שולחן החג

עוד רגע נסב לשולחן החג. על השולחן יונחו מטעמים, כלים נאים והגדה. שנה אחר שנה אנו עורכים את שולחן החג טרם עת ומחכים לאורחים. זמן של התכנסות, זמן של משפחה, זמן של זיכרון.
בכל שנה, כשאני פורסת את מפת החג הלבנה, אני נזכרת בדודים של אבי מלי ויוסף שאול.
אבי התייתם מאימו בגיל 8. בגיל 14, עלה לישראל עם עליית הנוער ובחגים נסע להתארח בבית דודיו ביפו. דודתו מלי, הייתה האחות התאומה של אימו, סבתי, והיא ובעלה גידלו את אבי הלכה למעשה.
בכל שנה, בחג הפסח, היינו חוגגים את ליל הסדר יחד. משפחה קטנה, שולחן חגיגי ושירים… לא היה שם הרבה אוכל, אך כל דבר הוגש בחן ומכל הלב.
והשולחן, כן על השולחן – הכלים הכי נאים מהמזנון, הגביעים החגיגיים, והפרחים במרכזו: זיכרון מתוק.
בעיניים של ילדה קטנה, צבעו הפרחים את הערב הזה בגוונים רכים של אביב… גוונים של התעוררות וצמיחה. צמיחה של חיים חדשים, של שמחה וחוזקה. עוצמה של משפחה, של מסורת, של בניה מחודשת של המסורת היהודית.
גם השנה נפרוס את המפה הלבנה על השולחן, גם השנה נניח את הכלים הנאים והפרחים במרכז השולחן, וניזכר, באנשים ההם, שחיזקו את המסורת של הישיבה המשותפת סביב שולחן החג. שיהיה לכולנו חג אביב שמח ! ושתמיד נהייה יחד סביב שולחן !