שנתיים אחרי מותה של שלומית, נפטר גם אליהו
יואב לא הגיע ללוויה
שלומית מתה בחטף והיא בת 71, זקופת קומה וצלולה ואולי דווקא בשל כך נקטפו חייה בשבוע בו התבשרה כי עשייתה תמה, ומעתה היא יוצאת ממצבת סידור העבודה ומשתחררת לפנסיה. אליהו מבוגר היה ממנה בתשע שנים ונפטר שנתיים אחריה. אליהו נטמן בקיבוץ שיבלים אליו הגיע בעלותו לארץ במסגרת תנועת הנוער "דרור".
לא הייתה שאלה היכן תיקבר שלומית כורם. גם מזכירות המושב בו נולדה וגדלה נאות לבקשת המשפחה, ולהשיבה לכור מחצבתה אל חורשת האלונים בה נטמנו ראשוני הכפר ובני משפחותיהם. שלומית נטמנה לצד הוריה, יוכבד וירמי כורם ודודה ישראל שנפל על הגנת העמק. בסמוך לו תחת מצבה צהלית קבור היה אחיה הבכור עמנואל שנפל במבצע סיני. משמאל לקבר הטרי טמונה הייתה אחותה רוחמה ובנה חיים שניפטר משיתוק ילדים לפני שחגג את יום הולדתו השני.
הטיסה ממערב למזרח זרזה את החשכה ו"חתכה" ליואב שתי שעות הרהורים. שעה לפני הנחיתה נדלק האור באגף הביזנס והוגשה ארוחת ערב חמה שכללה קברנה סוביניון מיקבי הגולן. הטייס מסר פרטים על מזג האוויר בישראל כשברקע הושמעו נעימות ישראליות שקטות.
בשעה 21:30 נחת מטוס אל על, טיסה 3509, בשדה התעופה בן גוריון. עם נגיעת גלגלי המטוס על מסלול הנחיתה ניתן האות למחיאות הכפיים הכל כך ישראליות.
יואב הניח את ידו על צידו השמאלי של חזהו, שאף אוויר מלוא ריאותיו והחליט להמתין במושבו עד שמרבית הנוסעים ירדו ובעיקר בקש להירגע מההתרגשות שאחזה בו. מי היה מאמין שכל כך התרגש ודמיונו ירוץ ריצת עמוק על מחוזות חייו. גם לא שכח עד כמה היה מתמיד לסמן מטרה ולרוץ להשיגה ולפני שהגיע לישורת האחרונה, מציב עוד מטרה ועוד אחת ושנייה אחריה ובדרך רומס בלי דעת את העומדים לצידו. לא פעם בקשה שלומית שיירגע, שיביט סביב, יאסוף את היש, יחבק ויאהב. ייהנה מההישג אך יואב לא היה בנוי לשהיות. ההרפיה הייתה ממנו והלאה, כמו איימה עליו. כל חייו לא שהה לרמזים, המשיך את יומו כאילו לא היו. רק המטרה עמדה לנגד עיניו. המשך יבוא.
