במהלך חיי הרגשתי שאין זמן, שעוד רגע הכל נגמר.
בגיל צעיר רצתי, מיהרתי, פעלתי כשלפעמים אני לא רואה את האנשים שמסביבי ואפילו את עצמי.
כשהתבגרתי, הקצב שלי השתנה. הקצה הואט, כשאני בודקת כל צעד אם מדויק לי או לא.
לפעמים מרוב בדיקות הייתה תחושה של תקיעות, תקיעות שיצרה חוסר משמעות.
עלו בי שאלות:
מהירות נותנת משמעות?
האם בקצב איטי אני יכולה להגיע למטרות שלי?
אני חייבת משמעות כדי להתחבר לחיים?
יש פרספקטיבות שונות לעניין המשמעות האנושית. מישהו עשוי לראות את המשמעות כמושג דתי, במובנים שונים כמו חיבור לאלוהים או עקרון דתי. מישהו אחר יכול לראות משמעות בהתמצאות בתחומים כמו התמקדות במשפחה, יצירתיות, תרומה לחברה או פיתוח עצמי. ייתכן וישנם אנשים שאין להם צורך מוחלט במשמעות כדי להיות מרוצים, ואחרים שזקוקים למשמעות כדי לחיות חיים מתמשכים וממומשים.
ואם נחזור לשאלה אם יש קשר בין משמעות למירוץ? הם שני היבטים שונים שמתקשרים לתחושת המטרה והרצון להשגתה.
משמעות מתייחסת לתחושה של משמעות והכרת יעד בחיים. היא מתייחסת לזיקת האדם למטרות, ערכים ותכלית חיובית ומספקת לו תחושת משמעות ומימוש עצמי. המשמעות עשויה להתבטא באמצעות מקורות שונים, כגון התחייבות למשהו שגדול מהעצמי, קשרים חברתיים ומשפחתיים משמעותיים, תרומה לחברה או לעולם באופן כללי, פיתוח אישי ורגשי, או גיבוי לערכים אישיים.
מרוץ מתייחס לפעילות דינמית ותהליך שבו האדם מתמודד עם אתגרים, מאמצים ומטרות להשגה. המרוץ יכול להיות בתחומים שונים, כמו עסקים, תרבות, חינוך, ספורט, יחסים אישיים ועוד. במרוץ קיימת דרישה למתוח את עצמנו, להתמודד עם מכשולים ולשפר את יכולתנו כדי להשיג את המטרות שלנו.
כאשר אדם מחבר את המשמעות האישית שלו למרוץ שלו, הוא מתקדם על פי המטרות והערכים החשובים לו ומשגשג במסגרת הפעילות שהוא בוחר לנהל. התחושה של משמעות עשויה להתחזק כאשר אדם מרגיש שהוא מצליח לסיים את המרוץ ולהשיג את המטרות שלו, ומתרגש מהתהליך והתוצאות שהוא משיג בדרך.
היום אחרי הדרך שעברתי ועדיין עוברת יש לי כמה תובנות:
הסבלנות לדרך חשובה,
הדרך היא ההתפתחות,
וכן, המטרה חשובה אבל לא חייבים לרוץ אליה כי הרי נגיע אליה בכל מקרה עם או בלי תחושת הלחץ שזה יקרה.
