"החיים חזקים מהכל" – האמנם? איך מוצאים את משמעות החיים אחרי אובדן?
בימים בהם השכול והאובדן מלווים את החברה הישראלית יום יום, הכוריאוגרפית ליאור לזרוף נותנת את הפרשנות שלה להתמודדות עם אבל ומציאה של משמעות החיים ביצירה החדשה.
משמעות החיים- בית, ישיבה משותפת סביב שולחן אוכל עם כוס יין באה לידי ביטוי ב "פרק א' " יצירה חדשה ואינטימית הבוחנת את השכול, האובדן והאבל של הורים שאיבדו את ילדם, מאפשרת התפרקות וחיבור מחדש למשמעות החיים ביחד עם הקהל.
יצירת מחול תרפויטית שלא מתפשרת ומפחדת, גם בימים אלו של המלחמה, לעסוק במוות ובחיים. אבל יותר מהכל, מבקשת מהקהל לחבור אליה להתאבלות משותפת שלא מפחדת לפגוש, לחשוב ולדמיין את המתים. זוהי אלטרנטיבה ממשית לתחושת האובדן הכללי שקיימת היום. האובדן הוא מהלך אינסופי שהולך ומשתנה, החל מהשבעה ועד מרחק
הזמן שבו החיים מחלחלים.
"פרק א' " הוא פרוייקט שנוצר בהשראת ספרו של דויד גרוסמן ״נופל מחוץ לזמן״. הספר עוסק בהורים אשר שכלו את ילדיהם, וקוראים תיגר על הגבול של בין כאן, לשם. גבר ואישה יושבים ליד שולחן מטבח עם כיסא נוסף. הם שכלו את בנם לפני זמן מה במלחמה. החוסר ניכר. שתי הדמויות יושבות שם תקופה ממושכת, מנוכרות זו לזו ומהעולם. לפתע, האיש מתחיל להיזכר בבנו ומחליט ללכת לשם, לחפש אותו. האישה מנסה לאמת אותו עם מציאות החוסר, האובדן. אחרי כל כך הרבה זמן, לוקח להם זמן לזהות אחד את השני, להיזכר ביחד איך נראו החיים לפני האובדן.
"העיסוק הפיזי של היצירה מתמקד בגוף המתאבל. חווית המופע הינה הניסיון לשתף באבל, על תחושת הבדידות מצד אחד ותחושת האחדות שנוצרת עם אבלים נוספים. הרגש והחוויה הפיזית כל כך ברורים למי שחווים אותה, אולם למתבונן מהצד, לפעמים יכול להיעלם מעיניו.
הפוקוס הוא בגוף הכבד מצד אחד, ומצד שני הוא מתרוקן מתוכן, צף. הגוף החי מבטא את הכאב ותחושת האובדן, בעצם משמר את זיכרון המתים, ועל כן הבחירה הברורה היא להיאחז בחיים – בבית, בשולחן האוכל, בכוס היין.." מספרת היוצרת.
כוריאוגרפיה: ליאור לזרוף
רקדנים: אור ששי, ליאור לזרוף
מוסיקה: אלעד כהן בונן
העבודה נוצרה בתמיכת: עמותת הכוריאוגרפים, מרכז קהילתי נווה שרת- תל אביב, קרן יהושוע רבינוביץ לאמנויות.
יום חמישי 4/7/24 בשעה 20:00
יום שישי 5/7/24 בשעה 14:00
יום שבת 6/7/24 בשעה 18:00
סטודיו אלפא, בית אלפא 13 תל אביב
