צילום: קרן אגמון נעים
"אנחנו לומדים לזהות את הרגשות דרך מעשים, מחשבות ותחושות גוף. אסור לפחד מרגשות. חשוב לפתוח את נושא הרגשות בפני הילדים ולא להדחיק אותו – זה חשוב מאוד כי זה מה שבונה את החוסן", אומרת ד"ר נעמי באום מחברת הספר "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה!" שנכתב כדי לשמש קרש קפיצה לשיח רגשי עם הילדים.
מאת: זהר נוי
"דני הדובי פוקח את עיניו וחיוך מתפשט על פניו. היום יום ההולדת שלו. הוא מריח משהו טעים. אימא מכינה לו את הפנקייק שהוא הכי אוהב. התוכלו לנחש איך דני הדובי מרגיש? דני שמח, שמח, שמח. נכון. איך אתם יודעים? כך דני מראה שהוא שמח. הוא מחייך, הוא צוחק, הוא רוקד, הוא מוחא כפיים. איך הגוף של דני מרגיש שמחה? העיניים נוצצות, הכפיים מוחאות, הפנים מחייכות, הרגליים רוקדות. אימא אומרת: 'דני, אני רואה שאתה שמח. בוא ניקח את הבלונים שקנינו לך ליום ההולדת ונלך להזמין את החברים שלך למסיבה'".
כך נפתח ספר הילדים החשוב "אני מרגיש, אני מרגישה וזה בסדר, זאת לא בושה! ספר על רגשות מכף רגל ועד ראש" פרי עטה של ד"ר נעמי באום שנכתב בשיתוף עם צביה רייטער מארגון "אוהל". מטרת כתיבת הספר הייתה לדברי ד"ר נעמי באום להציג את עולם החוסן ובניית החוסן לגיל הרך. היא מזמינה את הקוראים הצעירים למסע מופלא ומרתק לתוך עולם הרגשות. היא מציגה כל רגש בצורה ידידותית וברורה ומסבירה כיצד אפשר להתמודד ולהבין את הרגשות שלהם.
באמצעות חוויות שונות שעוברות הדמויות המשתתפות: דני הדובי, כרמל הכלבה, צביקי הצב ובר הברבורה, הספר מספק כלים ומיומנויות שיעזרו לילדים לפתח אינטליגנציה רגשית, להקשיב לעצמם ולסובבים אותם, וליצור קשרים חברתיים חיוביים.
"לאחר שצביה ואני כתבנו יחד את "מרחב פנימי: חוברת החוסן שלי" והפצנו אותה ביותר מ-50 אלף עותקים ברחבי הארץ בתרומה הנדיבה של ארגון "אוהל", עמותה אמריקאית לבריאות הנפש," מספרת ד"ר נעמי באום, "החלטנו להתמקד בגיל הרך באמצעות סיפור". לדברי צביה רייטער היו הרבה בקשות מ"אוהל" ליצור כלי דומה לחוברת החוסן להתמודדות עם טראומה ובניית חוסן לגיל הרך ואז היא פנתה לד"ר באום.
עלילת הספר החשוב נסבה אודות הדובי דני שחוגג יום הולדת. הוא קם מאושר ושמח. אימא מכינה לו את הפנקייק שאהוב עליו. לאחר מכן הדובי ואימו יוצאים לדרך לפגוש חברים ולהזמין אותם ליום ההולדת שלו. כל חבר או חברה נמצאים במקום אחר. הם נתקלים במצבים שונים, ברגשות שונים באמצעותם אנחנו לומדים לא רק על שמחה, אלא גם על דאגה, עצב, רוגע, כעס והתרגשות.
"אנחנו לומדים לזהות את הרגשות דרך מעשים מחשבות ותחושות גוף", מציינת צביה רייטער, "הספר מתבסס על התיאוריות של אינרוספציה שמבוססות במחקרים העדכניים בעולם של התפתחות הילד. האימא שמלווה את הילדים מפגינה נוכחות, רוגע וקבלה של הרגשות המגוונים. הספר מרהיב ביופיו. האיורים של שרון עמלני נעימים ויחד עם זאת הם מצליחים לעניין את הילדים הצעירים".
למי מיועד הספר?
"הספר מיועד לילדים בגילים 6-3. ייתכן שהדבר החשוב ביותר בשבילנו בספר הוא שהספר הזה ישמש קרש קפיצה לשיח על רגשות עם הילדים. הרבה פעמים קשה למבוגרים בסביבתו של הילד– להורה, למטפלת או לגננת להעלות נושאים קשים או לשוחח עליהם עם ילדים בגיל הרך. היום אנחנו יודעים שילדים חשים הכול והם רגישים מאוד למה שקורה סביבם, אפילו אם לא מדברים או מתווכים את מה שקורה להם. הספר משמש פתח לשיח משמעותי וחשוב עם ילדים בגיל הרך".
ד"ר נעמי באום היא פסיכולוגית חינוכית מומחית בהכשרתה. בעבר היא ניהלה שירות פסיכולוגי חינוכי, עבדה בבתי ספר ובגני ילדים ולימדה באוניברסיטאות ובמכללות. בשנת 2000 היא הצטרפה כעמיתה לתוכנית של בית הספר למנהיגות חינוכית של "קרן מנדל". בהמשך היא עברה לנהל את יחידת החוסן במרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה של בית החולים הרצוג ממנו הפעילו את התוכנית במערכות רבות בארץ ובעולם– היא עברה תיקוף מחקרי והתפרסמה בפרסומים מקצועיים.
צביה רייטער היא עובדת סוציאלית בעלת תואר שני, מנהלת את הקליניקה ואת תחום הגיל הרך ב"אוהל" ומפתחת תוכניות לגיל הרך ופועלת בעשייה נרחבת בנושא בריאות הנפש בארגון.
הרזומה של ד"ר באום כולל כתיבת שלושה ספרים למבוגרים שנכתבו בשפה האנגלית. ספרה הראשון "החיים הבלתי צפויים" הוא על אודות מסע טראומטי בעקבות המאבק בסרטן השד. "בספר הזה אני מחברת בין האישי למקצועי ומספרת סיפור של התמודדות עם סרטן בליווי רפואה משלימה וכלים של גוף נפש להתמודדות מיטבית". בספר השני שלה "שנת ה'קדיש' שלי" היא צוללת לעומק השכול ומשתפת בחוויות האישיות שלה לאחר מות אימה כשהיא בוחרת להגיד 'קדיש' יום יום במשך שנה שלמה. בספר אני גם מציגה נושאים מהעולם המקצועי שלי כפסיכולוגית שמטפלת באובדן". ספרה השלישי "מה הישראלים יכולים ללמד את העולם", נכתב יחד עם מייקל דיקסון. בספר הם מנסים לפצח מה עובד בגרעין של החוסן הישראלי.
מה גרם לך לכתוב ספר לילדים על אודות טראומה וחוסן?
"זה התחום שלי. קרוב ל-50 שנה אני עובדת בתחום הזה של התמודדות עם טראומות וחוסן, עם שכול ואובדן. הרגשתי בשלב מסוים שיש להתייחס גם להתמודדותם של ילדים עם הנושא הזה. הרגשתי שחשוב לפתוח את נושא הטראומה והחוסן בפני ילדים ולא להדחיק אותו. פתיחת הנושאים הקשים בונה חוסן. יש לי ניסיון רב בתחום המקצועי ואני גם אימא וסבתא למשפחה גדולה, כך שהניסיון שלי עם ילדים הוא גם עשיר וגם מעשי מאוד. זה הספר הראשון שלי לילדים בגיל הרך".
מה עומד מאחורי כותרת המשנה של הספר?
"הספר הוא על אודות רגשות של ילדים. אותם רגשות מוצאים את ביטויים בכל איברי הגוף. בספר אני מבקשת לזהות רגשות בכל איבר ואיבר בגוף. זהו ספר ילדים– ההורים והילדים קוראים ומשוחחים על עלילת הספר כשהמטרה היא שהעלילה תהיה קרש קפיצה להיפתח ולשוחח על הרגשות שמציפים אותנו בשעת משבר".
"אנחנו מזמינות את הקוראים הצעירים למסע מופלא ומרתק לתוך עולם הרגשות. בספר אנו מציגות כל רגש בצורה ידידותית וברורה ומסבירות כיצד הם יכולים להתמודד ולהבין את הרגשות שלהם. הגרסה האנגלית שלו התקבלה באהדה ובהשקתו של הספר הוא שימש בפרויקט של ילדי מהגרים של עיריית ניו יורק ובמקומות מוכי טראומה אחרים בארצות הברית כמו "הוריקן הלן" השנה בדרום קרולינה".
לאילו שפות תורגם הספר?
"את הספר תרגמו לא רק לעברית, אלא גם לערבית, לספרדית, לאוקראינית, ואפילו לסינית!".
ספרי על העזרים שנלווים לספר
"יצרנו לספר ערכה שכוללת לא רק את הספר, אלא גם מגוון עזרים נלווים: בובות יד מדמויות הספר, חוברת צביעה שמבוססת על הדמויות שבספר ופוסטר לתלייה בכיתת גן להמשך הפעלת המושגים שילדים רוכשים בקריאת הספר. בעצם אפשר לבנות תוכנית שלמה בעזרת הספר בנושא של לימוד רגשי חברתי . את חוברת הצביעה אפשר להוריד ישר מאתר "אוהל"."
האם יש לך תובנות בעקבות כתיבת הספר?
"המטרה הכללית של הספר היא לשרת את הצרכים של אוכלוסיות שונות ומגוונות שפוגשים כל מיני מצבים קשים. הספר לא בנוי ספציפי לטראומה מסוימת. כולנו חווים חוויות שונות. החוויות הרגשיות הקשורות לטראומה וחוסן הן אוניברסליות. ילדים חשים עצב, דאגה, שמחה וכעס ויש לתת מקום לרגשות אלה ולדבר עליהם. אם זה קורה בעקבות הספר – עשינו את שלנו. ככה בונים חוסן, ככה בונים תקשורת מיטבית בין מבוגרים לילדים. ילדים צעירים זקוקים לתיווך של מה שמתרחש בעולם על ידי המבוגרים בסביבה שלהם. עלינו לתת לילדים את ההזדמנות להתמודד עם רגשות הטראומה אותם הם חווים. רגשות של טראומה ועצב , פחד וכעס באים וחולפים – ושוב חוזרים, ושוב חולפים. אסור לפחד מרגשות. חשוב לפתוח את הנושא בפני הילדים ולא להדחיק אותו. זה מה שבונה את החוסן".
הספר מן הסתם מתאים למציאות המלחמה כיום כשנושא הטראומה והחוסן רק הולך וצובר תאוצה
"זה נכון. הספר אמנם נכתב לפני המלחמה, אך הוא מתאים למציאות העכשווית של המלחמה בה אנחנו נתונים גם כיום – מציאות של לחימה, שכול ועצב סובבים אותנו. התחלנו את כתיבת הספר לפני מספר שנים והוא מתאים מאוד למציאות כיום. דרך הספר ניתן לפתח מגוון רחב של נושאים עכשוויים. כתבנו אותו בכוונה כך שהוא יתאים לכל מיני תרחישים טראומטיים וגם לחוויות של היום יום כשאין משהו נורא שקורה. לא חייבים לחוות טראומה כדי לעסוק ברגשות".
