רינה בוחרת מה יקרה בחיים שלה,
מציבה מטרות,
ופועלת צעד צעד עד שהיא מגשימה אותן.
כשהיא מתקשה או לא מצליחה בפעם הראשונה,
היא שואלת את עצמה
"מה עשיתי לא נכון?"
"מה אני יכולה לעשות אחרת?"
"מה הן האפשרויות הנוספות העומדות בפניי?"
כשמבקשים מרינה עזרה,
ברור וידוע שהיא תבצע זאת על הצד הטוב ביותר.
פעם אחת ביקשתי מרינה סיוע, והיא לא ביצעה את שביקשתי.
מצד אחד הופתעתי, ומצד שני שמחתי.
כשביררתי מה קרה התשובה שלה הייתה "שכחתי".
ההפתעה העלתה בי שאלות
כ"האם זה הופך את רינה ללא אחראית?
האם רינה שכחה "בכוונה"?
האם אוכל שוב לבקש מרינה עזרה?"
השמחה העלתה בי מחשבות
כ"רינה סוף סוף מורדת,
זוהי כנראה הדרך שלך לומר לי לא,
יש לה סדרי עדיפויות והיא בחרה לשים את עצמה ראשונה…"
אני מניחה שרינה יכולה להיות גם הילד או הילדה שלך,
בן או בת הזוג שלך,
חברה טובה ואולי אף ההורה שלך.
שלא תמיד לוקחים אחריות על הפעולות שאחרים מבקשים מהם.
השאלה היא איך עד עכשיו התמודדת במצבים כאלה?
אין דרך אחת נכונה,
במקרה שלי התגובה הייתה כפולה: הפתעה ושמחה.
תגובת ההפתעה עלולה הייתה לעורר בי ובך תגובות של אכזבה ועימות.
תגובת ההפתעה יכולה לעורר שמחה עם חיבוק גדול ורצון להבין.
אין זה משנה "מה הייתה הסיבה לאי-העשייה",
התגובה היא רק בחירה שלי ועליה אני לוקחת אחריות.
אחריות מוגדרת כיכולת של אדם לבצע
תפקידים ומשימות באופן מלא ונאמן,
משימות שהוטלו עליו ואם מתוך בחירה.
לא לקחת אחריות
להטיל את האשמה באחר,
לחכות שמשהו יקרה,
לא לעשות שום פעולה.
אחריות בעיניי היא לקחת שליטה על החיים ופשוט לעשות!
אני אחראית על המחשבות, הרגשות והתגובות שלי,
והיא קשורה למה שאני בוחרת "עוד צעד אחד קדימה",
שיקרה במערכת היחסים שלי ושל רינה.
לעיתים אני שומעת מהמשתתפים בקורסים שלי,
שבחרו להתאכזב, ויצרו עימות שגרם לעוד עימותים.
ויש אחרים שבחרו לשמוח ולהבין,
ויצרו הזדמנות לתקשורת פתוחה וכנה.
במה את/ה בוחר/ת?
ובכלל בנושא אחריות, חשוב לך?
במקום להיות "מעביר אחריות"
תדאג שדברים יבוצעו בדרך זו או אחרת!
השמחה, האושר ומערכות היחסים בחייך,
הם לגמרי אחריות שלך, גם אם מעורבים בה עוד אנשים.
אני רוצה לסיים בציטוט של אילן גור זאב (1955 – 5 בינואר 2012)
הוגה דעות ישראלי ומרצה לפילוסופיה של החינוך:
"יש לנו אחריות מיוחדת כלפי הטוב,
כלפי אהבת החיים, אחריות שלא להתנוול.
יש לנו אחריות לא להתבהם."
מכל הלב והאחריות
רחל סטיקלרו
