אי שפיות זמנית

המושג “שפיות” הוא למעשה מונח משפטי אשר קשור לאחריותו האישית של אדם על מעשיו והתנהגותו. במצב של אי-שפיות על פי החוק, מאבד האדם את יכולתו להבחין בין דמיון ומציאות ואת יכולתו לשלוט על התנהגותו ומעשיו והוא אינו מסוגל להפעיל שיקול דעת סביר בכדי לשאת באחריות למעשים.
ומה הקשר בין אי שפיות זמנית לעיצוב?
לעיתים אנו המעצבים/ות נכנסים לבתים ממש מוזרים, קירות אלכסוניים, קירות מדורגים, אנשים שיש להם פנטזיות עיצוביות שאין לנו מושג איך חשבו עליהן.
מצד שני אנו, נחשבים בעלי מקצוע יצירתיים ו"כל יכולים" והציפיה היא ש – בום, נקיש באצבעות והכל יצליח.
אז זהו שלא! אנחנו צריכים לחשוב, לתכנן, לשרטט, למדוד, לבחון את השטח, להבין את הצרכים ורק אז נוכל לתכנן וליישם את העיצוב, מאחר וגם אנחנו בני אדם, גם אצלנו מיושם המשפט "החיים והמוות ביד הלשון" – וכאן נכנס לתמונה מקרה אי השפיות הזמנית שלי.
וככה זה קרה: התקשרה אלי לקוחה ובקשה שאבוא לראות את בית הוריה שנפטרו והדילמה שלה היתה אם לשפץ ולגור בדירה או להשכיר ולשכור במקום אחר. הגעתי לבית וכשנכנסתי "חשכו עיני" הקיר מולי היה מדורג, בצמוד אליו ויטרינה יציאה למרפסת, מימינו קיר מעוגל. הקיר משמאל ויטרינה לרחוב, הקיר ממול היחיד עליו היתה תלויה טלויזיה.
סיבוב של 10 דק' בבית, שיחה עם הלקוחה והבנת הצרכים, מנסה לצאת באלגנטיות מהמצב ואומרת לה: או קי צריך לבדוק, לחשוב, אוציא לך הצעת מחיר ונראה איך נתקדם (בערך לא בדיוק), היא מצד שני לוחצת, מה דעתך מה ניתן לעשות עם הקיר הזה? ובאותו הרגע "אי שפיות זמנית" – אין בעיה אני עונה בלי לחשוב בכלל, ניישר את הקיר בצמוד לקיר המעוגל, מקדימה ניצור נישות לחפצי נוי וארונות אחסון, מהצד נבנה מדפים ונסגור בדלתות קו אפס, ונוכל ליצור ארון אחסון גדול. ורעיון נוסף היה ליצור ספסל אחסון מתחת לויטרינה הפונה לרחוב.
בשניה שנפלטו הרעיונות, הצטערתי שדיברתי נכנסתי ללחץ (רק אני יודעת איזה לחץ) ורק התפללתי שהרעיון אכן ניתן לביצוע.
שלחתי הצעת מחיר, קיבלתי את העבודה רק בזכות הרעיון היצירתי שהיה בר ביצוע והפך קיר מדורג למקום אחסון נרחב עם מדפים ולאקססוריז, כולל ספסל שבו ניתן לאחסן כל מה שעולה על הדעת.
זו היתה אי שפיות זמנית שהפכה לשפיות קבועה.