיים במשפחה" פלט יואב. "וגם חולים וגם פצועים וגם מתים, הגיבה יעל והשתחררה מאחיזתו". יואב הביט בה בעיניים כלות. "כן יואב", המשיכה תוך שהיא זז לאחור, "על הקיבוץ עברו טלטלות, עליות ומורדות ולאחרונה גברו המורדות".
"אני מדבר עליך ואת נואמת לי על הקיבוץ" אמר יואב באכזבה. "מה לעשות אנחנו זה כולנו." נאנחה יעל ואתה בחרת להיות רק אתה"!
יואב פסע לקבל את פניו של ד"ר דולב.
