בס"ד
אביב הגיע פסח בא!!
פוקחת עיניים לשמש מצייצת, פרחים מאירים ופרפרים פורחים באויר שנישא בו ריח של פסח ייחודי כל כך בישראל!!
פותחת את כל החלונות, מאווררת את הבגדים הקלילים של האביב והקיץ, מוציאה מהארונות את כל מה שישן ומעיק ושמה רחוק מהעיניים את המעילים, צעיפי הצמר, הכובעים והמטריות. שלום לרטיבות ולקור, ביי למעונן ולאפור, ברוכים הבאים לצמיחה, לפריחה ולאור השמש המלטפת את פניי!!
רק שיש לי חלומות שמסמלים לי כל כך את האביב בחיי בעוד אני מצויה לגביהן עמוק בחורף. ואני כל כך רוצה כבר לקפוץ מעבר לגדר אל השדה האביבי שלי. ואני תוהה מתי כבר אחגוג את הפסח הפרטי שלי?? מתי??
מתי?? — עכשיו!! בחורף!!
אתם יודעים מתי עם ישראל חגג את חג הפסח הראשון שלו??
– בשנה אחרי שהם יצאו ממצרים??— לא!!!
חג הפסח הראשון נחוג בתוך מצרים. בעומק הגלות. בטרם עם ישראל יצא ממצרים
ה' ציווה לאכול את קרבן הפסח על האש, על מצות ומרורים!!!
כדי להביא גאולה, צריך להתחיל לחגוג אותה בתוך הגלות. לראות אותה מתהווה ולעשות פעולות שמסמלות אותה בתוך עומק הקושי. כך מביאים אותה להגשמה!!!
אני יוצאת לרחובה של עיר, שואפת לקרבי את מראות ערב פסח שלו. האופנה המתחדשת בחנויות, הנעליים על הצבעים, המרקמים ותחושת סינדרלה העולה מכל נצנוץ מסנוור שלהם. פרחי האביב החדשים הפורחים מכל אדנית וטרנדים חדשים של תכשיטים נחשקים. אני גומעת את כל המראות אל קירבי ומחליטה לעשות מעשה.
כותבת לי שוב את רשימת החלומות שלי לשנה הזו, רק שהפעם אני מצרפת לכל אחד מהם סמל מעשי לחלום הזה. אחד בדמות תליון שאני מוסיפה לצמיד שלי. השני נעל או בגד או צעיף עם הדפס שמסמל לי חלום אחר. גם מחזיק מפתחות מעוצב יעשה עבורי את העבודה של זכור ואל תשכח.
משם אני הולכת למצוא לי מקומות לבלות בהם אפילו שעה או חצי ביום, מקומות שמסמלים עבורי את החלום המסוים שלי. שם אני שומעת מוזיקה של מילים המדויקות לה. ואם אני מוצאת לי פרח לתחוב לי בשערי, אז הנה לי זיכרון מושלם של חגיגת חג ראשון של הפסח שלי.
אני יודעת שלאחר מכן יתחיל מסע. מסע של בניה והטמעה של החרות שלי. בתקווה שהוא לא יארך ארבעים שנה במדבר…..
מה שברור לי, כמה זמן שהוא יארך, הוא מדויק לי. ובכל מקרה אני הולכת ליהנות מהדרך!!
יש לי יום יום חג. יש לי חג יום יום!!
עד להגשמה של כל חלום!!
