במדינת ישראל אפשר להינשא ולהתגרש רק על פי הדין הדתי, שכן סעיפים 1 ו – 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים על-פיהם "נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי-דין רבניים", ו"נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על-פי דין תורה".
ומה עושים אלו שלא רוצים להינשא על פי הדין הדתי, או שלא יכולים להינשא על פיו כגון: כהן וגרושה או בני זוג בני אותו המין?
מי שכן רוצה להינשא – יכול לטוס לחו"ל להינשא שם נישואין אזרחיים, ולאחר החתונה וההגעה לארץ ניתן להירשם כנשואים במשרד הפנים.
נישואים חד-מיניים שנערכים בחו"ל נרשמים באופן רשמי גם בישראל.
אולם, אין ברישום זה כדי להקנות למי מבני הזוג זכות מהותית כלשהי, כמו הכרה אוטומטית בהורות של בן הזוג הלא ביולוגי ללא צורך בפניה לבית-המשפט.
יחד עם זאת, בני זוג ששניהם יהודים, שאינם מאותו המין, אשר נישאו נישואין אזרחיים בחו"ל, אם הם ירצו להיפרד, הם עדיין יצטרכו לעבור ברבנות לצורך הגירושין.
זוג שאינו רוצה להינשא כלל, גם לא בנישואין אזרחיים – המעמד המשפטי שלהם יהיה ידועים בציבור.
המושג "ידועים בציבור" הינו פרי הפסיקה, ונהוג לומר כי כ"ידועים בציבור" יכולים להיחשב בני זוג שאינם נשואים, המתגוררים יחדיו, מקיימים חיי אישות ומנהלים משק בית משותף.
כמה זמן הם צריכים לגור יחד כדי להיחשב כידועים בציבור? אין תשובה חד משמעית. במקרים אחדים מעמד הידועים בציבור הוכר כבר לאחר מספר חודשים בודדים בלבד של מגורים משותפים.
האם בני הזוג חייבים להתגורר יחדיו כדי להיחשב כידועים בציבור? גם זה אינו תנאי הכרחי שכן בפסיקה הוכרו זוגות כידועים בציבור אף על פי שלא התגוררו תחת קורת גג אחת.
זאת ועוד, גם אם ייקבע שבני זוג חיו כ"ידועים בציבור", אין בכך כדי להחיל עליהם באופן אוטומטי את חזקת השיתוף ואין להסיק כי רכוש שנרכש ע"י מי מהם בנפרד, הינו רכוש משותף. על מנת שתחול חזקת השיתוף לגבי רכוש נפרד כזה – יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת ועל כן מומלץ לערוך הסכם ממון.
