קורין שביט

"המקום בו אני מרגישה הכי טבעי הוא על במה מול קהל. שם הכי נח לי"
כתיבה למטרה: איילת י. דרזנר [email protected]

כשדיברתי עם קורין בטלפון, היא סיפרה לי שהיא עוסקת בין השאר בתיפוף רגשי ומצא חן בעיני לנסות לתופף ולראות מה יצא ממני, בשביל החוויה, אבל לגן סיפור בחולון, בו נפגשנו, לא התאים להביא תוף. מצד שני, זכיתי ותיכף גם אתם, להכיר אישה מלאת אדרנלין, אופטימיות עם מקצב והסתכלות על החיים מנקודת מבט מקורית.
ממתי את מרגישה כמו בכותרת ?
"מגיל 22 הבנתי שמשהו אחר צריך לקרות בחיים שלי, אחרת אני מיותרת פה ואז היתה טלטלה ראשונה ובגיל 34 כשיצאתי מהארון, חלצתי פקק של בקבוק שמפניה והכל התהפך. בתור נערה הייתי שקטה, מופנמת, רזה, שקטה, שקופה וכשאני מספרת את זה לאנשים הם אומרים שלא יתכן שמדובר באותה אישה."
ספרי לי על עצמך
"אני אישה, אמא לשלושה ילדים בני 29, 26, 24 גדולים והם הפרויקט הכי מוצלח בחיים שלי, על פי בני האדם שהם נהיו (אנחנו צוחקות) מה גם שלפי השקפת עולמי, ילדי בחרו להיוולד לי, הם לא בבעלותי, אני מלווה אותם במסע שלהם ומשחררת אותם מגיל קטן ולא שוכחת לומר בכל בוקר תודה שהם בחרו בי ולא באמא אחרת.
אני אדם שאוהב לראות תהליכים אצל אנשים אחרים. אם יש לי חלק בזה, מה טוב."
למה הכוונה תהליך?
"כל אדם שנמצא במקום מסוים בחייו ולא משנה באיזה תחום, יכול לזוז לפחות צעד אחד קדימה. אחרי שנים של עבודה עם משפחות וילדים בעלי צרכים מיוחדים אני יודעת שכל אחד יכול ללמוד ולהשתנות במשהו.
אני אדם שלא מקבלת שום דבר כמובן מאליו !. אני מאוד מאמינה בתפיסה הזו גם כחלק ממערכת זוגית, חברית, משפחה ומבחינתי גם הטבע, האוויר, המים, הירח שמציץ עלינו . חשוב להודות על כל מה שיש לנו.
אני אמנית בנשמה, מציירת, זמרת ולא מגדירה את עצמי כמי שמחר תלך לקיסריה, אלא האומנות והשירה שלי מעבירות מסר ללכת עם האמת הפנימית, גם אם היא כוללת מחיר מסוים. "
במה את עוסקת כיום ?
"אני מנהלת מרכז יום ארוך לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים בחולון. עברתי לאזור המרכז לפני כשנה וחצי. עזבתי את עמק יזרעאל בינתיים. ילדיי עזבו את הקן ובנו את חייהם, עזבתי את העמק במצב שבו כל מי שהיית שואלת אם הוא מכיר את קורין שביט היה עונה "ברור" ופה, במרכז, אני צריכה לבנות את עצמי.
בעמק יזרעאל הקמתי את "מקום גאה בעמק" שפעל 4.5 שנים וביצע פעילויות תרבות עבור הקהילה הלהט"בית. היינו בקשר עם המועצה, עם איגי וחושן והשמות המוכרים. כיום אני מגששת מה קורה באזור המרכז ולא מדובר בתל אביב, כי שם יש."
האם יש חוסר במרכזים עבור הקהילה הלהט"בית ?
"בהחלט. יש חוסר. נקודה. למעט מי שגר בתל אביב, יש פעילות בבאר שבע, ירושלים, קריית שמונה. בכל מקום צריך. גם כשלא מדברים על הנושא, הוא קיים. אני מרצה בנושא בפני בתי ספר ופניות שמגיעות אלי. אם יש אפשרות להקים פה מקום כמו "מקום גאה בעמק" – זה יהיה נפלא. אני לא יכולה להפעיל אותו מכאן וכרגע הוא לא פעיל.
מהו תיפוף רגשי ? מהי מטרתו ?
"אני מטפלת בתיפוף רגשי. כשמתופפים אפשר לשתוק אבל זה לא אומר שלא צריך גם לדבר . התיפוף מכניס אותנו לקצב. הבוקר הייתי בפגישה בביז והכנסתי באמצעות התוף את כל הקהל לקצב פעימות הלב של אמא. זה הרגיע, הפיג מתח ופנו אלי אחר כך להודות על החוויה וזו אחת הדרכים לטיפול."
איפה את מתופפת ?
"נולדתי במרוקו וגדלתי על המוסיקה כשאבא ניגן ושר פיוטים בסלון. הייתי בהרכבים מוסיקליים ואני שייכת לקהילת "ניגון הלב" של יהדות מתחדשת. בכל יום שישי אני מובילה את ההרכב בתיפוף ונמצאת בערבי תרבות בקהילה כשכל העמק והאזור מגיע להאזין. לא מדובר באנשים דתיים אלא באנשים שרוצים להתחבר למסורת.
https://www.youtube.com/watch?v=wV05dI8iVzY
"אני מאמינה שהטיפול לא תלוי במטפל או במטופל"
"בדרמה תרפיה יש הרבה כלים לצורך טיפול. אישית אני לא מחבבת את המילה "מטופל". אני מעדיפה את המושג 'מלווה את האדם' כי המילה מטפלת נשמעת יהירה. אני מאמינה שהטיפול לא תלוי במטפל או במטופל, אלא במה שקורה באמצע. יש סוג של כדור כימיה בין שני אנשים. מטפל מוצלח/לא מוצלח ומטופל מוצלח/לא מוצלח, זה לא העניין בכלל. מה שעושה את העבודה הוא מה קורה כששניהם נפגשים. עד כמה המטופל נכון עם עצמו להגיע לפגישה ועד כמה המטפל מגיע 'נקי' לפגישה, לא שיפוטי שכביכול יודע מראש מה המטופל צריך."
האם כך את מתייחסת לאנשים שמגיעים אלייך, למרות כל שנות הניסיון ?
"בהחלט. יש לי שק של כלים והוא נמצא מאחורי הגב. הוא לא מקדימה !!!. אני מלווה את המטופל לפי מצב הרוח שלו באותו יום. אם הוא רוצה לדבר, הוא ידבר. אם רוצה לשתוק, נשתוק. מכל דבר ניתן להגיע לאדם כי מה שחשוב הוא הקשר, האמון שנוצר ולא התעודות שיש למישהו על הקיר."
ספרי קצת על מה שעברת בנושא היציאה מהארון
"עברתי את התהליך ואני יודעת את זה על עצמי מגיל 10. באתי ממשפחה מרוקאית מסורתית שהמסר בבית: תהיי ילדה טובה, תלמידה טובה ותעשי מה שהחברה מצפה. לו הייתי באה לאבא שלי בגיל 14 ומודיעה שאני לסבית, אבי היה תולה אותי על העץ הכי גבוה בעיר. מאחר שנאלצתי לעמוד במוסכמות חברתיות, נכנסתי למלחמה פנימית וחיצונית כדי להרוג את התחושה שקוננה בי. אני אתחתן עם גבר וזה יגמר, אני אלד ילדים וזה יגמר, אני אבנה בית וזה יגמר וכל מה שרק אפשר."
וראה זה פלא – זה לא נגמר !
"בגיל 34, נשואה + 3 נפל לי האסימון שהגיע הזמן ל"תבוסה הכי מתוקה שיש". התחלתי לטפל בעצמי עד שיכלתי לעמוד מול המראה ולומר לעצמי מי אני, אחרי כך לאבי ילדיי ואחר כך לילדיי. הם היו מאוד קטנים והיה צורך להסביר להם כדי שיוכלו להתמודד עם זה בבית ומחוצה לו.
היה לי ברור מאוד שהקבלה ממול תלויה בדרך בה את מעבירה את המסר. אם אבוא בטון מתנצל, יצפו שאחזור בי ותעלה התנגדות. באתי עם טון ברור ונוצר סביבי מרחב מאפשר לאנשים, למשפחות, לנוער ולמבוגרים לבוא לדבר ולהתייעץ. הטלפון שלי הגיע להמון אנשים והתחלתי ליצור מפגשים בבתי קפה, עם ההורים, עם הסבא, עם הסביבה וללוות משפחות במשך שנים והכל בהתנדבות. באותן שנים עבדתי בהייטק ואחר כך כדרמה תרפיסטית. ניהלתי מרכז לנערות בקריות, עבדתי עם נערות בסיכון ועוד."
מה מושך אותך לאוכלוסייה של צרכים מיוחדים והלהט"בית ?
"תראי, אומרים שאנשים מזדהים ובוכים בסרט כי משהו בתוכן נוגע בהם. כשסיימתי את לימודי הדרמה תרפיה היו לנו שיחות עם מנהל בית ספר "תל חי". תלמידים רבים ישבו אצלו 20 דקות, חצי שעה, אני נכנסתי ויצאתי אחרי 5 דקות. החברים היו המומים ושאלו "מה, זרקו אותך מהלימודים ?" כשנכנסתי לא היה לו הרבה מה להגיד חוץ מ:
"יש לך את זה. את יודעת מצוין לעשות את זה וזהו. את באה מכאב ואת רואה מעבר לכאב וזה מה שמטפל צריך. שלום ודרך צלחה".
הילדות שלי לא היתה קלה. אבא לא היה איש לא קל (צוחקת) ויחד עם זאת האישיות שלי מאוד יציבה. מאז ילדותי נמשכתי לאוכלוסיית הלהט"בים ולצרכים מיוחדים."
אילו קבוצות גיל פונות אלייך ?
"תלמידים בגילאי י'-יב' ובני המשפחה שלהם. ילדים מתחת לגיל 18 מצריכים אישורים מיוחדים מההורים ואני לא עוסקת בזה. לפני חודש הרצאתי ל- 80 תלמידי בית ספר "הרדוף" שיושב בצפון. אני מרצה כל הזמן בכל מיני מקומות, ביניהם מוזמנת להרצאות דרך אתר שנקרא "תרבות טובה" וגם ב"TED".
כשאני עושה הרצאה ומספרת את הסיפור שלי, מה שהכי חשוב בעיני הוא השאלות בסוף. הרצאות שבהן אנשים מציגים גרפים עם סטטיסטיקות שכל אדם יכול לקרוא באינטרנט, לא יעילות בעיני. לאפשר לקהל לשאול ולשתף זה הרעיון. אם שאלת אותי קודם מי אני – הכנות והניקיון הם במקום הראשון אצלי.
היום הגעתי למועדונית וראיתי שפרצו מחסן שיש בו ציוד לילדים של המועדונית . עמדתי שם ובכיתי כי זה רוע לשמו. צוות המדריכים שנמצא במועדונית מושתת על אנשים עם לב גדול שמטפלים באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
לילדים עם צרכים מיוחדים יש גם הורים ומשפחה . ההורים מכילים בתוכם תסכול רב כי הם צריכים להתמודד עם ילד בעל קשיים ואני מנסה להקים קבוצת תמיכה להורים באזור חולון. מדינת ישראל תומכת בילדים באופן יפה. מועדוניות והוסטלים דרך משרד הרווחה. לדעתי חסרה תמיכה בהורים.
"יש להם מכנה משותף"
"כמנחת קבוצה טיפולית, ראשית, אני יוצרת מקום פיזי ונפשי להורים להיפגש עם הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים וכך הם פורקים את התסכול, מתחברים, יש להם מכנה משותף והם מתחילים לתמוך האחד בשני. אני מציגה בפניהם אינפורמציה חשובה. כיום הילד בן 3 ויש לפעול עבורו בצורה מסוימת. מחר הוא יהיה בן 16 וצריך לעשות דברים אחרים, אח"כ הוא יהיה בן 40 ובינתיים ההורים מזדקנים וחשוב להיות מודעים לשינויים בעתיד.
זה כמו תמיכה להורים לילדים שיצאו מהארון. הילד עבר את ההתבשלות שלו עם הלבטים ובסוף החליט לגלות להוריו והוא מצפה שאחרי שישב איתם על כוס קפה שהתגובה שלהם תהיה "סבבה. העיקר שטוב לך" וכשזה לא קורה בפועל, הילדים לא מבינים שעכשיו ההורים צריכים מקום להתבשל, מישהו לפרוק אצלו את הלבטים, תמיכה רגשית כי הם חינכו וגידלו ילד וקיוו שיהיה X והם מקבלים Y והם לא יגידו לו את זה בפנים."
המופע שלי
המופע מדבר על מה קורה לאדם שמפסיק להחזיק סוד גדול בבטן ומחבר למי שהוא באמת. ולא אמרתי יציאה מהארון עכשיו !. בכל תחומי החיים השתניתי, פרט לעובדה שנח לי עדיין בנעל שטוחה (צוחקת). החלפתי עבודה, התחלתי לצייר, לעשות מדיטציה, הכרתי המון אנשים חדשים, עשיתי פרויקטים, אני בזוגיות".
קורין שביט – מסע של החיים – שירי אהבה לנשים מנשים

מה דעתך על מצעד הגאווה ?
"אני נגד. אני יודעת שאני חריגה בעניין. הוא עושה נזק לקהילה. בכל הקשור לחוקים ושוויון, אני לחלוטין בעד. אני לא מאמינה שצריך להיות הבדל בין זוג שרוצה לבקש משכנתא או רוצה להתחתן כי לא מעניין מה יש להם במכנסיים. במצעד ולא משנה באיזה ערוץ אתה צופה, מציגים אותם עם המכנסיים הקצרים מאוד שמענטזים ומלאים בשמן וזה לא לעניין. אני נגד מלחמות שעושות רעש. אני לא אאחוז שלט ברחוב בשום נושא. אני אפעל באמצעות מיזמים גדולים וקטנים ואזיז אנשים, ללא שלטים. לא צריך לעמוד מול בית ראש העירייה ולצעוק. תציגו עמדתכם בהרצאות ובפגישה אישית. המצעד לדעתי לא מצדיק את קיומו ."
מה קשה לך בתהליכים שאת עוברת בקשר לקהילה הלהט"בית ?
"שבשנת 2016-7 בכל טלנובלה או סדרת טלויזיה אחרת יש מודעות להומואים ולסביות וכולם הולכים יד ביד ברחוב. עם זאת, יש אנשים שמגיבים בצורה קיצונית כלפיהם. כשהקמתי את "מקום גאה בעמק", ניגשתי לראש המועצה עם תוכנית עסקית והצעתי להיות היועצת שלו לנושא האוכלוסייה הגאה באזור. הוא שאל בשביל מה הוא צריך את זה ? השבתי לו שאתמול סיפר לי אחד מילדיי שבבית הספר שלו ילד בכיתה יא' סיפר שהוא הומו ולמחרת חטף מכות. הוא לא האמין לי והצעתי לו להתקשר כראש המועצה למנהל בית הספר. הוא היה בשוק שהמקרה קרה וזה היה לפני 6 שנים בערך. אז אני שואלת למה ?
קשה לי כשבחורה שגרה בצפון באה להוריה וסיפרה להם שהשותפה שלה לדירה בת"א היא בת הזוג שלה ולא השותפה לדירה. הוריה אמרו לה לארוז מזוודות ולעבור לת"א ולא לחזור יותר.
חוסר הקבלה קשה לי . לקהל הרחב חוסר הקבלה מקורה בבורות, אצל ההורים מאכזבה גדולה. ציפיה שהילד יהיה עו"ד, רופא, יתחתן עם בחורה טובה ויקים משפחה. אז כבר לא משנה שהוא עו"ד כי הוא הביא בחור הביתה. ההורים חושבים: מה אם נכדים ? "
מה ההבדל בין ציפיה לילד רגיל לעומת ילד חריג ?
"הפער גדול מאוד. שמעת על תסמונת הילד הבכור ? בטרם הולדתו , חייו כבר מתוכננים. פתאום נולד ילד ששובר את התכנון. זה נושא שאינו קל לעיכול. החשיבה היא שהם טעו בכל מיני דברים שעשו –יש כל מיני רעיונות חסרי יסוד לחלוטין. ההורים מתעסקים בעצמם במקום להתעסק בילד. להבין שהוא שיתף אותם אחרי שהוא עבר את הפחד מדחייה, את ההומופוביה הפרטית שלו. גם אנשים מהקהילה הלהט"בית סובלים מהומופוביה וגם אני עברתי תהליך כזה. דעות קדומות לא מדלגות על אף אחד.
כמו שאמא אמרה לי 'אלוהים ברא אדם וחווה. אין דבר כזה לסבית.' גדלנו בתפיסה חברתית שהסיפורים שמקריאים לילדים הם האמת וכשהם רואים את אבא קורא עיתון ואת אמא מבשלת במטבח עם חצאית, הם חושבים שזו המציאות, כמו בנות שלובשות צבע ורוד."
איך דרמה תרפיה עוזרת ?
"ראשית זו מטריה שכל תחומי היצירה וההבעה נכללים בתוכה: תנועה, סיפור, טיפוס, נשימות ועוד. על פי האדם נבחר הכלי. למשל פסיכודרמה מאוד עוזרת בתהליך טיפול. המטופל יושב לצידי, נניח ליד שולחן ומושיב בכסא לצידו את הדמות מולה הוא רוצה להתמודד, למשל אמא, כמובן באופן דמיוני. אם יש אדם בסביבה שדומה לאותה דמות, הוא יישב בכיסא. הרעיון הוא שהמטופל יגיד את מה שהוא רוצה לדמות וגם יגיב את מה שהוא חושב שהיא תגיב. יש לו הזדמנות להתמודד עם מה שהוא חושב כשבפועל היא לא נמצאת בכלל.
לעניות דעתי, טיפול של פסיכודרמה פועל ביעילות ומהירות רבה יותר מטיפול פסיכולוגי, כי את לא מדברת על מה שקרה לך בגיל 3, אלא את מרגישה את זה בגלל החלפת התפקידים. ילד שמכין את עצמו לשיחה עם אמא שלו – בפסיכודרמה למשל . הוא יכול להתמודד עם זה שהיא תכעס, תבכה, תחבק אותו והוא מגיע מוכן רגשית לכל האופציות האפשריות כשהוא ילך לדבר איתה.
אני הנחיתי בפסיכודרמה קבוצות, זוגות שבכל פעם העלו התלבטות אחרת, צוותי עבודה שזה דבר מדהים במקום שנקרא "הפוך על הפוך", הנחיתי קבוצה קווקזית במגדל העמק ובבית חם לנערות.
הדרמה לא מתאימה לבעלי צרכים מיוחדים. תחומי ציור, תיפוף ותנועה כן".
מה ניתן להבין מציור ?
"המון !. תלוי באיזה חומר משתמשים (למשל צבעי מים חודרים לנשמה), באיזה עפרונות הוא משתמש, עד כמה הוא לוחץ עליהם חזק, מיקום הציור על הדף, האם הוא יוזם את הציור, האם הוא מחבר דפים, האם מתוך הדפים אפשר ליצור סיפור, לחפש מי הגיבור ומי הגיבור שלו . ציור יכול לעיתים להיות נושא לשיחה למספר מפגשים על פי צורך המטופל . אפשר להשתמש בתמונה קיימת ולהרחיב אותה על הדף ולראות איך הוא מרחיב. זו תורה שלמה.
כשאני מציירת אני נכנסת למדיטציה של נשימות ובזמן המדיטציה אני רואה ציור. אחר כך אני מתאמצת להוציא את מה שהיה במדיטציה על הדף. הציור אורך מספר שעות שעוברות מהר. פעמיים בשנה אני נוסעת לצימר מול הים עם מכחולים ובדים ומתחברת לציור."
מי מהילדים הלך בדרכך ? אומנות ויציאה מהארון ?
"יציאה מהארון לא נראה לי. כל הילדים עם בני זוג וטוב להם. מבחינת אומנות, רוני שרה איתי באלבום 2 שירים. היא שחקנית תאטרון שנכנסה למסלול פיזיותרפיה לכמה שנים והיא מוכשרת מאוד. יובל, הבכור תיפף על מערכת תופים למשך זמן מסוים ויתכן שיחזור לזה."
איפה את רוצה להיות בעוד 5 שנים ?
"פיזית, אני מקווה לגור עם בת הזוג שלי ולהקים משהו חדש שיהיה שלנו. אני רוצה להיות עצמאית בשילוב בין הטיפול לבין העבודה עם הקהילה הלהט"בית בכל דרך אפשרית וכל גיל.
האם את יכולה לזהות ילד במרחב ציבורי ולהגיד שיש סיכוי שיהיה חלק מהקהילה ?
"יכול להיות שיש לי את החיישן הזה, אך לא אתחייב כי יש אפשרות לטעות. אני בהחלט רואה שאצל בנים הזיהוי קל יותר."
מה את אוהבת לעשות לבד?
"ללכת לים, לדבר עם עצמי, לקחת לפטופ , לשבת בבית קפה ולכתוב הגיגים בבלוג שהיה לי . אני אוהבת לכתוב."
מה היית משנה בחיים ?
"מגדלת את ילדיי עם אישה, לו היה אפשר."
במה זה שונה ?
"2 נשים זה משהו אחר לגמרי. התקשורת היא באותו ערוץ, יש זרימה שלא צריך לומר מה לעשות, מי מוריד את הזבל ומי שוטף כלים. זה קיים רק ממבט. אני מאוד לא! אוהבת את המילה לסבית כי בעצם אמירת המילה בכל פורום שהוא, הבאתי את המיטה שלי למרכז ואין שום סיבה לרצות להביא אותה לשם. אני מגדירה את עצמי שאני במיטבי כשיש סביבי אנרגיה נשית וזה כולל את כל תחומי החיים: בחברות, עסקים, זוגיות, חיים משותפים."
מה את רוצה לעשות ולא עשית ?
"מלא דברים. יש לי פנטזיה שלא אצטרך לקום בבוקר לשם הפרנסה. רוצה לחזור למרוקו ואשמח לעשות עם ילדיי טיול שורשים לשם. להכיר אנשים ולגעת בנשמתם."
איזו סדנה את רוצה לעבור ולא עברת?
"ללמוד לשווק את עצמי. אני בעצמי מופתעת שכשאני עולה לבמה לתופף למשך הופעה שלמה אני מרגישה בנעלי בית. מאידך, כששואלים אותי כמה עולה טיפול אצלי, אני נשמעת מהוססת למרות שיש לי חוות דעת, ניסיון וידיעה שאני מצוינת. כשאני נמצאת על הבמה או במהלך הטיפול אנשים שואלים 'איפה היית כל הזמן ? איך לא הכרנו אותך קודם? ואני עונה בחיוך 'אני הייתי פה'.
לסיכום – זו לא הפעם הראשונה שכותבים עלי באיזה שהוא עיתון. זה מוזר אבל המטרה שלי שהמסר יגיע להרבה אנשים על מנת שידעו ויפיצו הלאה שאני יכולה לעזור וללוות תהליכים: כמו יציאה מהארון, לתמוך במשפחות וביחידים בכלים ייחודיים."