הלחות הקבועה בעין והדמעות שנמצאות בה תמיד
האמנית חן שיש, מציגה עולם פנטסטי ועיניים שומרות, בתערוכה חדשה "תאווה לעיניים" שתוצג עד חודש מאי במוזאון הנגב בבאר שבע. אוצר: רון ברטוש.
שיש, אמנית בינלאומית זוכת פרסים, בעלת שפת ציור פנטסטית ועולם ציור מכשף, אישה עצמאית, שחייתה במוקדי תרבות עולמיים, מתרגשת להציג בנגב ולהביא את הצד המיסטי והיצרי, שמלווה אותה מאז הילדות הרוחנית בצפת.
היא מהבולטות והפורות בדור האמנים שהחל לפעול בישראל במחצית שנות ה־90 של המאה ה־20, בוגרת לימודי אמנות במכללת אורנים, בצלאל וקמרה אובסקורה, חיה, יצרה והציגה במוקדי תרבותיים בינלאומיים: פריז, לונדון, רומא, ברלין וניו יורק וחיה כיום בתל אביב. שיש היא בת להורים יוצאי טוניס ואחות יחידה לחמישה אחים.
על האמנית
עוסקת בציור, רישום וקולאז', ציורי קיר גדולי מידות ומיצבים. העבודות שלה מוצגות במוזיאונים מרכזיים ובגלריות רבות בישראל ובעולם.
ב-20 השנים האחרונות, בהן התהוותה השפה האמנותית של שיש, התגבש מאגר דימויים שייחודי לה: עצים עם שורשים באוויר, כתרים הפוכים, לבבות שוכבים, נורות ושמש, רגלי ציפור, עלים שהם גם דמעות וסוסים. אך הדימוי שנוכח בעבודותיה יותר מהאחרים הוא מוטיב העין. אכן בעבודותיה לאורך השנים – עיניים. בלי סוף עיניים.
העבודות נוצרו במיוחד לתערוכה הנוכחית. ובולט בהם מוטיב העין – עבודות שבהן מסגרת העין היא קו הקונטור של הציור והכל מתרחש בה. העולם הפנימי המצויר בתוככי העין הוא עשיר במוטיבים וסמלים כמו נחש מסתורי שחותך את הציור, בעלי כנף שפניהם צורת לב, שמש שמעטירה אור יקרות, צמחים אקספרסיביים או בעלי כנף גאים שמזכירים סמלים הירוגליפים ומשטחי צבע עתירי תנועה וסוד.
עיניים שלי
חן שיש: "כבר בעבודה הראשונה שלי ב-1994 הצגתי שני מיכלי אלומיניום, שאליהם זרמו מים. כששאלו אותי בביקורת עבודות למה יש כאן את המים, אמרתי שאלה דמעות. אלה שתי עיניים שבוכות בלי סוף את מה שהיה וחייב להימחק כדי להיות משהו אחר, כדי לשטוף הכל ולהתחיל מחדש".
"אנחנו צריכים לשמור על העיניים שלנו. הן שומרות עלינו."
עין הרע
רון ברטוש, אוצר: לא פעם בהקשר של האמנות שלך עולים נושאים כמו עין הרע, אמונות תפלות, קמעות וכד'.
חן שיש: "ב-2007 הצגתי בביתן הלנה רובינשטיין את הציור "העלמה והעורב" – עלמה ענקית ומעליה מלא עיניים, שנראות יותר כמו סירות, כמו עננים, עיניים שחורות ענקיות. אז אמרתי שבעצם זה עיניים שומרות. נכון, יש לה נשר שספק מנקר ספק מנשק לה את הלחי, ויש לה איקס על הפה, אבל בזכות העיניים מבחינתי יש לה ההגנה. השגחה עליונה.
" החיים עבורי היו כמו פרפורמנס אינסופי – בתשעה באב אמא שלי הייתה שמה לנו אבנים קטנות מתחת לכרית, לזכר חורבן הבית. בחודש ניסן הטוניסאים שמים עלים ירוקים על הציורים והמראות שתלויים בבית ומכל ארון שפתחתי נפלו עלי חסה וענפי עץ זית, כסימן לשנה ירוקה, לשנה חדשה ומתחדשת. אני יכולה להיזכר באינסוף מינהגים. אמא שלי שימרה את המסורת הטוניסאית, ודיברה עברית כמעט תנ"כית. גדלתי בויזואליות מרגשת".
יוצאת מהשחור
חן שיש: "אחרי ה7.10 לא רציתי לצייר וכמעט חזרתי לשחורים, כבר ציירתי עשור שלם לפני כן בשחור. מבחינתי השחור הוא מלך הצבעים. אבל כשנכנסתי לסטודיו וסגרתי מאחורי את הדלת, התחיל להיבנות בעבודות שלי, עולם עשיר בצבע וזוהר, ממש קונטרה למצב הנפשי שהייתי בו כאילו כדי לרפא את עצמי עם הצבע.
רון ברטוש האוצר של התערוכה החדשה במוזאון הנגב, אמר בשלבים מוקדמים של הכנת התערוכה, שהעבודות מזכירות את סיפורי גן עדן ואותי זה חיבר לעץ החיים. העץ כדימוי חי, חזק ובעל שורשים. וכך התערוכה- רוצה לספר חיים.
הלב
חן גרה במרכז תל אביב עם ביתה תמר, אותה היא מגדלת כאם עצמאית. "מחיים בברלין, ניו יורק ולונדון – על מזוודה, כשבכל נקודה שאני מגיעה אליה, אני צריכה רק כסף ללחם ופרח".
בקומת הבניין בה הן גרות, ממוקם גם הסטודיו שבו היא יוצרת, וחן נעה בין שני החללים לאורך היממה. היא חיה את העיר ויוצאת גם לפתיחות של תערוכות שמעניינות אותה בחו"ל או להשקות של תערוכות שהיא מעלה או משתתפת בהן.
ומספרת :"כילדה לא היה לי חדר משלי, היה לי וילון ובו רקמתי חלומות".
המנוע הפנימי
" יש בי תשוקה שמגיעה מרעב תרבותי. גדלתי בשכונה בעיר צפת שהייתה רחוקה מאד ממוקדי האמנות המרכזיים. אני זוכרת את הישיבה של כל הנשים ואת טקס מריטת נוצות של תרנגולות ואז ייבוש של הנוצות בשמש והכנת כריות. אימא שלי שימרה את תוניס בצפת.
ועולם האמנות שלי נבנה ממה שספגתי. לא היה לי מודל כניסה לעולם האמנות. הייתי מגיעה לתל אביב, עושה סיבוב בקו 5 וחוזרת לצפת בערב. באחת התערוכות, אמרתי לאוצרת שאימא שלי טבחית ואני רוצה להתחבר לשורשים האלה – ב1995בניתי מיצב עם כמות אדירה של מלח גס ואבקת צבע אדום שמדמה את שחיטת התרנגולות שזכרתי ויצרתי מיצב. עם מים, מלח ואדום דם.
זכור לי המשפט של אספן האמנות, עמוס שוקן כשנפגשנו בברלין וציטט 'היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה" והתכוון ומהם תצא אמנות.
פתיחה התערוכה "תאווה לעיניים": יום רביעי , 15.1.2025 , בשעה 18:00.
נעילה 17.3.25
קרדיט צלם לכל התמונות – יגאל פרדו
