אם תשאלו אנשים בכל העולם ללא הבדל בין דת גזע ומין את השאלה הבאה?
מהו הדבר שאתם שהייתם רוצים יותר מכל לקבל מההורים שלכם, בני או בנות
הזוג שלכם או מהילדים שלכם.
התשובה האולטימטיבית שאותה תקבלו לא תהיה כסף, לא תהיה רכוש, לא תהיה תנאי מחיה יותר נוחים, לא אף אחד מן המתנות החומריות הללו.
קרוב לוודאי שהתשובה האוניברסלית תהיה לקבל או לתת חיבוק
מה יש בכוחו של חיבוק להיות כה משמעותי בחוויה האנושית? נראה שהקשר חוזר רחוק רחוק לאבולוציה הביולוגית שכולנו כיצורים יונקים אשר טבוע בהם היצר הבסיסי להגנה על הילדים.
ואכן החיבוק הוא קודם כל מהווה סוג של הגנה בו המבוגר אשר מחבק את התינוק משדר על ידי החיבוק: אתה יכול להירגע, להרגיש בטוח, אתה בידיים שלי ולא יאונה לך כל רע ואנחנו יכולים לראות זאת בבירור כאשר התינוק נלקח על ידי בן אדם זר שהתינוק אינו מזהה, הוא פורץ בבכי וכשהוא מוחזר לידי האב או האם התינוק נרגע.
כאשר מתרחש תהליך החיבוק המוח האנושי מפריש הורמונים הנקראים גם הורמוני האושר דופמין ואוקסיטוצין המייצרים תחושה של רוגע בטחון ושלווה.
הכמיהה הגדולה של כל אחד מאיתנו היא להרגיש עטוף ומוגן קודם כל על ידי הדמות ההורית שלנו ולאחר מכן על ידי בן ובת הזוג שלנו. חיבוק שכזה מבטא תחושת אינטימיות גבוהה ונותן לצד השני אישור על קרבה ועוצמה במערכת היחסים.
המחווה הבלתי מילולית הזו בה שני אנשים מבטאים את הקרבה, אהבה זה לזה מתפרשת על ידי היצור האנושי כאות וכהצהרה ללא מילים: את/ה מאד משמעותי/ת עבורי, אתה חשוב ויקר לי והדרך הכי עמוקה להביע קרבה זו אליך היא על ידי נתינה או קבלת חיבוק.
אין מחווה יותר עוצמתית ממחוות החיבוק ולראיה כאשר נשאל אדם אשר איבד מישהו יקר לו "מה היית רוצה לעשות לאמור לאדם הזה עם לכתו מן העולם" התשובה שחוזרת על עצמה היא: הייתי רוצה לאמור לו/ה עד כמה אני אוהב אותו/ה ולחבק אותו.ה חיבוק חם.
בואו נזכור שלא נכון לחכות עם החיבוק עד סופם של החיים, בוא נעצים את החיים בכל רגע ונעניק מעצמנו בכל הזדמנות את הויטמין הנפשי החשוב מכל הלוא הוא החיבוק.
