מיריק שניר

"הילדות היא גן עדן,
אנחנו מגרשים את הילדים
מגן העדן מוקדם מדי"
ראיון עם סופרת הילדים מיריק שניר לרגל צאת הספר "בראשית ברא

הנסיעה שלי למושב חיבת ציון לראיין את סופרת הילדים מיריק שניק הייתה עבורי כמו מסע בזמן.
חיבת ציון הוא מושב ליד חדרה. הוא קרוי על שם אגודת "חיבת ציון" – שם כולל למספר אגודות ציוניות שנוסדו במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ודגלו בעלייה ובהתיישבות בארץ ישראל.
כיוון שהקדמתי מעט, נכנסתי לקנות משהו בצרכנייה בכניסה למושב. החנות הצנועה הזו הזכירה לי את הצניעות של ארץ ישראל הישנה. אחרי שתי דקות נסיעה הגעתי לביתה.
כשהחניתי את הרכב, שמתי לב שאין כאן גדר ("לצערי יש לי אזעקה בבית"), והכניסה לחצר היא היישר מהכביש, סמוך לכניסה הייתה גינת תבלינים קטנה. בית של פעם. בבית הזה היא מתגוררת עם בעלה ישראל, ועם שלושה מתשעת ילדיה ומשפחתם.
היא נולדה בקיבוץ כפר גלעדי שבגליל, עם נשואיה עברה לקיבוץ נווה איתן שם נולדו הילדים, לפני 20 שנה הגיעו למושב.
נכנסנו, דותן הצלם ואני. הבית מרוצף ברצפת עץ. שני מאווררים קידמו את פני. "אם יהיה לכם חם תגידו , ואפתח מזגן", היא אמרה. באמת הרגשתי כאילו חזרתי בזמן. בית של פעם.
התישבנו ליד שולחן גדול, היא ניגשה רגע למטבח וחזרה עם קערה 'גזר חי', כך היא קוראת לזה. אני טועם ומנסה לברר ממה עשוייה מנת האנרגיה הזו: גזר, צימוקים, אגסים, תפוחים. "אנחנו מקנחים בזה בדרך כלל בארוחת יום שישי", היא אומרת.
ממול על הקיר היו מדפים ובהם עבודות קרמיקה. כשאני שואל אותה מי עושה את העבודות הללו היא מספרת על בנה נוהר שנפגע בתאונת דרכים בארה"ב כשהמשפחה הייתה שם כמה שנים. "רגע", היא אומרת, קמה ומביאה לנו דיסק. "הוא משורר ויוצר, גר בקהילה מרפאה בהרדוף שבגליל והדיסק הוא שירים שכתב. תיקחו", היא אומרת, "מתנה".

היא נולדה עם קום המדינה, לימדה הוראה וחינוך מיוחד, ועבדה במשך 20 שנה בחינוך עם ילדים בגילים שונים. בהמשך גם לימדה בקורסים למטפלות ולאנשי חינוך ומילאה תפקידים רבים בקיבוץ כפר גלעדי, כולל מזכירת המשק. בשנת 1982 הוציאה לאור את ספר הילדים הראשון שלה.
כשאנחנו מדברים על מספר הספרים שהיא פרסמה, היא אומרת "אין, אין מספר מדויק. אני נגד עין הרע. לא סופרת נכדים ולא סופרת ספרים". בכל מקרה מדובר בכ- 100 ספרים.
במהלך הראיון למדתי ברכה חדשה שהיא אומרת: 'תעשו לכם יום טוב'. "אני אף פעם לא אומרת ש'יהיה טוב', או מאחלת 'יום טוב', או משהו כזה, זה מעביר מסר. מה שיקרה לך, לא יקרה בגלל 'מזל', או חוסר מזל – גם לך יש חלק בזה". חומר למחשבה.

מסע בן 21 שנה
הספר האחרון שכתבה "בראשית ברא", שונה מעשרות הספרים הקודמים, הוא בכלל שונה מכל ספר אחר.

"הספר הוא עגול", אומרת שניר, "הוא מתאר בריאה של עולם שלם ויצירה של מחזוריות החיים. הדפדוף בספר הוא מלמטה למעלה כדי לאפשר צירוף של שפות נוספות, אשר יבואו לצד הטקסט העברי המלא."
בין הדפים אני מבחין ב 'חלונות' הנפתחים אל הקורא. 'תהיות ובהיות' היא קוראת לזה – וכך יהיה לאורך כל הספר, בספר משובצים גם שירים שהיא כתבה.
נראה כי המילה "ספר" גורמת לכותר הזה עוול, שכן לא מדובר בכותר רגיל וסטנדרטי.
איך את קוראת לזה, זה לא נראה בדיוק כמו ספר ?
"לא הצלחתי למצוא שם", היא אומרת, "אם השם 'מקרא' היה פנוי, אז הייתי לוקחת אותו. מדובר בטקסט המקראי של בראשית פרק א'. לא שיניתי בו מילה, זה כל מה שיש בו". היא

אומרת תוך כדי דפדוף והקראה.
"זה יותר יצירה מאשר ספר", היא מסבירה, "שום הוצאת ספרים או בית דפוס לא הסכימה להוציא אותו, אנחנו המשפחה השקענו והוצאנו. ההדפסה הייתה בסין."
היא הגתה את הרעיון במשך 21 שנים, הציורים והאיורים נעשו על ידי סוניה שכל. העימוד והעיצוב הם המייחדים את הספר הזה.
"יש כאן הצעה לגישה חדשה לטקסט הזה", היא אומרת, "כך שהוא ידבר אל ילדים ואל אנשים בני דורנו, בני כל המגזרים, באופן שירגש אותם, שיהיה משמעותי עבורם".
"כתפיסה, אני לא מתפרנסת מהספר", היא מוסיפה, "הוא נמכר במחיר עלות, גם ההרצאות שאני מקיימת הם במחיר הנסיעה בלבד. אני מרגישה שזה מפעל שצריך לבוא אליו נקיים מאוד, ולא לערב שום שיקול מסחרי. מהסיבה הזו הספר לא נמצא בחנויות. אני מביאה את האנשים לגלות. מניחה בפניהם כך שהם יעשו את התגלית האישית שלהם. הספר הוא עגול, זה כל כך מתאים לילד שפוגש את זה לראשונה. התום. הלכתי עם מיקרוסקופ 21  שנים , ואני עדין ממשיכה לגלות."
גם את הספרים שלה היא כותבת בתהליכים מאוד ארוכים. "יש לי ספרים שנכתבו ביותר מ- 21 שנה. אני כותבת בו זמנית כמה טקסטים."
מה מרגישים בגילויים הללו במהלך הכתיבה ?
"תשמע", היא אומרת, "זאת התרחבות של הלב והנפש, זו שמחה אמתית. אני חושבת שמה שאני מחפשת פה זה תורת חיים. זה באמת משהו עמוק מאוד שרלוונטי ונחוץ לנו שאנחנו מחפשים והוא פה, הוא שלנו. ואנחנו רק צריכים ללמוד לקרוא. זה מאוד מרגש. בואו נצא רגע החוצה", היא מפסיקה את רצף הדברים.
אנחנו יוצאים אל השמש שם היא מראה לנו בספר את המילה 'אלהים'. המילה מופיעה בדף באותיות "חלולות" כאילו נגזרו מהדף. כשקרני השמש חודרות דרך המילים, רואים את המילה 'אלהים' בהיטל של אור. בהחלט דבר מיוחד.
שניר: "המילה 'אלהים' היא מילה לא פשוטה לגבי אנשים חילונים. יש הנמנעים מלספר לילדים שלהם סיפורים שהמילה הזו נמצאת שם, שחס וחלילה לא יחזרו בתשובה.
ממה שאני מכירה ילדים בגיל הרך, אלהים הוא חלק לגמרי טבעי מהילדות שלהם, וכך צריך להיות. אני מאמינה שילד שמונעים ממנו להאמין כילד, הוא יחפש את אלהים אחר כך, אני אומרת זאת מהניסיון שלי".
"אני זוכרת את עצמי כילדה. גדלתי בקיבוץ, אף אחד לא נתן לי חינוך דתי. אבל אלהים, אני ראיתי ודיברתי אתו, הוא היה חלק מהילדות שלי."
"אחד הדברים הבסיסיים שעליהם מתבססת הקונספציה של הספר היא להביא את הטקסט המקראי ולצדו, סביבו ותחתיו לפתוח אותו לחשיבה חדשה וישנה."

גם פעוט בן חצי שנה יכול לקרוא
"הטקסט מוגש פה באופן שונה ממה שהוא מוגש בספרים רגילים. בספרים רגילים תהייה לנו תמונה בצד אחד וטקסט בצד שני, או טקסט מתחת."
היא מדגימה בניגון קולה את המילה 'ה-ש-מ-י-ם'. "הילדים", היא אומרת, "חוזרים אחרי בניגון הזה. מצאתי שילדים בגיל רך מאוד רוצים לקרוא. אני טוענת שאותו פעוט בן חצי שנה שלמד לשבת והוא ממלמל, אם היינו נכנסים לראש שלו ושואלים אותו מה הוא עושה- הוא היה אומר 'אני קורא'.
"הוא 'קורא' כי הוא מסתכל סביב ורואה שהוא נמצא בחברה קוראת. הוא מלמד את עצמו לקרוא, כמו שבמקביל הוא מלמד את עצמו לדבר. אנחנו הרי לא עושים לו שיעורים בדיבור. זה אחד הדברים עליהם מבוסס המפעל החשוב הזה.
אם אני אצליח עם הטקסט המקראי לתת לילדים חויית אוריינות, חווית קריאה חיובית, אז משכתי אותם ואז ממילא הם פה  והם כבר שומעים את הטקסט. השפה שבה אנו מדברים הולכת ומתרחקת משפת המקרא. המסקנה שלי היא להתחיל להפגיש ילדים עם שפת המקרא בגיל הכי מוקדם לשפה, שזה הגיל הרך ולהאהיב אותו, ובכך להקטין את הפער."

אחרי שאלהים ברא את האור, למה הוא השאיר את החושך ?
בדו שיח שיש לה עם הקוראים הם אומרים לה שבכל פעם הם מוצאים בספר משהו חדש. "אני עצמי מגלה פה כל מיני דברים שהם פה באינטואיציה, אבל רק כשאני שומעת מאנשים, אני מבינה כמה זה עמוק", היא מסבירה.
הספר, שלכאורה מיועד לילדים, מעלה שאלות פילוסופיות וקיומיות שאפשר לדבר עליהם ימים – בכל רמה של גיל.
למה מתאים בגיל הרך להתחיל ולספר את הסיפור הזה ?
"כל ילד נולד מבחינתו לתוהו ובוהו. הוא לא מכיר דבר. תוהו ובוהו של מקומות, של קולות, של אנשים, של שפה ושל זמנים. לאט לאט הוא עושה בזה סדר, ממש כמו בשפה. הוא מתחיל להבחין בין יום ולילה, בין חושך לאור, בין בוקר וערב". היא אומרת, תוך כדי כשהיא מדפדפת בספר.

"לקחנו את הטקסט המקראי והתייחסנו אליו בדרך של איור, ציור, אמנות, עיצוב, תהייה בהייה, שאלות הומור, מדע.
"הילדות היא גן עדן, אנחנו מגרשים את הילדים מגן העדן מוקדם מדי. כמו שישנו ארגון 'החברה להגנת הטבע', אני מציעה להקים את 'הארגון להגנת הטבע באדם' ".