בתוך מערבולת החיים, ישנם איים של אי יציבות – האנשים שאנחנו קוראים להם משפחה הם העוגנים שלנו, הם מזכירים לנו מי אנחנו, מאיפה באנו, ולאן אנחנו יכולים לשוב תמיד.
חשבו על זה רגע: מי הם האנשים הללו עבורכם?
אולי סבא וסבתא, הורים שתומכים ללא תנאי, אחים ואחיות שהם החברים הכי טובים, או בני משפחה רחוקים שמרגישים קרובים ללב.
העוגנים האלה מספקים לנו:
תחושת שייכות – לדעת שיש מקום אחד בעולם שמקבלים אותנו ללא תנאי, עם כל המוזרויות והיתרונות שלנו.
תמיכה רגשית – אוזן קשובה ברגעים קשים, כתף להישען עליה, וחיבוק חם כשצריך.
נקודת מבט – הם יכולים להציע לנו זווית אחרת להסתכל על האתגרים שלנו, ממקום נקי.
מסורות וזיכרונות – הם מחברים אותנו לשורשים שלנו, ולערכים שעוברים מדור לדור.
כח בעת משבר – ברגעים של סערה, הם המצפן שמכוון אותנו ומזכיר לנו שאנחנו לא לבד.
אל לנו לקחת את העוגנים האלה כמובן מאליו, בואו נטפח את הקשרים הללו, נשקיע בהם זמן ואנרגיה, ונגרום להם להרגיש כמה הם חשובים לנו. שיחה קטנה, ביקור ספונטני, או הודעה בוואטסאפ מראה להם שאנו חושבים עליהם – אלו הם החוטים שמחברים ביננו.
העוגנים הקריטיים הם אהבה ללא תנאי, תקשורת פתוחה וכנה (גם כשלא נעים), נוכחות ותשומת לב, גבולות ברורים, אמפתיה והבנה, כבוד הדדי, תמיכה ועידוד – הרשימה הזו עובדת ביחד, העוגנים הללו אינם פועלים בנפרד.
אנו פוגשים בעוגנים אלו בכל מערכת יחסים, כמובן שזה משתנה בקשרים שונים – קשר רומנטי, קשר חברי קשר מקצועי וכמובן קשר משפחתי. השוני הוא בהתאם לסוג הקשר, לשלב בו נמצאים היחסים.
מהו לדעתכם העוגן החשוב ביותר לילד היוצא מהבית לחיים עצמאיים?
לדעתי, העוגן החשוב ביותר הוא:
"התחושה הבלתי מעורערת של שייכות ואהבה ללא תנאי", שמלווה אותם גם כשהם פורשים כנפיים ועפים לבד. זה נותן להם את הכח והביטחון להתמודד עם העולם.
