מאת זהר נוי
במרכז הספר "אמא של ממזר" מאת אברהם בנמלך, נמצאת הטרגדיה של עיכוב הגט והעגונות. זהו רומן מטלטל על מציאות חיים שיכולה להתרחש רק בישראל. חייה האינטימיים של אישה צעירה נשלטים בידי דיינים ונקרעים לגזרים. רומן שכולו מפגשים נפיצים בין עולמות: חילונים, חוזרים בתשובה, כת דתית הזויה ובית הדין הרבני. בהומור ייחודי ובתעוזה משרטט בנמלך תמונת מצב עדכנית ואמינה, חושפנית ונועזת על מעמד הנשים.
אברהם בנמלך מחבר הספר הוא עיתונאי, עורך וסופר. זכה שלוש פעמים בפרס רשות השידור. הוא חיבר סיפורים, תסריטים וערך ספרים ופרסומים. בנמלך מספר: "ההתמודדות עם הנושא דתי מעסיקה אותי כנראה ואכן כבר בספרי הראשון 'אללה אוהב אותי' העמדתי במרכז את השיעים ובספרי זה אני מתמודד עם ההלכה ומפרשיה בתחום האישות. הסיבה היא כנראה היותי שייך לשני העולמות – הדתי והחילוני. הייתי עד לתמורה הגדולה שהתרחשה הציבור הדתי – חרדי בעשרות השנים האחרונות. חוויתי את הגישה המחמירה שהתקבלה כלפי כל ענייני ההלכה והמחשבה, ההתרחקות מהמודרנה, החשש מהמדע, ההסתגרות, הדרת הנשים ואחרים. כיהודי שלמד ומקיים מצוות אני מתקומם על הטיפול הכושל בגיור, בשחרור נשים מכבלי סרבנות ועיכוב גט. מניעת השכלה מתלמידים חרדים וניצול זכות לימוד התורה על ידי רבים להשתמטות משירות צבאי או לאומי.
"הטריגר לכתיבת 'אמא של ממזר' היה פסק דין מחיפה שאכן ביטל נישואין. התעמקתי בפסק הדין ולמרות שאב בית הדין פסק כי הנישואין חסרי תוקף (בשל היות הבעל סכיזופרן) הוא התקשה לקבל החלטה והתלבט בין התפיסות השונות. וברור שלא כל דיין אחר היה נוהג כמוהו".
"כתיבת הספר חייבה אותי לערוך תחקיר בנושאים שבספר (גטין, חזרה בתשובה ויחסי אישות) הכתיבה התמשכה יותר משנה וחצי".
תחילת הרומן ברצח דיין בכיר והמשכו בעלילה רוויית מפנים שמתנהלת בערים תל אביב, בני ברק וירושלים, הרחוקות זו מזו שנות אור. ארבע נשים עומדות במוקד העלילה: ליהי – כוכבת טלוויזיה בראשית דרכה, גאולה – חוזרת בתשובה שנפלה ברשתה של כת חרדית קיצונית, יוכבד – מנהלת בית ספר לבנות בבני ברק ואורנה – עורכת דין תל אביבית.
העילה לעלילה היא מותו של הרב מרקוס, חבר בית הדין הרבני הגדול (לערעורים) בירושלים. לפי ממצאי המשטרה נרצח הרב בטעות במהלך מה שהיה אמור להיות שוד יהלומים. בנו של הנרצח רופא פסיכיאטר, שהסתכסך קשות עם אביו על רקע נטישתו את הדרך החרדית, מבקש מן המספר לגלות מה מסתתר מאחורי מות אביו. הוא פנה למספר עיתונאי גמלאי ומובטל, שהיה חברו לכיתה של המנוח בישיבה התיכונית. המספר מגייס לעזרתו גמלאי של המוסד והם יוצאים למסע חיפושים.
הרומן אמא של ממזר אינו ספר מתח וגם לא בלש. המסגרת של שני קשישים היוצאים לחקירה היא אמצעי ספרותי לפרוש שני סיפורים מקבילים. זהו גם סיפורה של שחקנית טלוויזיה בתחילת הקריירה, יפה וחכמה שאמורה לגלם בסדרה כלה חרדית בליל כלולותיה, אך גם הבימאית וגם התסריטאי אינם יכולים להנחות אותה בגילום הדמות. היא נעזרת במחנכת חרדית מבני ברק והשתיים לומדות אחת מן השנייה על המציאות בתחום הסקס בחוגיהם. הודות למחנכת מצליחה השחקנית בגילום הדמות, אך למנהל התכניות דעה שונה.
הסיפור השני הוא ניסיון של חוזרת בתשובה שנפלה ברשתה של כת הזויה ונתנה את אמונה ברב וברבנית והסכימה להינשא לבנם יפה התואר. עד מהרה התבררה לה מופרעותו הנפשית. היא מבקשת לבטל את נישואיה לו בטענה כי לו ידעה על בעיותיו לא הייתה נישאת לו ולכן אלה נישואי טעות שלפי ההלכה אפשר לבטלם, אולם היא נתקלת באטימות של שני דיינים. ראש ההרכב פוסק לטובתה, אך האחרים אינם מסכימים עמו ואחד מהם מעביר את החלטתו של אב בית הדין לחוות דעתו של נשיא בית הדין הגדול של הרבנות הראשית. התיק מועבר לרב מרקוס שדוחה את החלטת אב בית הדין, שכן אי אפשר לנתק קשר נישואין ללא גט או ללא מות הבעל. לטענתו אם האישה הזאת תלד הוולד יהיה ממזר. מכאן ואילך העניינים מסתבכים. שתי העלילות מתחברות ומתבררים פרטים מפתיעים. הסוף מפתיע ולא צפוי והקורא נותר עם שאלות רבות הנובעות מהרומן ומחייבות אותו למחשבה רבה.
ירושלמי זה 8 דורות
אברהם בנמלך (76), נשוי מאז 1967 לציפורה מבית אפרתי. הורים ל-4 ילדים נשואים ולהם ילדים. ירושלמי זה 8 דורות, בן למשפחות ותיקות שעלו ארצה לפני העלייה הראשונה. למד באוניברסיטה העברית תלמוד והיסטוריה של עם ישראל ושימש יו"ר ארגון הסטודנטים הדתיים ביבנה.
"התייתמתי מאבי בגיל 11. אבי נפטר בן 40. אני הבן הגדול במשפחה בת 3 ילדים. למדתי בבית ספר יסודי בירושלים. את לימודי התיכוניים התחלתי בישיבת היישוב החדש בתל אביב (את חוויותיי הקשות במוסד בעייתי זה הבלעתי באחד מפרקי הספר), סיימתי בבית ספר תיכון ערב בירושלים. למדתי תלמוד והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. תחביבי הם בין היתר להדריך מטיילים בחו"ל. אני גרופי של ספרי היסטוריה, מלחמת העולם השנייה ותולדות המדע.
"את דרכי בעיתונות התחלתי בשנת 1964 ככתב ועורך בשבועון הדתי 'פנים אל פנים' ובשנת 1970 עברתי להיות כתב לענייני ירושלים ויו"ש בעיתון 'היום' עד לסגירתו ב1971. עבדתי בקול ישראל בין השנים 2008-1971 עד לפרישתי לגמלאות. מ- 1978 עבדתי בחטיבת החדשות (רשת ב) הייתי כתב בדסק המדיני וכתב התנחלות והתיישבות. סיקרתי את העליות לישובים חדשים ביהודה, שומרון ועזה לרבות את המאבקים והפינויים מחבל ימית. לאחר מכן הייתי כתב לענייני העם היהודי בתפוצות. הרביתי לנסוע בעולם לתיעוד החיים היהודיים. הגשתי תכניות על האנטישמיות, הירידה מהארץ, יהדות דרום אמריקה ואחרים".
"לאחר תקופת הכתבות עברתי לעריכת יומני חדשות (בעיקר יומן הבוקר) ותכניות דוקומנטריות. ערכתי סדרת תכניות על מלחמת העולם השנייה ותהפוכותיה בדגש על השואה. לקראת שנת ה60 לישראל ערכתי במשך יותר משנה סדרה שבועית בת שעתיים על תולדות המדינה, תקופותיה, המלחמות, התרבות, הדת, המשפט ועוד. במקביל לעבודתי השוטפת כתבתי תסכיתים למחלקת הנוער ברדיו ותסריטים לטלוויזיה. במשך 4 שנים ערכתי תכנית חדשה של חטיבת החדשות ששודרה במוצאי שבת ברשת ב אחרי חדשות חצות 'תכנית על חרדים ועם חרדים' וזכתה לצפייה רבה גם בקרב חילונים. זכיתי 3 פעמים בפרס רשות השידור".
"בילדותי פרסמתי בעיתוני נוער. בשירותי הצבאי חיברתי (ביוזמתי) חוברות הדרכה, ולכן העבירו אותי לתקופה מסוימת למטכ"ל לצוות שעדכן את כרך ג של פקודות מטכ"ל. נוסף לעבודתי ברדיו השלמתי את משכורתי בעבודות כתיבה ועריכה כסופר צללים וכן את אלבום הכותל המערבי, המדריך לנבחר ברשות המקומית, ספרי פרס ישראל ואחרים".
"אמא של ממזר" (הוצאת קורנס) הוא ספרו השני של אברהם בנמלך. ספרו הראשון "אללה אוהב אותי" (כרמל 2013) הוא רומן מתח. תמציתו: למה ומדוע רודפים האף.בי. איי, המוסד, המודיעין, משמרות המהפכה של איראן ועדה קיצונית של חרדים אנטי ציוניים אחרי עיתונאי ישראל ובן לווייתו? זוהי דרמה מותחת, סוחפת, קצבית ועכשווית שבה אידיאולוגיות, יצרים ואהבה. נקודת מפגש ספרותית בין פנאטיות וסובלנות, בין עמים, דתות ואמונות.
העיסוק בנושא הדתי מעסיק אותו
אברהם בנמלך: "אני מצפה שהקריאה בספר תוביל את הקורא שאינו דתי להבין את עמדת הממסד הרבני השליט כלפי ההלכה ולדעת מדוע הממסד הדתי, לדאבון הלב של רבים וטובים בעולם התורני, אינו מסוגל כיום לפתור בעיות קשות כמו התרת עגונות ושחרור נשים מעוכבות גט. לקורא הדתי ואפילו החרדי אני מציג ראי ומבקש ממנו לראות את עצמו, את אמונות חכמיו, את הפחדים המשתקים אותם ולהתוודע לצורך בשינוי ובתיקון".
גיבורי העלילה הם: המספר – עיתונאי קשיש שמתבקש על ידי בן של חבר מימי הלימודים לפענח את רצח האב (דיין בבית הדין הרבני הגדול). לשם כך הוא נעזר בידיד סוכן מוסד שנאלץ לפרוש בשל מחלה. דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים הוא אב-טיפוס של רב חרדי שלוקה בחרדה אובססיבית וחושש מקבלת החלטות נועזות, למרות שיש להן תקדימים והם מבוססים הלכתית. בנו של הדיין המנוח שנטש את דרך אביו; רופא פסיכיאטר שמאחורי הקלעים כפי שיתברר בהמשך יש לו חלק נכבד בתהפוכות הרומן; שחקנית טלוויזיה בראשית דרכה שמתמודדת עם גילומה של כלה חרדית בליל כלולותיה ונעזרת במורה בסמינר לבנות בבני ברק; צעירה חוזרת בתשובה שנפלה ברשתה של כת ונישאה לבן של ראש הכת. כשהתברר לה שהוא סובל מהפרעה נפשית קשה מבקשת להתגרש ממנו ומגיעה לבית הדין הרבני; עורכת דין תל אביבית חילונית שמייצגת אותה.
האם עבודה עיתונאית (סגנון, תמציתיות, היצמדות לעובדות) ממושכת אינה פוגמת ביכולת הכתיבה הספרותית?
"בשנות עבודתי כעיתונאי וכסופר עברתי מסגנון לסגנון ומצורת התבטאות אחת לאחרת פעמים רבות. תחילת עבודתי הייתה בשבועון שבו הכתיבה נשאה אופי דרמטי, רבת גוונים בדגש על היכולת לרתק את הקורא. לפתיחת הכתבה יש חשיבות רבה כדי ליצור מיד את הקליק בין הקורא לכותב. אמנם יש להקפיד על עובדות, אבל ניתן לצבוע אותן ולהוסיף רגש".
"בעבודתי כעיתונאי חדשות עסקתי בעיקר בכתיבת החדשות. בכתבות להרחבה ובמאמרים להבעת עמדה. כתיבה לחדשות מחייבת עיסוק בעיקר. פתיחה ישירה ולא מצטעצעת. משפטים בהירים ולא ארוכים. למהדורת חדשות ברדיו יש מגבלה של מילים, ולכן הידיעה תהיה תמציתית, אבל מלאה. המשפטים קצרים. היא מכוונת לאוזן השומעת ומכאן גם מבנה המשפט המיוחד".
"הכנת כתבות ליומני חדשות כבר דורשת התמחות באמנות הרדיו , לדעת לשלב קולות מן השטח או ציטוטים, למקם אותם במקום המתאים בכתבה שאורכה מוגבל. חשוב מאוד לחבר לה פתיח שאותו קורא המגיש והיא יוצרת את המעבר אל הכתבה. כתב טוב יודע גם לסיים כתבה בצורה מרתקת ובניסוח שמשאיר טעם של עוד. תכניות דוקומנטריות אינן כתבה ארוכה, אלא מדיה בפני עצמה. כתיבת תסכיתים מפתחת יכולת כתיבת דיאלוג וכתיבת תסריט מפתחת את היכולת לראות סצנה בעיני הרוח".
"המעבר מסגנון לסגנון אינו קל. כשתוך כדי עבודה ברדיו התחלתי לכתוב גם לעיתונים היה עליי לחזור ולהתרגל לצורת כתיבה דשנה יותר, משפטים יותר ארוכים, לא להסתפק בעובדות, אלא להיכנס גם לתחום הרגש. חשוב לציין כי כל יוצר בתחום הכתיבה לסוגיה מפתח לעצמו עם הזמן סגנון משלו".
ומה מאפיין את הכתיבה שלך?
"מעבר מכתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית אמנותית אינו קל . עם זאת כסופר הבאתי עמי לעולם הספרות את הרתיעה מפנטסיה. אני עמל שהדמויות יהיו אמינות. אין קל יותר מאשר ליצור דמויות גרוטסקיות או יוצאות דופן ולתאר סיטואציות לא ריאליסטיות במוצהר, כמקובל אצל כמה מגדולי הספרות. יתכן שכתיבתי לוקה בשל כך, אבל זאת דרכי. בימי נעורי נטיתי דווקא לכתוב על יוצא הדופן והחריג. אני מרבה לכתוב דיאלוגים כי נראה לי שאני מעשיר את הסיפור".
"כתיבתי אינה רזה. אני מרבה בתיאורי מקומות, בהצגת לבטים ומחשבות. אני מרבה בפעלים. אני משתדל לא להאריך משפטים ולא לסבך משפט במשפטי משנה. מבלי משים העברית שלי היא רבת רבדים. מעורבבים בה עברית מקראית, עברית של חז"ל ועברית חדשה. אני מרבה בביטויים מן המקורות ויש הטוענים נגדי שאני מגזים ומקשה על הקורא, אבל כיוון שכתיבתי היא פעמים רבות אינטואיטיבית ובחירת המושגים והדימויים כאילו אינה רצונית אני משתדל שלא לקצץ בה".
"בספרי יש התרחשויות. אני אוהב אמירות ברורות ולא ניסוחים מעורפלים. אני מנסה לטעון את כתיבתי בעוצמה. אימצתי מכללי הכתיבה הקולנועית או הטלוויזיונית את הצורך במהפכים שמשנים מידי פעם את העלילה ונותנים לה כיוון שונה. כשאני כותב, אני רואה את העלילה ושומע את הקולות. אני משתדל לנסוך בספרי הומור ואירוניה".
האם חופש האמנות והספרות מתיר כתיבה ללא מגבלות?
"אמנות אמתית, כך מקובלני מרבותיי, מתמודדת עם הגבלות. אמן שאינו שומר על מסגרת שמחייבת אותו הוא לטעמי אמן רע. כאדם דתי אני מחויב לא לחרוג מעבר לסף מסוים, כך למשל לא אתאר אקט מיני כמקובל היום בספרות, אלא אשאיר מקום לקורא להשלים את התמונה. עם זאת אני לא נרתע מביקורת על נושאים שבאמונה. אני מתנגד למדיניות ה'פוליטיקלי קורקט' וסבור שכותבים שמגבילים עצמם בעטיה שוגים".
שני הרומנים הראשונים נכתבו בעשור השמיני לחייך. האם כאדם צעיר יותר הייתה כתיבתך שונה?
"אני קורא דברים שכתבתי כילד ומגלה את עצמי. לא השתניתי".
למה אתה מערב בספריך תחומי מידע שונים כמו מדע, היסטוריה ודת ולא מתרכז רק בעצם הסיפור (רומנטי, מתח)?
"ספרות טובה היא זאת שמותירה אצל הקורא משקע לאורך ימים ואפילו משפיעה ותורמת לאישיותו. גדולי הספרות עושים זאת כשהם מצליחים לפרוט על נימי נפשם של הקוראים. ספרות לבידור או להעברת זמן בטיסה, מעצם טבעה, משתכחת במהרה. לזאת ואף לזאת יש ביקוש. אני מרבה לקרוא ספרים העוסקים במדע, היסטוריה, מלחמות, ביוגרפיות. הטובים שבהם מרתקים ככל רומן משובח. הושפעתי ממחברים שמוסיפים ליצירותיהם ערך מוסף של ידע ואינם חוששים מעיסוק במידע היסטורי, מדעי או דתי. בספרי 'אללה אוהב אותי' עסקתי הרבה במבנה פצצת האטום ובהצגת השיעה האיראנית. הקורא את 'אימא של ממזר' יתוודע למהות הבעיה ההלכתית של טיפול במסורבות גט או עגונות והקורא ישפוט אם השילוב הזה טוב לו או לא".
במה אתה מתכוון לעסוק בספרך הבא?
"אני מתלבט בין ספר קומי לבין רעיון לרומן שהגיתי תוך כדי מלחמת יום הכיפורים. נתתי לו את השם 'כחלום יעוץ', אבל לא כתבתי אפילו שורה אחת".
