כשאנחנו חושבים על העולם שלנו, זה באמת העולם, נכון יותר היקום שלנו.
למעשה, שאנחנו מדברים על העולם הזה,
אנחנו יכולים לחלק אותו למלא חלוקות,
אחת החלוקות זה העולם הפיזי – העולם שאנחנו חווים אותו,
והעולם הרוחני – העולם שמעבר.
העולם שמעבר הוא לא ממש מעבר, הוא פה, והוא שם והוא בכל מקום.
כולנו רוח, כולנו רוחניים.
אז היקום הזה שאנחנו חלק ממנו,
הוא בעצם תנועה אין סופית בין שני העולמות.
כדור הארץ נמצא במרכז צורת האין סוף.
הנשמה שלנו (שזה מושג מאוד מופשט והוא לא בדיוק כזה)
נעה בין שני העולמות במהלך של אלפי שנים.
אנחנו נעים בצורה אין סופית בין העולם שמעבר לבין העולם הפיזי.
כשאנחנו נשמה,
אנחנו בוחרים להגיע אל העולם הפיזי,
אנחנו אפילו בוחרים לאיזה הורים להוולד.
אנחנו בוחרים להגיע,
כי רק פה אפשר לחוות חוויות, להרגיש רגשות,
לעשות שינויים ולמידות מהותיות, שאנחנו רוצים לשנות מגלגולים קודמים.
כנשמה אנחנו יכולים להתבונן ולהבין מה עברנו,
אנחנו יכולים לעזור ולהוות מקור של ידיעה ותמיכה עבור אנשים בעולם הפיזי,
ולעשות עוד תהליכים נשמתיים שאני כאדם לא יכולה להבין אותם.
אבל רק כאדם אפשר לעשות שינוי אמיתי, מהותי,
צמיחה, רגש והתרגשות.
אז אין באמת סוף לעולם,
אין באמת סוף לחיים,
להכל יש המשכיות רק בצורה
אנרגטית שונה ממה שאנחנו מכירים.
