שלומית מסרה את יואבי לאמה יוכבד שפונתה לחיפה עם שאר חברות הישובים המבוגרות, הילדים והנשים המניקות. היא עצמה, בחרה להשתלב במערך ההגנה על שיבלים.
ד"ר דולב הזמין את יואב לחדרו וקיבל סקירה רחבה על מצבו של תום תוך התעמקות בממצאי הסי טי. שטף הדם שהתפשט בראשו של תום נוקז, מצבה של עין שמאל עדין לא ברור. החבלה בלסת השמאלית זקוקה לניתוח נוסף והשיניים יטופלו במועד מאוחר יותר.
החיבור של תום לקולה של סבתו זירז את חזרתו להכרה, "גם אם מעורפלת", ציין ד"ר דולב. במהלך היום ינותק תום ממכשיר ההנשמה ואם הדבר יצלח, אפשר יהיה להעבירו למחלקה. כאשר יתייצב מצבו ועצמאי בפעולות גופניות יומיומיות, יועבר למחלקת שיקום. אז גם יתבהר מצב הראיה ויתחילו בטיפול שיניים. ליואב לא נותר אלא להודות על הטיפול בתום ועל תוכנית השיקום. "לקולה של הסבתא היה חלק בהאצת התאוששותו", זרק ד"ר דולב שנית כשנפרדו.
ליואב לא נותר אלא להרגיע את אסנת ולהמתין להתאוששותו של תום כשברקע נשמע קולה של שלומית. שלושת האחים האזינו לקלטת שהשאיר מיכאל וקולה של אימם חיבר אותם למה שכבר נשכח, שירים שהשמיעה גם להם בהיותם קטנים.
תום האזין לקול סבתו תוך מלמול חרישי: "…..ויהי היום ואנו נפרדנו פתאום, תכול המטפחת… ויתגשם החלום…". שלושת האחים התנערו ושעטו למיטתו של תום. אסנת ליטפה את פני בנה ונשקה על מצחו. "ילדי שלי אמא כאן, גם יעלי ויואב שהגיע במיוחד מלונדון". תום חייך חיוך אלכסוני ולחץ קלות את כף ידו של יואב שהתערסלה בשלו. "הילד מתאושש", קבע יואב, "חזר אלנו בן אובד", הוסיפה יעל בצחוק מתגלגל. "הרבה בזכות פיזיותרפיה מוחית שעשה לו מיכאל" אמר יואב לאסנת שהבינה מיד את כוונת דבריו. אסנת רצה לדלפק הקבלה לספר לצוות, יעל פתחה שרשרת טלפונים לידע את המשפחה, את החברים בקיבוץ ובעיקר את היחידה בה שרת מיכאל. הפקידה הבטיחה לידע את המג"ד שנמצא עם הגדוד "במבצעית".
