הייתי בביקור בארה"ב. ושם נחשפתי לראשונה בזמן אמת במראות של היום הזה. יום חג של טירוף שופינג ללא גבולות. כפי שרק אמריקה הגדולה יודעת להנפיק.
שם גם שמעתי את הסיפורים על איך שאנשים עומדים בתור כל הלילה שלפני, מול דלתות הקניונים וחנויות הענק רק כדי לעוט כמו עופות דורסים על המלאי "השווה" שבפנים. שם לחשו לי מפה לאוזן סיפורי זוועה של אנשים שנדרסו למוות באטרף השופינג הזה, שמתאפיין בחוסר חשיבה מינימלי וחוסר גבולות.
אז הנה לכם כתבת אופנה לגמרי לא שגרתית ליום השנה הזה.
אופנה במהותה היא ביטוי חיצוני למי ולמה שאני בפנימיותי, וככזו, רכישתה מתאפיינת בשיקול דעת של דגם, גזרה, צבע, מרקם ומראה שיוציא לאור אותי. זה כמו שבוחרים קינוח מתפריט קינוחים מושקעים ומיוחדים, עוברים אחד אחד, מוודאים שהם טריים טריים, מתרשמים, טועמים, חושבים ובוחרים את הכי הכי. גם אם כמות הקלוריות שלו לא מועטה, וואלה, זה שווה את זה.
עכשיו, אם עברתי את המסלול הזה, ויש בגד ששמתי עליו עין המון זמן, אם בחנות פיזית או בחנות אונליין, רק שהמחיר שלו גבוה, והנה ההזדמנות שלי לקנות אותו בחצי מחיר, אלך על זה. כל זמן שאהיה בשליטה עצמית לגבי פיתויים אחרים שיוציאו את שכרי בהפסדי. מניסיון, זה נדיר. שני הדברים. לחוד או ביחד …
אותו 28 בנובמבר של 2014 העדפתי להיות בטיול בטבע. וכך גם עד היום ולא הצטערתי.
ולכל החוגגים של החג הזה, אני יודעת שלא אצליח בכתבה הזו לקלקל לכם אותו בשום מצב.
איך אני יודעת?
כי הייתי שם, בגילגול אחר, יחד עם כולכם.
זה כבר לא אני יותר.