חרות מחשבתית

לחרות או חופש יש שני היבטים – האחר חיצוני והשני פנימי. החירות החיצונית, באה לידי ביטוי בשליטה או בעלות של אדם אחד באחר, ולכאורה אין כיום עבדות מסוג כלשהוא בעולם. החירות הפנימית משמעותה היכולת שלי, שוב לכאורה, לבחור לחשוב על-פי הערכים שלי הבאים לידי ביטוי באמונות ובדרך החשיבה שלי. האם באמת אנו חיים חיי חופש חיצוני ופנימי? האם תמיד אנו מחליטים מה טוב ומתאים לנו?
הטבע האנושי מניע אותי לענות כמובן! אך הסתכלות פנימית כנה מעירה אותי מהחלום. אני נוכחת לא פעם שאנוכי וגם הסובבים אותי חיים בעדרים. וכמי שחי בעדר הנטייה היא להתנהג על-פי הכלל. לחיות בדרך שהתוותה עבורי כבר מדורי דורות, או חברת פרסום זו או אחרת וכל ניסיון לשנותה מעוררת הדים מהסביבה שלי, במיוחד מזו הקרובה אליי. כך, שכל תהליך שינוי, במיוחד אם הוא "יציאה מהקופסה" להתנהלות אחרת מהמקובלת היא מאמץ.
סבתי זינת הגיעה מפרס, שם נישאה בגיל 14 לגבר גרוש עם ילדה, שהוא סבי. אני לא יודעת אם הייתה לה את החרות לבחור למי תינשא, ומה תעשה בחייה. היא היום בת יותר מ-90 שנים, ובצלילותה היא היום בוחרת הרבה יותר מאשר פעם. היא בוחרת היכן תחיה, היא בוחרת להתקשר לנכדים שלה, ולא לחכות "לבד בחושך" שמישהו יתקשר אליה. אני אוהבת אותה וגאה בה, במיוחד כי הילדה שבתוכה היום כבר גדלה, ועומדת על דעתה. היא בוחרת מה לחשוב ואיך להתנהג.
סבתא שלי היא מודל עבורי, לבחור את הטוב ביותר קודם כול עבורי ואחר-כך עבור היתר. לבחור מה לחשוב, איך להרגיש וכיצד להתנהג. לשמחתי זה עובר בגן הסביבת וגם ילדיי היום הם בעלי חרות מחשבתית ודווקא כל התנגדות מצידם מולי, בעיניי זו הצלחה! כי הם חיים חיי חרות מחשבתית.
בכל פעם שיש לי ספק אם המחשבה היא מתוכי אני בודקת: "האם זו האמת שלי?" חג חרות שמח!