לילה.
חשוך בחוץ, מאד.
לפני שעה השכבתי את הילד, כמעט בן שנה, לישון.
עכשיו סיימתי לאכול עם האשה ארוחת ערב, וכבכל לילה בשבועיים האחרונים, אני חוזר לעבודה לעוד כמה שעות, כי התוכנה חייבת לצאת בזמן.
אני נוסע משוהם לנתניה, אחרי שעשיתי את הדרך הזו פעמיים היום, ואעשה אותה שוב עוד כמה שעות.
יש לי זמן לחשוב.
למרות שאין כמעט מכוניות בכיוון, הדרך עצמה עדיין לוקחת 40 דק'. מה לעשות.
אני אוהב את מקום העבודה שלי, ונותן את הנשמה, אבל משהו חסר.
שמונה שנים לאחר מכן – שוב לילה. חשוך בחוץ.
הילד בן ה-9 עוזר לאחיו בן ה-7 להתארגן לשינה, כי אני בפגישת נטוורקינג, מקדם את עתידם.
באותו לילה לפני שמונה שנים קיבלתי החלטה שלא להמעיט בערכו של מה שבוער בי, מה שמייצר לי את האושר ליצור.
באותו לילה קיבלתי את ההחלטה שכשיהיה משהו שיצית בי את להבת היצירה, אני ארדוף אחריו ואשקיע בו את הכל.
עמדתי בהבטחה.
בשנה האחרונה אני עצמאי, אחרי מעל 17 שנות עבודה כשכיר.
לא חשבתי שאוכל לעבוד יותר ממה שעבדתי קודם, אבל היום אני פשוט מסרב לנוח.
חיידק השמחה והיצירה לא נותן לי להניח את העט עד שכלו כל כוחות היום, ואני נרדם על השולחן.
הלוואי וכל יום מהיום, יהיה יום יצירה, עשייה וכיף.
עכשיו אני צריך ללכת לישון.
ירון אדלר, מפתח אפליקציית CLUBERR לניהול מועדוני לקוחות לעסקים קטנים