על ציר הרכבת הקלה בירושלים מתרחש הרומן "רכבתקלה" של ד"ר איריס ברקן, שנע בין חושך לאור, בין שמחה לצער ובעיקר עם אהבה גדולה לירושלים
מאת זהר נוי
אם אתם נמנים על ילידי או אוהבי ירושלים, סביר שגם אתם תשאבו הנאה רבה מהספר החדש "רכבתקלה" של איריס ברקן. זהו רומן מרתק ורגיש שמתאר מסע חיים שלם של משפחה קטנה שנמשך על פני דורות – הורים וילדה אחת. ברקע ירושלים הקסומה והסבוכה משמשת תפאורה לכתיבה עשירה, קולחת ונוגעת שנובעת מתהומות הנפש ומייצרת דמויות שלמות, עגולות ועמוקות שמאפשרות לכולנו להתחבר ולו לרגע לעולמן המסובך. על ציר הרכבת הקלה שחוצה את העיר מצפון לדרום – "רכבתקלה" בשפת הירושלמים בשל התקלות הרבות שאפיינו את ראשית קיומה – בין רחובותיה וסמטאותיה של העיר לבין רסיסי תמונות מהעיר ההיא, האחרת, באירופה הרחוקה, נפרסת בפני הקורא הדינמיקה המורכבת והנפלאה שבין בני אדם.
ד"ר איריס ברקן, היא ילידת ירושלים, שמעל 20 שנה מתגוררת ביישוב קהילתי ועם אהבה גדולה לעיר ילדותה. איריס בעלת Ph.D בתחום ה Coaching Psychology – מרצה במכללה ותיקה וידועה לחינוך, יועצת ארגונית, מנחת קבוצות מגוונות ובעלת קליניקה לייעוץ ואימון אישי. בנוסף, היא ממייסדות עמותת "נשים לגופן", הפועלת מזה כשני עשורים לקידום בריאות, מיניות מיטיבה ואיכות חיים של נשים ונערות.
הספר עוסק בדינמיקה המורכבת שמאפיינת יחסים בין בני אדם, במיוחד זאת שנמתחת בין הורים לילדים ועל אחת כמה וכמה ילדי דור שני והוא מסופר דרך עיניה של גיבורת הספר, שעיסוקה המקצועי הוא העולם החשוך הזה שהותירו הוריה מאחוריהם.
"עד אחרי האופק הייתה צריכה לנדוד, כדי להבין שהיא ורק היא מכל האנשים כולם – שקופה" (מתוך הספר)
רוב קוראי הספר, מניחים שהסיפור הוא אוסף חוויות חייה של המחברת כילדת דור שני, אבל באופן לא צפוי היא מספרת: "אני לא ילדת דור שני ובכל זאת הרגשתי שאני יכולה לצלול למעמקי הנפש של גיבורת הספר והוריה, מעצם ההבנה מעצם ההבנה שקושי, כאב ומורכבות אנושית, היא נחלתם של כל בני האדם באשר הם". גם סיפור לידתו של הספר מעניין, הוא התחיל כסיפורון קצר של חמישה עמודים כמתנה ליום הולדתה של חברתה נטע. "היא קראה את הסיפור, אמרה שהוא מקסים וזה נכנס למגירה", מספרת איריס.
אז איך זה הפך לספר?
"הסיפור הזה הפך לספר כי הגיבורה, שבתחילה לא היה לה שם או אופק חיים, הלכה איתי וליוותה אותי שנים נוספות אחרי – אמרתי לעצמי שבאחד הימים אני אשב לכתוב את הספר אבל זה לא קרה. בשנה שעברה בן הזוג שלי נתן לי כרטיס טיסה לעיר באירופה שאני מאוד אוהבת, ואמר לי "לכי לכתוב את הספר שלך"."
מה אפשר ללמוד מהספר?
"אפשר ללמוד על המורכבות ביחסים בין בני אדם, שמה שרואים משם לא רואים מכאן, שקשר בין בני אדם יכול להיות כואב, מורכב ודרמטי ועדיין אוהב ומכיל. שבכל גיל אפשר לקום ולעשות שינוי בחיים – לפעמים זה יכול להיות משהו לגמרי מקרי שיוביל למהפך בחיים שלנו, לכן אנחנו צריכים להיות ערים להזדמנויות ולתת להן מקום".
מהפך שכזה בחייה של איריס התרחש כשהייתה בת כמעט 20 כשעברה תאונת דרכים בעודה בשירות צבאי. היא שירתה כקצינת ת"ש והייתה בשירות פעיל כשפרצה מלחמת שלום הגליל הראשונה, אז קיבלה תפקיד מורכב – להסתובב בבתי חולים בצפון, לפגוש הורים שבניהם פצועים ומאושפזים ולדאוג לכל צורכיהם. "זה זיכרון רע וכואב של מטלה שלא מתאימה לילדה בת 19", היא אומרת בצער.
הפציעה שלא הייתה קשה בהתחלה, הלכה והסתבכה. "עברתי המון ניתוחים ושכבתי חודשים בבית חולים", היא נזכרת. החתונה התבטלה ואיריס שוחררה מהצבא. "למרות שהייתי תוך כדי השירות, הצבא לא הכיר בפציעה, לא שמר לי את התפקיד המובטח ופשוט שחרר אותי".
לדבריה, התאונה וההתמודדות עם הפציעה הפכה אותה לאישה חזקה "לפעמים יותר מדי חזקה". "הבן שלי קורא לי 'אשת הברזל' ואני לא בטוחה שזה דבר טוב", היא אומרת ומסבירה: "להיות אדם חזק, גובה ממך מחירים רבים".
לפעמים תהתה בינה ובין עצמה מדוע הולידו אותה הוריה. כשבגרה והבינה את עומקן של מערכות היחסים בין הורים לילדיהם, לא ידעה לומר אם אהבו אותה, אם הביאה להם את השמחה והנחמה שלהן ייחלו. (מתוך הספר)
למרות שהספר אינו אוטוביוגרפיה הוא מורכב מפסיפס של רגעים, מחשבות ורגשות שרובנו כבני אדם מזהים ומזדהים, כמו שכול, געגוע ומראות שהיו ונעלמו מהנוף. מצד שני רגעים של יופי, קירבה, שייכות ואהבה.
ברגע הזה, אחרי שנים של צער כבוש, פחד שלא ברור על מה ולמה הוא, וציפייה למה שלא ידעה כי קיים, סוף סוף הרגישה כי עשתה שלום עם עצמה, עם גופה הארוך, עם פניה, עם אימהּ המרוחקת, עם אביה השתקן ועם העצבות הגדולה שעטפה את שלושתם בבועה שקופה של כאב וגעגוע, של חוסר ושל אהבה גדולה.
מתי גילית שיש לך כישרון כתיבה?
"מאז ומעולם הייתי תולעת ספרים וקוראת בלי סוף. כילדה הייתי ממציאה עוד ועוד תכסיסים לעקוף את אימא שלי שניסתה להגביל את שעות הקריאה שלי. כתבתי למגירה – שירים, סיפורים קצרים, הגיגים… והיה לי חלום שפעם, כשאהיה גדולה אכתוב ספר".
אבל החיים כמו החיים, יש להם מסלול משלהם, שלקחו את איריס לנתיבים אחרים והספר חיכה בסבלנות לרגע בו היה אמור להיוולד.
מה פירוש שם הספר?
"התל-אביבים קוראים לרכבת הקלה שהולכת ונבנית אצלם – 'הרכבת הקללה' בגלל הפקקים, הבלגן והרעש. אנחנו בירושלים, חווינו את כל זה לפני תל אביב. היו המון תקלות בבניית הרכבת, דברים שלא עבדו – אז הירושלמים המציאו לה את השם 'רכבתקלה', חיבור של המילה רכבת והמילה תקלה.
למי מיועד הספר?
"זה לא ספר לאנשים צעירים, אלא לאנשים בוגרים שיכולים להבין דקויות ומורכבויות של התנהגות רגשית. זה לא ספר קליל – זה ספר מורכב ורגיש. מי שלוקח את הספר שלי ליד צריך להבין שחווית הקריאה תהיה חוויה של עומק והתחברות".
"העיר השיבה לה אהבה גדולה וסיפקה לה שעות רבות של צחוק ועצב, סיפורי מוות וחיים, מלחמה ושלום, אהבות ושנאות ודרמות למכביר, כיאה לעיר שנטלה תשעה קבין של יופי שירדו אל העולם". (מתוך הספר)
מה דעתך על התחרדות העיר?
"לירושלים יש הרבה סטיגמות: 'מפחיד שם', 'פיגועים', 'חרדים'. זוהי אכן עיר שמתחרדת, עיר קשה מאוד, מטורפת במורכבות שלה. יש בה דמויות רבות עם מה שנקרא "סינדרום ירושלים", אבל היא עיר מהממת. זוהי עיר ילדותי, לכן יש בי אהבה גדולה אליה".
איזה מקום את הכי אוהבת בירושלים?
"עמק המצלבה. גרתי ממש סמוך לעמק כשהייתי בחופשת לידה במשך שנה שלמה. היו לי ולבן שלי ימים נהדרים שם, שנה של בועה של אמא חדשה עם תינוק חדש".
איריס מבקשת לסיים את הריאיון בחיוך: "אני לא רוצה שישתמע מהריאיון כאילו אני דמות דרמטית, עצובה וכואבת כמו גיבורת הסיפור שלי. בספר יש שורה שאני אוהבת מאוד ומתחברת אליה, אני מאמינה באמירה הזאת – והיא נר לרגליי: 'אם כבר לבחור בחיים, אז כדאי לעשות זאת עם תיאבון גדול. אם כבר לבחור בחיים, אז כדאי לעשות זאת בצחוק גדול".
להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה https://nivbook.co.il/
