כמה באמת ניתן למדוד את ערכם של החיים? מה המשקולות לפיהם נדע לבחון את איכותם של חיינו? מתי אנחנו עוצרים לשאול את עצמנו שאלות על ערך החיים?
ערך החיים אינו אבסולוטי, הוא מוערך מחדש יום יום שעה שעה באופן אינדיבידואלי לגמרי, הוא תלוי בתקופה, תרבות וקהילה.
במרוץ הזה של המציאות החיים הופכים להיות מובנים מאליהם, מין ישות שנמצאת שם כמו האוויר. הרגע שבו משהו נפגע הוא הרגע בו אנחנו מרגישים שהם, החיים, שם. רק כשמתחיל לכאוב או כשנלקחים מאתנו מישהו או משהו משמעותיים לנו עולות שאלות על "איזה מין חיים יש לנו ואיזה חיים היינו רוצים שיהיו לנו?
ככה זה, החיים מקבלים את משמעותם רק מההבנה שהם סופיים.
התודעה שהרגע הנוכחי אינו לנצח היא סוג של חרב פיפיות. מצד אחד היא הופכת את הכאן ועכשיו למשמעותי הרבה יותר, ומחייבת חשיבה על מה נכון לנו ואיך היינו באמת רוצים לחיות את חיינו, ובו בזמן היא מסירה את האחריות שיש לנו מהיום שיבוא.
האתגר הגדול של ערך החיים הוא לחיות מעתה ואילך במקום הכי קרוב לעצמנו, גם אם אנחנו עדיין לא שם. לאחוז באמונה ובתקווה שבאמצעות ההשתדלות וההתאמנות אנו הופכים אותנו לאנשים טובים יותר ואת חיינו לבעלי ערך.
