כריסטופר קולומבוס, הספן האיטלקי, נחשב לאחד ממגלי הארצות הידועים ביותר, ושנים חשבו בטעות שהוא גילה את אמריקה ראשון.
כשמנתחים את הצלחתו הפנומנלית רואים שהיא צירוף של נסיבות שיצרו “מודל מנצח” לגילוי אמריקה:
- קולומבוס היה בלתי ניתן לעצירה עד שקיבל את מבוקשו = מציאת מממן.
- הוא השקיע מספר שנים במציאת “משקיעים” לפרוייקט השאפתני שלו. תחילה ביקש לקבל מימון ממלך פורטוגל, שהייתה אימפריה בעלת ניסיון רב בגילוי ארצות, ומשום כך המלך סירב לממן מסע נוסף.
- מי שהסכים לממן כמחצית מעלות המסע הוא מלך ספרד, שרצה לרכוש יתרון תחרותי כ”פטרון” של מגלי ארצות ובכך להעלות את מעמדה של ספרד בעולם. המטרה הייתה לגלות את הודו כיעד מסחרי חדש ורווחי.
- בדיוק באותה תקופה פיתחו אוניות “ספורטיביות” וקלות שהתאימו למסע ימי ארוך.
- גוייס ספונסר עסקי למסע – בנקאי יהודי שמימן כמחצית מעלות המסע, והצטרף למסע בעצמו כדי לאתר הזדמנויות עסקיות ב”עולם החדש”.
- קולומבוס גם ביקש וקיבל “בונוס” על האתגר – הוא יהפוך ל”אדמירל הימים”, יקבל עשירית מרווחי המסע, ואם יגלה איים חדשים גם ייהפך למשנה למלך ספרד ולמושל הטריטוריות החדשות, ימנה מושלים מטעמו ויקבל הטבות מהסחר באיים שיגלה.
- היו 4 מסעות שניהל במשך יותר מ-10 שנים.
בסופו של דבר קולומבוס לא קיבל את ההטבות כי מלך ספרד אמר שלא גילה את הודו.
אנחנו יכולים ללמוד מזה שגם במאה ה-15 כבר גילו את כל התנאים הנדרשים למיזם מצליח ולעשיית EXIT : יזמים נחושים שעלו על צורך ויצרו שוק, ניצלו את העיתוי הנכון, גייסו משקיעים, השקיעו זמן רב בבניית מיזם, נפלו וקמו כמה פעמים ודרשו בונוסים על ביצועים.