חג הפסח הוא חג מיוחד, בכל פעם שפסח מגיע הוא מזמן הזדמנויות להתבוננות נוספת, על המסר שהוא מביא איתו.
לכאורה סיפור הפסח הוא סיפור היסטורי המתאר את יציאתם של בני ישראל ממצרים לכיוון הארץ המובטחת היא ארץ ישראל וסיפור תלאותיהם במדבר סיני, פרשת עגל הזהב, המרד של קורח, לוחות הברית, חצית ים סוף ועוד אירועים היסטוריים נוספים.
התבוננות עמוקה יתר מעבר לדיווח ההיסטורי תראה כי לסיפור יציאת מצרים יש משמעות פסיכולוגית עמוקה הנוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו בחיי היום יום.
הכותרת הגדולה של הסיפור היא: ניהול שינוי
כיצד מתרחש שינוי?
מהו ההבדל בין שינוי יזום לבין שינוי כפוי?
כיצד נוצרת התנגדות לשינוי?
כיצד מתמודדים עם התנגדות לשינוי?
אלו תהליכים של ייעוץ ארגוני היה צריך משה לנקוט כדי להוביל את תהליך השינוי
מהי המשמעות האישית שיכול כל אחד מאיתנו לקחת מסיפור זה עבור חייו?
בואו נעצור לרגע ונשאל את השאלה הפשוטה או אולי לא כל כך? מדוע היה צריך משה לקחת את בני ישראל ממצרים ולהעבירם דרך מדבר סיני כדי להגיע לארץ ישראל , לו רצה להגיע לארץ ישראל כמה שיותר מהר היה לוקח משה את בני ישראל דרך אלכסנדריה לאורך צפון סיני דרך הים התיכון בואכה אל-עריש ומשם במהירות לעזה ולאשקלון, דרך קצרה יותר, מהירה יותר ויעילה יותר ללא סיבוכים מיותרים.קצת מוזר לגבי החלטתו של מנהיג בשיעור קומתו של משה, האם הייתה זו החלטה חכמה או החלטה שגויה?
לכאורה הייתה זו החלטה אשר בין בה הגיון, לקחת עם כה רב ולהובילו דרך מדבר סיני ללא בטחון לגבי אספקת מים ומזון, באי וודאות מוחלטת כציד יהיה אפשר לשלוט בכל כך הרבה אנשים לאורך זמן , ובתנועה מתמדת- לכאורה זו הזמנה לכישלון מנהיגותי בטוח. האומנם?
ההתבוננות עמוקה תראה כי החלטתו זו של משה הייתה מן הנבונות שבהחלטות המנהיג שכן במילים פשוטות ,משה קרא את המפה נכון. משה הבין את התנהגות האנושית לעומקה.
משה הבין כי בלתי אפשרי לקחת עם שהתרגל לחיות כעבדים במשך כארבע מאות שנה, חי כעבד, מתנהג כעבד, מדבר כעבד, ומתנהל כעבד ובבת אחת להפוך להיות יצור עצמאי ובן חורין החי כיצור עצמאי, מתנהג כעצמאי, ומכיר את ערכו של חופש.
משה הבין את משמעותו של תהליך, של קצב, של בשלות ושל מוכנות.
שינוי אמיתי מתרחש רק ברגע שהאדם בשל ומוכן לעשת את השינוי , זה נכון גם לגבי ארגון וגם לגבי עם.
אנו מבחינים בין שני סוגי שינוי עיקריים: שינוי כפוי ושינוי יזום; שינוי כפוי הוא שינוי אשר מתרחש מבל שאנו יזמנו אותו, שינוי אשר עשוי להיות יזום ע"י מישהו אחר והופך להיות כפוי עבורנו, לדוגמא גירושין אשר עבור ילדים הוא תמיד שינוי כפוי גם אם הוא מבחירה ע"י אחד מן ההורים או שניהם גם יחד.
שינוי יזום הוא שינוי אשר מתוכנן על ידנו מתוך הנחת מוצא שתוצאת השינוי תהיה מועדפת עלינו מהמצב הנוכחי. דוגמא טובה לכך היא הנחת המוצא מאחרי הרצון לעשות דיאטה או להפסיק לעשן. התערבות טיפולית או התערבות ארגונית מבוססת על סמך אותו רעיון : נקודה B עתידית עדיפה על פני נקודה A עכשווית ומשמשת מוטיבציה לשינוי. כאשר קיימת הסכמה ברורה כי נקודה B עתידית היא באמת עדיפה על פני נקודה A עכשווית המוערכת כפחות טובה הבעיה היא פחותה ,אולם כשהערכה על נקודה B כנקודה עדיפה אינה ברורה דיה ובעיני צד אחד נקודה B נתפסת כעדיפה אולם אותה נקודה B נתפסת ע"י הצד השני כבלתי עדיפה נוצר מצב שאותה תנועה מ A ל- B הנתפסת כשינוי יזום ומבורך, בדיוק אותה תנועה מ A ל-B נתפסת ע"י הצד השני כשינוי כפוי ובלתי רצוי ויש צורך להתנגד לו.
כך קרה גם למשה רבנו: עבור העם היהודי אשר היה רגיל לשבת "על סיר הבשר" וליהנות מהנוחות היחסית של בטחון ולו גם במחיר של להיות עבד,התנועה לכיוון ארץ ישראל נתפסה כשינוי כפוי ומעורר התנגדות, בייחוד בגלל גודל המחיר שנאלץ העם לשלם (תלאות הדרך,מחלות שונות,נוודות,בעיות אוכל ואספקת מזון שוטפת) ואילו עבור משה כשליח האל התנועה לכיוון ארץ ישראל נתפסה ככוון חיובי בשינוי לקראת עצמאות בארץ ישראל, גם אם המחיר הוא באי נוחות.
לכל תהליך של שינוי ארבעה שלבים הכרחיים:
1. הכרה ברצון לשנות
2. נכונות לאבדן זמני של תחושת בטחון ע"י הויתור בשימוש בהרגל הקיים
3. נכונות להיות הכאוס "קריז" בזמן המעבר מההרגל ללמידת התנהגות החדשה
4. למידה ותרגול של המיומנות החדשה עד הפיכתה היא להרגל
ובצורה מקבילה ליציאת מצרים:
1. ההכרה ברצון להפוך להיות עם חופשי בארץ ישראל( מימוש רצון האל) "שלח את עמי"
2. יציאה ממצרים ,חצית ים סוף, נכונות לחיי נוודות ארוכים
3. הליכה במדבר במשך זמן רב
4. רכישה "איטית" של מיומנויות התנהלות כעם עצמאי ומאורגן ( חלוקה לשרי מאות ואלפים, ניהול תקין בניית מוסדות שלטוניים)
משה הבין כי צריך בשלות לקראת החלפת תפקיד להפוך מעבד לבן חורין זהו איננו החלפת שם או תואר , זהו STATE OF MIND , תפיסת עולם ולכן צריך זמן וקצב, הכשרה ומוכנות לכן מדבר סיני וההליכה 40 שנה במדבר היא מטפורית למשמעות הקצב והזמן.
ד"ר פריץ פרלס מייסד תרפיית הגשטלט אמר זאת פעם במשפט הכי פשוט ועדיין הכי נכון: התפוח לא הופך להיות אדום רגע לפני שהוא אדום- לכל שינוי קצב וזמן משלו; הן בשינוי אישי והן בשינוי ארגוני ומדיני, קחו לדוגמא את אשר קרה באיראן, כאשר השאח של איראן רצה לייצר "מערביזציה" של איראן בקצב שהעם לא היה בנוי להכיל מייד באה הריאקציה בדמותו של חומייני. מכאן נוכל להבין התנגדות לשינוי כווסת נכון להתאמת הקצב בין נכונות (WILLINGNESS ) ל מוכנות (READINESS ), בכל פעם שהנכונות של צד אחד ליצור את השינוי אינה תואמת את המוכנות של הצד השני לבצע את השינוי מופיעה ההתנגדות.
לכל אחד מאיתנו יציאת המצרים הפרטית שלו- התבוננו בעצמכם והסתכלו על המצבים בחייכם שבהם אתם עבדים ולא בני חורין.
מצבים בהם אתם עבדים להרגלים הקודמים שלכם כי הם נוחים, מוכרים, נותנים תחושה של בטחון "יושבים על סיר הבשר" ולא באמת מאפשרים לעצמכם ליצור את השינוי המיוחל שאתם חפצים בו. רואים את "הארץ המובטחת" אך לא מעיזים לחצות את איזור הביטחון (SAFETY ZONE ) כדי להגיע לשינוי המיוחל.
כי ליצור שינוי אמיתי אדם חייב להרשות לעצמו לוותר על הנוחות שבשימוש בהרגל הקיים לאפשר לעצמו לעבור את תקופת ה"קריז" שבמעבר ובחציית איזור הביטחון לקראת הלא נודע שכן רכישת מיומנות התנהגות חדשה מצריכה הרבה יותר אנרגיה, מעייפת יותר, ומכאן הפיתוי הגדול לחזור להרגל הישן והמוכר אשר בעצם היותו הרגל אינו צורך אנרגיה כלל ועיקר- (חטא עגל הזהב, קורח ועדתו)
כאן מבחן התמיכה בעיצומו במידה וקיימת התמיכה בזמן "הקריז" בשלבי במעבר יוכל האדם "להחזיק מעמד" בפיתוי לחזור ל"סיר הבשר" להרגל הישן.
התבוננו באותם מקומות שבהם נכנעתם לנוחות, להרגלים הישנים ונשארתם בעבדותכם והסתכלו על אותם מקומות שבהם בחרתם להיות בני חורין, בעלי חופש הבחירה כיצד להתנהל וכיצד לפעול מתוך תחושת חופש אמיתית.
חופש הוא היכולת של האדם לבחור בחירה חופשית בין שתי אלטרנטיבות מוצעות לו בהיעדר כפיה וללא התניות מוקדמות מן העבר, זוהי בעצם מהות תפיסת הגשטאלט- לאפשר לאדם להיות בן חורין ביכולת הבחירה שלו מתוך אחריות ומודעות , כאשר הוא משוחרר מהתניות של הלא מודע.
קחו את ההזדמנות פעם נוספת להתחבר למשפט שבהגדה: "עבדים היינו לפרעה במצרים עתה בני חורין" ולהחליט עבור עצמכם שהפעם כדי לא להיות עבדים להרגלים הקודמים שלכם אתם מוכנים לחצות את ים סוף ליצור את יציאת מצרים הפרטית שלכם לצעוד לקראת הארץ המובטחת בנתיב אי הוודאות אולם מתוך בטחון אמיתי. ובטחון אמיתי הוא איננו "סיר הבשר" המוכר והידוע אלא בטחון אמיתי היא ההסכמה ללכת בבטחה בפלירט עם אי הוודאות מתוך תחושה פנימית שהכיוון נכון, המטרה קיימת, והיעד נמצא גם עם הדרך לשם לא סלולה , לא מובנת תמיד די צרכה , טומנת בחובה סכנות, הפתעות ואתגרים.
משה ידע זאת בתוכו, האמין באל וברגעים של חרדה וטלטול הלך והתחזק באמונתו ביעד אותו לקח על עצמו להוביל את בני ישראל כמנהיג.
בואו נהיה כמשה, ננהיג את עצמנו, נאפשר לעצמנו ליצור את יציאת המצרים הפרטית שלנו ליצירת חירות אמיתית, חירות הבחירה, בטחון באי הודאות, ואמונה ביעדים ובמטרות שהצבנו לעצמנו.
ד"ר ירון זיו – מייסד ומנהל מקצועי מרכז "מעוף" להתפתחות אישית, מחבר הספר "מסע קבוצתי". .
ד"ר לפסיכולוגיה קלינית (Newport University)
עובד סוציאלי (Yeshiva University,MSW)
יועץ ארגוני,(Polythecnic University, M.Sc )
עמית מחקר ומדריך במכון אלברט אליס בניו-יורק לתרפיה רציונלית אמוטיבית REBT
מטפל מוסמך בגישת הגשטלט מטעם מכון הגשטלט בקליבלנד אוהיו,
מטפל קוגניטיבי -התנהגותי מוסמך מטעם אוניברסיטת תל-אביב
