בס"ד
היא עבדה בבורסת היהלומים ברמת גן, אישה חרדית, אם לשלושה שמלבד היותה אשת מכירות מיומנת, היא אהבה להשתכשך במימי הרשת החברתית. היה לה חשבון בפייסבוק. יחסית צולע לאינסטגרם שלה. שם, באינסטוש היא העלתה את כל תמונות היהלומים והתכשיטים שיצרה עמם כדי למסגר ולהוציא את יופיים לאור.
לפני כחצי שנה היא שבה מדובאי כשכמה חודשים לפני כן היא ביקרה בהונג קונג וסינגפור. כל ביקור נעשה בעקבות מכירה שנעשתה בזכות הרשת החברתית שהיא הקימה.
סיפור אמיתי של מישהי שאני מכירה כל חיי.
אני, כאוהבת מושבעת של סרטי BBC מהמאות הקודמות, מתפעלת כל פעם מחדש איך שבימים ההם הרשת החברתית היתה בעצם כמה וכמה רשתות. ואין רשת אחת מתקרבת לחברתה. בעוד שברשת האחת העלו דגי ענק, בשניה בקושי עלו סרדינים.
ההבדל ביניהם היה ברור, מוקצן ומכוון בכל פרמטר. הבגדים והאביזרים העידו כמליון עדים ועד לניואנסים הקטנים ביותר לאיזו רשת חברתית בדיוק, אבל בדיוק אתם משתייכים.
"we don’t move in the same circles" היה משפט רווח מאד באותם ימים.
גם היום המגמה הזו עדיין קיימת ונכונה. עדיין ישנם אנשים המשתייכים לחברה, אסכולה או קלאב כזה או אחר והם מחצינים זאת בכל דרך אפשרית.
ובכל זאת יש שינוי. לטוב ולמוטב.
פעם רוב האנשים ידעו את מקומם בחברה. הם לא התיימרו להיות מישהו אחר והחברה הזכירה להם כל הזמן את מקומם הנכון. התאבדות היתה תשובה הגיונית וברורה למי שאיבד את מקומו בחברה.
היום אני רואה אנשים שמתאמצים בכל דרך אפשרית להפגין כלפי חוץ, אם בבגדים, אביזרים, בתים ומכוניות מעמד חברתי שאיננו תואם כלל לאמת הכלכלית שלהם.
לעומתם אני נתקלת בלקוחות שבאים ליוניק, חנות התכשיטים שלי, כדי להחליף סוללה לשעון רולקס מקורי שנראה כאחד השעונים הכי פשוטים. רק מביני דבר בעלי עין חדה, תרתי משמע, מבחינים בכיתוב המוזהב הקטן בתוך השעון המיושן. שאגב, עונדהו לא נראה שונה מהשעון שלו. טישירט, ג'ינס וסנדלים. רק המבט והפוזה מגלים לי שעומד לפני מישהו שכדאי לי לערוך עימו היכרות.
ובאמצע, בין שני הטיפוסים האלו אני פוגשת את החיקויים למיניהם. חלקם חיקויים מוצלחים כל כך שבקושי חיטוט בקרביים שלהם מתגלה לי שזה לא. לא אולי ולא כמעט.
הוירטואלי כמעט מעוור אותנו. כמעט נותן לנו לחשוב שאפשר לשחק אותה בכאילו.
רק האנשים שהמהות שלהם היא ליצור תוצאות אמת, לומדים איך להיכנס לרשת החברתית הוירטואלית הזו ולטעת בה סולמות, ובזהירות יתר מחבליה החלקלקים הם יוצרים לעצמם מציאות חברתית חדשה העולה על כל דמיון.
