לפני מספר שנים הגיע אליי אמא של בחור צעיר כולה נרגשת ומיואשת וכאן עליי לציין שלא פעם מגיעות אליי אמהות מודאגות. אותה אמא התיישבה אחרי שהרגעתי אותה והסברתי לה את הליך הפגישה היא נרגעה והחלה לשאול על הבן.
ציינתי בפניה בלי שתאמר לי דבר שהבן לא עובד כבר מספר חודשים הוא מסוגר בעצמו, עזב בת זוג לא מזמן ואפילו מתרחק מהמשפחה. היא אישרה לי את כל מה שאמרתי לה והדמעות החלו פורצות ממנה החוצה. היא סיפרה לי שהיא חסרת אונים כי אפילו לטלפונים שלה הוא מסרב לענות. אחרי ששוב הרגעתי אותה וגם נתתי לה לא מעט נייר "טישו" פתחתי שוב קלפים ואמרתי לה שיש מישהו במשפחה שהוא מחובר אליו יותר מכולם זו אישה צעירה אולי אחות או מישהי שקרובה אליו כמו אחות. היא פתחה זוג עיניים ואמרה לי נכון יש לו גיסה שהוא קרוב אליה מאוד רק איתה הוא משוחח. אמרתי לה שתדבר איתה שתקפוץ אליו לביקור ותבדוק מה שלומו אפילו שתבוא עם אוכל או קניות כדי שלא ירגיש שהיא בודקת אותו.
עוד אמרתי לה שזו תקופה לא קלה שהוא עובר עם עצמו הוא יתאושש אבל זה עלול לקחת זמן ועליה להיות סבלנית ורגועה. עוד אמרתי לה, שאותה גיסה תנסה לכוון אותו בעדינות לטיפול מקצועי והכי חשוב להניח לו להתמודד עם מה שהוא עובר כרגע בשקט בלי להטריד אותו בטלפון. אמרתי לה שהיא יכולה להתקשר אליו במינונים נמוכים ולשאול אותו לשלומו היום אחרי שהבנתי ממנה שהיא מתקשרת מספר רב של פעמים כל יום מתוך לחץ ודאגה.
דיברנו על הרגשות שלה ועל דרך ההתמודדות שלה וציינתי שאם היא זקוקה לאיש מקצוע אני יכולה להמליץ לה והיא התחילה לחייך בזוית הפה מה שגרם לי לתחושה נעימה של הקלה. בסוף המפגש היא הודתה לי ויצא עם המון כוחות להמשך הדרך ועם חיוך של תקווה.
מקרה זה ועוד הרבה מקרים דומים גרמו לי לחשוב על זה שאמא נשארת תמיד אמא אפילו שאתה כבר הורה בעצמך ואפילו גם אחרי זה. זה גרם לי לחשוב על כל האמהות באשר הן שדואגות לילדים שלהם הגדולים והקטנים מכל כך הרבה סיבות וכל מה שהן רוצות זה שהילדים שלהן יהיו מאושרים ולא ידעו מהו סבל.
לכל האמהות אני רוצה לשלוח חיבוק והמון אנרגיות של אהבה כי כל יום ויום אתן זקוקות לזה כדי להמשיך לדאוג ולצאת לעולם עם המון תקווה.
