החיים של כולנו נמצאים על ציר הנע בין הפנטזיה למציאות.
אנו זקוקים לשני הקטבים הללו כדי ליצור חיים מאוזנים.
אם נשאב לאחד הקטבים ונשאר שם לא נוכל לחיות חיים מאוזנים ובריאים.
אם רק נחיה את המציאות ללא שאיפות, משאלות ופנטזיות נשאב לתוך המציאות אשר כוללת בתוכה רגשות נעימים ולא נעימים, קושי וטרגדיות, התחושה אשר תלווה אותנו היא תחושה של ייאוש ו"אין מוצא".
אם רק נחיה את הפנטזיה לא נהיה מחוברים לקרקע למציאות העכשווית ולא נוכל בסופו של יום לחוש את החיבור ההכרחי למציאות.
אנחנו צריכים את שני הקטבים גם יחד.
הפנטזיה המיוצגת על ידי המשאלות גורמת לנו להתרומם מעל המציאות העכשווית וליצור תמונה אופטימית יותר, ורודה יותר.
אילולא היו משאלות וכל החיים שלנו מורכבים רק ממה שיש או רק ממה שאין לא היינו מתקדמים לשום מקום.
לא הייתה נוצרת בנו המוטיבציה ליצור, להמציא, להיטיב עם מצבנו.
האדם הבריא יודע להכיר במציאות ולא להכחיש אותה מחד ולייצר חלומות ותקוות כדי להיטיב את מצבו מאידך.
כל ההמצאות הגדולות בעולם נוצרו כך:
החל מנורת החשמל דרך המצאת הטלפון, המיקרוגל ועד כיפת ברזל.
זוהי עצמתה של משאלה –
משאלה הינה מחשבה המתייחסת לעתיד מתוך ההווה, משאלה היא מחשבה אשר יש בה תוכן "חיובי" אשר רואה תמונה מיטיבה עם חייו של האדם.
לדוגמא כמו המשאלה לבריאות איתנה או לרווחה כלכלית או לזוגיות מאושרת.
כל המשאלות הללו נובעות כתוצאה ממציאות עגומה בה הבריאות מדרדרת עם השנים, לא מתקיימת רווחה כלכלית ומערכות זוגיות רבות עולות על שרטון.
כאשר אנחנו שקועים בתוך ה"בוץ" של המציאות הקיימת, כאשר אנחנו נאחזים במשאלות שלנו, היאחזות שכזו נוטעת בנו כוח להחזיק מעמד בקושי.
המשאלה גורמת לצייר תמונה נעימה ויפה בראש ואנחנו אומרים לעצמנו ורואים את עצמנו מממשים את המשאלה שלנו.
כח המשאלה עוצמתי הוא מאד וחיוני להישרדות הבריאה שלנו כבני אדם.
בנימין זאב הרצל כתב בספרו על המדינה היהודית שתקום "אלט נוילנד"
"כל מעשה בחלום תחילתו" –
משפט זה נכון לגבי כל משאלה אשר קיימת בתוכנו,
כל מעשה מתחיל בחלום, וכל חלום מתחיל במשאלה.