עצמאותה של המדינה גררה כאב וצער על אלה שחרפו נפשם ונפלו על מזבח התקומה, והדאגה לבאות.
ישראל דודה של שלומית נפל בקרב כמו גם חברים אחרים מהתנועה ומהמושב. היו שהותירו רעיות צעירות, יתומים ויתומות המומים ודואבים. שלומית איבדה את אהבתה הגדולה, את יקי שלה..
יקי – יעקב הירש היה בן יחיד להוריו שעלו מגרמניה בשנת 1936עת נבטו ניצני נאציזם ראשונים בגרמניה ועימם שנאה והתנכלות לקהילה היהודית בקלן. יקי למד באותה כתה עם עמנואל כורם ופעמים היה מבקר בביתו שהיה מרוחק שלושה בתים מביתו. בתחילה הסתירו שלומית ויקי את אהבתם כדי לא לפגוע חלילה בחברות בין אחיה לאהובה. כאשר התגייס יקי לפלמ"ח היה זה למורת רוחם של הוריו שמיהרו, עם סיום לימודיו בתיכון, לרשום אותו ללימודי הנדסה בטכניון ואף שילמו דמי קדימה. ללא הועיל. יקי דחה את לימודיו והתגייס לפלמ"ח ויחד עם חבריו הצטרף לקורס מ"כים במעיין חרוד. לאורך זמן לא ניתן היה להסתיר את הקשר בין שלומית ליקי הירש. לבושתו של עמנואל שהיה האחרון לגלות שאחותו וחברו הטוב הם זוג נערץ על החבר'ה במושב.
יקי נלחם על שחרור הגליל המערבי ושם גם נפל. בשלושים למותו ציינה יוכבד את יום הולדתה השבע עשרה של בתה האבלה שלומית. והיא ההמומה והדואבת הסתגרה בחדרה. "זה נגמר, הרהרה שלומית בכאב. כל היחד נגמר בחטף ולתמיד"! משפט שחזר בראשה של הנערה פעם אחר פעם ועוד…! מאז שדן מפקדו של אהובה עמד בפתח דלת הכניסה המרושתת של משפחת הירש.דן ניקה ארוכות את נעלי העבודה על השטיח הרקום בפתח ביתו של דר' הירש, הרכין מבטו וסינן מתחת לשפמו: "שלום, אני דן, המפקד של יקי, אפשר להיכנס?" אי אפשר היה להתעלם ממראהו השפוף, המלוכלך והפרוע של דן שהגיע משדה הקרב להודיע על מות בנם היחיד. זעקת שבר סדקה את קירות הבית, הרעידה את זגוגית החלון וקרעה את דלת הרשת ממקומה, דרכה התפרצה שלומית מלווה באחיה עמנואל. "יקי מת… בני יחידי יעקב שלי נהרג בקרב", יבבה אסתר וחיבקה את שלומית. שכנים התקבצו ובאו ועמדו המומים מהאסון שפקד את הזוג הירש.
