רובנו גדלנו על סיפורי אגדות העוסקים במשאלות ובפיות שמנסות להגשים חלומות, ובבגרותנו המרנו אותם בשאיפות ומטרות. אך האם באיזה שהוא מקום הפסקנו להביע משאלות ולהאמין בפיות?
הנה תשובתו של פיטר פן לשאלה זו: "… תראי, היום ילדים יודעים כל-כך הרבה, שמהר מאוד הם לא מאמינים בפיות, ובכל פעם שילד אומר "אני לא מאמין בפיות", יש באיזשהו מקום פיה שנופלת ומתה."
פיטר פאן – ג' ימס מתיו ברי
מה המשמעות של הפיות שנופלות ומתות? יובהר בהמשך.
ולכול מי שלא מכיר את הסיפור "שלוש המשאלות", הנה הוא לפניכם:
ביום בהיר אחד… כאשר זוג מבוגר שהה בביתו הצנוע בזמן מנוחת אחר הצהריים, הופיעה לנגד עיניהם לפתע פיה. בעודם משפשפים את עיניהם בנסותם לוודא שאינם חולמים, היא פוצחת את פיה ואומרת:
"אני מקצה לכם שלוש משאלות, כל מה שתבקשו במסגרת השלוש האלה יינתן לכם. אך שיקלו את בקשותיכם בקפידה שהרי יינתן לכם הכול, אבל במסגרת השלוש בלבד."
אמרה ונעלמה.
הבעל והאישה הביטו זה בזו בתמיהה, אחר כך הסבו את פניהם כל אחד לפינתו הוא.
חשב הבעל וחשב: זה לא יכול להיות רציני, היא בטח עובדת עלינו, זה לא יכול להיות אמיתי. אבל מה יש לנו להפסיד, אני אנסה אותה, חשקה נפשי במשהו טוב לאכול.
"זלדה, אני רוצה נקניק ענק שיספיק לי לחודש ימים לפחות."
ובאותו הרגע הופיע על השולחן, ממש לנגד עיניהם, נקניק ענק. שהרי זו הייתה המשאלה הראשונה. זלדה אחוזת כעס פונה אל בעלה.
"מנדל, מה עשית? אגואיסט אחד, גרגרן חסר תקנה שכמוך, לא מספיק שאתה לא שווה כלום ובגלל זה אנחנו כל כך מסכנים וחסרי כל, גם הבקשות שלך לא שוות כלום. למה לא התייעצת איתי, היינו יכולים לבקש משהו חשוב ומשמעותי ותראה על מה בזבזת משאלה אחת! הלוואי שהנקניק הזה ידבק לך לאף."
ועוד לא עברה לה שנייה והנה הנקניק מתרומם באוויר ונדבק למנדל לקצה האף.
אופס' הלכה המשאלה השנייה.
"זלדה מה עשית לי? אַת תמיד בטוחה שהמצאת את החכמה, תראי על מה בזבזת את המשאלה השנייה? אַת לא יותר טובה ממני, העיקר שתמיד יש לך מה להאיר לי. אַת ממש לא בן אדם, מה יהיה עליי, איך אוכל להתהלך כך, אני לא יכול לעשות כלום. אנחנו צריכים לבקש שהנקניק ירד."
"נו טוב מנדל, באשר אבדנו אבדנו, שהנקניק הארור הזה יעלם וסוף לוויכוח."
והנקניק אכן נעלם וכך גם הפיה והחלומות שהיו יכולים להתגשם אילו…
קל לצחוק על הזוג הזה, אבל אם נבחן לעומק מה גרם להם לפספס את ההזדמנות האדירה שהוצגה בפניהם, נראה שאין אנו שונים מהם במאומה.
פיות הן למעשה הזדמנויות המונחות לפתחנו, ומימוש המשאלות או השאיפות שלנו הוא מקור כוח ושליטה על גורלנו. מקור השם פיה – הוא במילה הלטינית "גורל" fatum. אי לכך, כאשר אנו לא מאמינים בפיות הן למעשה נופלות ומתות.
לפני שנרד לעומק הפספוסים, נזכיר לנו מדוע יש הגבלה לשלוש משאלות – מצד אחד זהו מספר טיפולוגי שיש בו הרבה עוצמה, ומימוש המשאלות מעניק לנו תחושה של שליטה על חיינו ואולי גם על חייהם של אנשים אחרים. מצד שני, בדיוק זו הסיבה לכך שכוח ועוצמה יש להגביל (לכן באגדות תמיד יש 3 כיוון שהם סיפורי חניכה). ההגבלה אמורה להשאיר אותנו בממד האנושי וגם לגרום לנו לחשוב טוב ולהתמקד, אחרת נלך לאיבוד.
ואם נחזור לפספוסים וכדי להבין את גודלם, יש להתייחס תחילה לכוח של המילה – בני הזוג למעשה קיבלו את מה שביקשו. כשהבעל אמר "נקניק" הוא קיבל נקניק, וכשאשתו הוציאה מפיה את המילים "שהנקניק הזה יעלם", זה אכן קרה. אי לכך, עלינו להיזהר במשאלות שלנו ובדרך שאנו מנסחים אותם במילים.
בנוסף, יש להתייחס לתבניות החשיבה, או הפרדיגמות בשם הלועזי, שגרמו לזוג הזה להביע את המשאלות האלה באותם המילים שהם בחרו להשתמש בהם.
בבחירה הראשונה או בפספוס הראשון: הייתה ספקנות, עוד מאותו הדבר – בהבדל קטן, למעשה היה כאן הפחד משינוי. בחירה זו נעשתה מתוך ספקנות – זה יותר מידי טוב מכדי שזה יהיה מציאותי – זוכרים! אנחנו כבר גדולים ולא מאמינים בפיות, אבל נבדוק אותה זה בטח לא יצליח. זוהי ספקנות הבאה מתוך ויתור והבחירה היא במשהו שהוא מכיר – עוד מאותו הדבר רק גדול יותר. אין כאן פתח לאפשרות חדשה.
בבחירה השנייה – הפספוס השני: הייתה שיפוטיות ותגובתיות – האישה שופטת את בעלה ומוכנה לשלם את המחיר של אובדן המשאלה השנייה ובלבד שהוא יחטוף. מאחורי השיפוטיות עומד הצורך להיות צודק.
בבחירה השלישית – הפספוס השלישי: היו רגשי אשמה, להיות בסדר או להראות טוב. רגשי אשמה הם אחד העכבות העיקריות הכובלות אותנו אל העבר. יש הבדל גדול בין לקחת אחריות על מה שהיה בעבר לבין להרגיש אשם בגלל משהו מהעבר. האשמה מקטינה אותנו, משאירה אותנו חסרי עוצמה ותקועים בעבר ואילו אחריות באה ממקום של עוצמה הסוגרת את הדלת על העבר ומאפשרת לנו לצעוד אל העתיד.
האם יש מי מבין הקוראים שמזהה את תבניות החשיבה האלה גם אצלו?
ואם נחזור לשאלה מדוע הפיות בסיפור זה ובדומיו בחיי היום יום שלנו, נשארות מובטלות? הרי ברור לאור הצגת הדברים האלה כאן, שאם לא נזהה את תבניות החשיבה שמונעות מאתנו לחלום בגדול, וגורמות לנו להשתמש במילים הלא נכונות ובכך לפספס הזדמנויות, הפיות לא תוכלנה לממש את יעודן המקורי ולעזור לנו לממש חלומות.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית, ליווי ספרותי פרטני
טל' 052-3836231
