עוד מעט נשב לליל הסדר עם המשפחה, נספר את הסיפור של יציאת מצרים, ונכיר בחשיבות של לזכור ולהעביר את הסיפור הלאה. ומה עם הסיפור המשפחתי שלכם? איך אתם משמרים אותו ומעבירים אותו הלאה? הסיפור הזה שנכתב כל יום, שלכם ושל הילדים, הסיפור של החיים, של הביחד, של הרגעים הקטנים של חיי היומיום.
יש לי בראש תמונה שלי, בערך מכיתה ב׳, יושבת מאחורי שיח פרחים בגינה, מחייכת מבעד לפריחה סגולה. אחת מתמונות הילדות האהובות עליי.היא מצויה באלבום המשפחתי.
אני זוכרת את הרגע שהתמונה הזו צולמה, רגע של שמחה אמיתית, משוחררת.
ואולי אני זוכרת את הרגע הזה דווקא בגלל התמונה?
הרבה מהזיכרונות שלנו מעוצבים על ידי צילומים.
לתמונה יש כוח רב, תמונה שמשמרת רגע אחד, שבריר שניה שחלף לנצח, מוקפא על גבי הדף והושם באלבום. אנחנו יכולים לחזור לרגע הזה שוב ושוב בהווה, להחיות את הזיכרון שלו.
כך הצילום מספק לנו דרך לשמר את העבר, מוגן משיני הזמן.
ללא המצלמה, הרגעים הללו לא היו מתועדים, הם היו נמחקים, נעלמים ממארג החיים שלנו, כמו טביעות רגליים על החול הנמחקות על ידי הגלים.
יש לי בבית אלבומי צילום שהכנתי לכל אחד מהילדים, אחד הדברים האהובים עליהם הוא לשבת עם האלבומים ולדפדף. לפעמים הם מבקשים שאסתכל איתם ואספר להם על התמונות, ולפעמים הם מספרים לעצמם. פסיכולוגים מצאו שיש קשר ישיר בין הצגת צילומי ילדים ומשפחה בבית לבין הערכה עצמית וביטחון אצל ילדים. ילדים אוהבים לראות תמונות של עצמם, זה גורם להם להרגיש מיוחדים ומוערכים ותמונות שלהם עם המשפחה תורמות לתחושת הקרבה והשייכות שחשובה מאוד בגיל צעיר.
בפסח הזה, מצאו זמן לתעד אתכם ואת הילדים, ככה סתם בזמן משחק או טיול. בלי לבקש מהם להסתכל במצלמה או לחייך. פשוט תעדו אותם כמו שהם. ואחר כך תוציאו את התמונות מהטלפון ועשו לכם אלבום – זו תהיה ההגדה המשפחתית שלכם. חג שמח!
יוליה בורשטיין שחם, צלמת
052-8243934
