אתם נכנסים למסעדה, ייתכן שלכבוד אירוע משמעותי, אולי יום הולדת, אולי יום נישואין או סיבה חגיגית אחרת… יש מצב שאפילו סתם באתם להנות בלי סיבה בומבסטית. אתם מאוד מסודרים.. הזמנתם את המקום מראש, התיישבתם במקום שאמרו לכם או איפה שפנוי ויש מצב שאפילו כבר יש לכם מנה מועדפת בראש, בינתיים המארחת או המלצרית כבר הגישה לכם תפריטים ואפילו ברכה אתכם ב"בבקשה" עם חיוך מתוק ועזבה את השולחן.
בום!
5 דקות התהילה שלכם במסעדה ישראלית ממוצעת נגמרו. כמעט והרגשתם לרגע שאתם חשובים אבל עכשיו הרעב כבר מנקר והבטן מקרקרת וממש אבל ממש בא לכם את הנודלס הזה כבר! אבל המלצרים מתזזים ולכו תתפסו את תשומת ליבם, הם בקושי רואים אתכם. אתם תקועים דקות ארוכות עם בטן מקרקרת במקום עם הכי הרבה מזון טעים – כמעט אבסורד. עד שהוא שם לב אליכם המלצר הנחמד, הסברתם לו שאתם לא רוצים בצל במנה כי זה עושה לכם לא טוב והוא עזב לדרכו, מעכשיו אתם נמצאים בסטאטוס של "המתח" לא יודעים כמה זמן זה יקח, אולי מספק דקות ואולי חצי שעה, האם המלצר הנחמד באמת זכר להגיד לטבח שאני רוצה בלי בצל? אני קורא לזה תחום אי הוודאות… ולרוב כשאני במסעדות אני לא יכול שלא לתהות למה נחוצה כל העמדת הפנים הזאת? האם הם מנסים להיות מאוד שירותיים אבל משהו נופל אי שם בדרך או שמא בישראל כמו בישראל עושים לך פרזנטציה טובה ואחר כך אתה פשוט "עוד לקוח"…
אז כמישהו שידע זמנים טובים ונתן טיפים ענקיים מהלב רק כי קיבל שירות טוב וידע גם זמנים פחות טובים וממש לא פרגן בטיפ למדתי להבין שכמובן זה לא המלצר שאשם, גם לא בעל המסעדה, זה רק שאנחנו התפתחנו בעולם חדש של שירות. מהירות. ונוחות! אם יש משהו שאני רוצה שתקחו מכאן זה את שלושת המילים האלו. זוהי שפת העסקים החדשה, השפה העברית הכבדה והמליצית מזמן הפכה לשפת אימוג'י ו-וואטסאפ! אז למה לא להביא את כל הטוב הזה ישר למסעדות בכל הארץ.
זה כל הסיפור של המיזם החדש שלי simplerest.co.il שמאפשר לבעלי מסעדות ועגלות מזון לייצר בקלות תפריטי QR ו-וואטסאפ פשוטים וללקוחות להזמין בדיוק את מה שהם רוצים עם הערות כתובות בלי להמתין למלצר, לנופף בידיים או להתבאס… ישירות דרך הסמארטפון, וגם לדבר עם המסעדה ישירות בוואטסאפ, אפילו במקום לצעוק למלצר "סליחהההה" אפשר בלחיצת כפתור פשוט לקרוא לו וליידע אותו שאנחנו מחכים לו וצריכים אותו כרגע.
