עשה ואל תעשה בהסכמים

עקרון חופש החוזים הינו מונח בדיני החוזים בישראל המאפשר לצדדים להחליט בינהם על ההתקשרות, לעצב את תוכנו של החוזה כרצונם. עם זאת, אין מדובר בחופש מוחלט אלא חופש יחסי עפ"י עקרונות של צדק, סבירות, הגינות ותום לב המושגים בהתערבותו של ביהמ"ש.
לא אחת עורכים בני זוג הסכמים המסדירים את יחסי הממון בינהם טרום נישואים או הסכמים המסדירים את עניני הרכוש והמשמורת בתום הנישואים כאשר אינם מיוצגים או גרוע מכך כאשר רק צד אחד מיוצג.
הסכמים כאלה באים בדיעבד לפתחו של בית המשפט בעת הפרה.
ככלל ביהמ"ש אינו נוטה לפתוח הסכמים בכבדו את עקרון חופש החוזים ואת ההסכמה שהושגה בינהם בשעתו, כך למשל אם נקבעו זמני שהות בין ההורה שאינו משמורן לילדיו אולם זה לא מקיים אותם ובכך מכביד על התנהלותו של בן הזוג, לא יוכל ביהמ"ש להתערב כאשר בהסכם לא נקבעה סנקציה כספית להפרה, ולהורה המשמורן אין פיצוי על התוספת בהוצאות שנגרמו לו.
הסכם טוב היה דואג לסנקציה.
עיקר כוחו של הסכם טוב הוא בניסוח, יש להימנע משימוש במילים המשתמעות לשתי פנים כדי לא להיגרר לביהמ"ש שיכריע למה באמת התכוונו הצדדים, לדוגמה אם הצדדים קובעים תחולה מיום אישור ההסכם ולא מיום החתימה עליו ייתכן ויעברו ימים רבים עד אשר ההסכם יוגש לביהמ"ש ויקבל תוקף.
ולבסוף לא לשכוח לאשר את ההסכם בביהמ"ש כדי שיקבל תוקף של פסק דין, אולם כאן מטעמי צדק יוכל ביהמ"ש להתערב ולאשרו בדיעבד, וזאת כאשר נוכח כי אחד הצדדים פעל בחוסר תום לב כפי שקרה לאחרונה בין בני זוג מירושלים שערכו הסכם ממון בינהם, אך הבעל סרב לאשרו בביהמ"ש לאחר שהאישה העניקה לו כספים בהתאם להסכם, וטען להגנתו כי חתם על ההסכם תחת איום, ביהמ"ש מעדיף את גרסת האישה .