כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו – מכירים את המשפט הזה?
אני המבוגרת הזו, שמאמינה בילדים ובהוריהם. יודעת שאפשר לשנות אווירה קשה בבית – לשנות ממש.
אני מטפלת במבוגרים – זו בחירתי. אבל המבוגרים האלה, יש להם ילדים והילדים לפעמים… ובכן, לפי דברי ההורים, הילדים פוגעים בהם, פוגעים במרקם המשפחתי, מפריעים להם בעבודה – הרי בשנה וחצי האחרונות שהינו הרבה מאד בבית – גם התלמידים, גם הוריהם וכל סדרי העולם השתנו. הרבה מתח נוצר, הרבה חוסר סבלנות מצד כל בני המשפחה. זה הציף קשיים, שאולי קודם לכן נדמה היה שאפשר להתמודד איתם. עצב רב התגלה, התקפי זעם מצד ילדים ומצד הוריהם ותחושת אין מוצא.
במפגשים איתי אנשים סיפרו על מקרים מסמרי שיער, שהותירו אותם במצב נפיץ – המקרה הבא שקרה, כבר בא טעון עם סיפור מהעבר והפיצוץ קרה מהר יותר. הרגשה של מיאוס מהאנשים הקרובים, מהילדים – מלים קשות נאמרו ישירות ו'מעל ראשי הילדים', כולם נכנסו לעמדת מגננה, על סף מתקפה כי לא ידעו איך להגיב – זה מצב ממש מפחיד, הן למבוגרים והן לילדים.
לא פעם היתה לי הרגשה, שמצפים ממני שאסלק את שורש הרע בפינצטה, בלי שהמתלוננים ירגישו – כי כל כך פחדו להתמודד אלה מול אלה.
הענין הוא, שאת מה שמתחולל בתוך הנפש אי אפשר לסלק. אובדן שליטה הוא דבר מפחיד. כשילד זורק חפצים לכל עבר, הוא לא באמת רוצה להרוס משהו. הוא רוצה להביע כאב גדול וכנראה מרגיש, שמולו אין מבוגר שיכול לעזור לו על ידי הקשבה וקבלה. גם כשזה קורה לבוגר, זה בא מתוך כאב ופחד.
בא לי לחבק את שניהם, להבטיח שאפשר להתגבר על כך. ודי באחד שיקבל עזרה ובתוכו תשנה ההרגשה, תיפתח לה התקווה באפשרות לטוב, כדי שגם השותפים לכאוס יושפעו לטובה.
כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
אני המבוגר הזה עבורכם.
