מאת: זהר נוי צילום: עידן צורדקר
רויטל פז–אבולעפיה מספרת על ספרה השני "חריץ בזמן" שמספק אפשרות נדירה להתעלות מעל המקום והזמן.
במציאות בה כל רגע הכול יכול להשתנות ולא בהכרח לטובה, נדמה שהזמן מקבל משמעות חזקה במיוחד בחיינו. במציאות בה אנחנו מקבלים התרעות של דקות על טיל מאיראן או שאנחנו תקועים באתונה וסופרים את הימים עד לחזרה לארץ, אפשר בהחלט להגיד שאנחנו חיים על הרצף של בין ממ"ד לממד הזמן. לרויטל פז–אבולעפיה חיוני מאוד להתעלות מעל המקום והזמן דווקא בעולם בו הכול שברירי, זמני ולא ודאי – אם תרצו כמו במטריקס – להבין ש"החיים הם כמו חלום". מה זה אומר? האם אנחנו יכולים לחלום את החיים שאנחנו מייחלים לעצמנו? ואולי החיים שאנחנו מתייחסים אליהם כאל מציאות אינם אלא חלום?
כדי להבין את התפיסה המרתקת הזאת יש לצלול לעולם המיוחד של יוצרת שלפי הקוראים הוא "עשיר בחוכמה אלוהית". רויטל פז–אבולעפיה היא קול ספרותי יוצא דופן שמצייר בכתיבתו ערים פנימיות, חריצי זמן ואנשים שחיים בין החלום לזיכרון. מאחוריה שני ספרים בולטים. לתואר ראשון למדה גם תרבות קלאסית, לימודי יוון ורומא העתיקה ותואר שני בספרות צרפת.
"חריץ בזמן" (הוצאת ספרי ניב), הוא רומן פיוטי והגותי שמאתגר את הקוראים להתבונן מחדש במושג הזמן לא כמשהו קצוב וחד–כיווני, אלא כמרחב מורכב, טעון ואולי אפילו גמיש.
"חריץ בזמן"
הסיפור מתחיל כששבתאי, איש שנחבל בראשו מתעורר מתרדמת ומגלה שאיבד את זיכרונו. עליו לבנות את עולמו מבראשית, ובעיקר להבין מי הוא. את מסעו האישי מובילה חקירה פנימית ומסתורית אחר מושג הזמן, שמתבצעת בין מציאות שקטה לבין מרחבי חלום עשירים בדימויים ובחזיונות.
במהלך התרדמת חווה שבתאי חלומות על תרבויות שונות ועל הדרך בה חוו את הזמן: שבטים שראו את הזמן כמיתר ספיראלי, כאלה שחיו רק בהווה נצחי או כאלה שניסו לדמיין את הזמן מהסוף להתחלה. כשהוא חזר להכרה סיפורים מהעבר התחילו להיחשף, כשבמרכזם אהובתו רחל שקפצה אל מותה מקצה גג. עם התמונה הזאת בליבו יוצא שבתאי למסע – לא כדי לשחזר את העבר, אלא כדי למצוא חריץ בזמן דרכו יוכל אולי להגיע אליה שוב.
כדי לנסות לפענח את אותו חריץ חמקמק, מתחיל שבתאי לתעד את חקירותיו במחברות. את המחברות הוא מוסר לסהר – סופר צללים וחבר ילדותה של רחל. קריאתו של סהר במחברות משמשת ציר נוסף ברומן, דרכו נאלץ גם הוא לבחון את חייו ואת אופן התמודדותו עם מושג הזמן. עליו להתמודד עם הפחד שלו מזמניות החיים שגורמת להיעלמותם של אנשים ושל משמעויות.
הרומן "חריץ בזמן" מחולק לתשעה זמנים כשבכל אחד מהם אפשר ליהנות מהדמיון ומהכישרון של רויטל פז–אבולעפיה. כך למשל כשהיא כותבת: "כשאיעלם, תמשיך לחשוב עליי. אולי אז תתחיל להבחין שחלומות מאפשרים מגע בין מרחבים וזמנים שונים שמתקיימים זה לצד זה בו–זמנית".
לדברי רויטל "משמעות הזמן מורכבת ולא דיכוטומית. בני שבט ההביה, למשל, עליהם חולם שבתאי, מודעים למורכבות הזמן. הם יודעים שאין זמן הזבוב זהה לזמן הינשוף או הסלע. לפיכך הם מתאמנים באיסוף פעימות הזמן השונות של כל אובייקט או יצור חי. את התנודות האלה הם משליכים לנהר ושואפים להתמזג עם כל תנודות הזמן שהוא אוסף בדרכו".
כתיבה שהיא מסע
ספרה הראשון "הערים שמעבר לפרגוד", מגולל את חייה של עומר. היא מספרת לנכדה על שבע ערים דמיוניות בהן חיה, כשכל אחת מהן מייצגת שלב במסע חייה או תובנה עמוקה שהבשילה בה. העיר האחת משקפת בריחה והתגוננות, השנייה פחד לאבד זיכרונות, השלישית יצירה וכן הלאה עד לעיר האחרונה שממזגת את הערים כולן. זהו ספר מהורהר ופיוטי שבו יפו, תל אביב וערים דמיוניות משתלבות לכדי מפת חיים שלמה.
בספרה השני "חריץ בזמן" מבנה הספר מורכב פחות והוא נוגע בשאלות הקיומיות ביותר: מהי זהות? מהו הזמן והאם אפשר לעצור אותו? ומה קורה כשאדם נאלץ לבנות את סיפורו מחדש?
המשותף לשני הספרים הוא קול נשי חכם שמביט על החיים לא רק כמסלול ביוגרפי, אלא כתופעת טבע נפשית–רוחנית. רויטל פז–אבולעפיה מצליחה לבטא בכתיבתה עומק רגשי, ידע תרבותי עשיר וקול פנימי נדיר שמהדהד גם הרבה אחרי שמסיימים את הקריאה.
מה משמעות שם הספר "חריץ בזמן" בשבילך?
"אנו משערים שמלבד זמן העבר, ההווה והעתיד, מתקיים זמן שנקרא 'נצח'. איננו יכולים לתפוס מהו נצח זה, אך יכולים לשער שלזמן אין בו משמעות. קיים בו כל שהתקיים ואולי גם יתקיים. שבתאי מבקש להשבית את הזמן. שמו נגזר מהשבתה זאת. יום השבת מבחינתו הוא יום בו אפשר ליצור אין–זמן בזמן. האין–זמן הזה שהוא מצליח לכונן בחייו, הוא למעשה צוהר שמאפשר מגע עם הנצח, עם האין–סוף. מגע זה, מאפשר הטמעה של אותו אין–סוף בחיי היום–יום. הטמעה זאת מאפשרת לחיות בהוויה עשירה רבת–רבדים".
"כששבתאי חולם על בני ההביה", מסבירה רויטל, "הוא מתחיל למעשה להבין באמצעותם כיצד ליישם את האפשרות למצוא חריץ בזמן. האין–זמן מבחינתם מתקיים בין תנועה לתנועה, בין שאיפה לנשיפה".
מה תרמת מעצמך לשבתאי גיבור העלילה או מה היית מעוניינת שיהיה לך ונתת לו?
"תרמתי מעצמי את יכולת החלימה על תרבויות שונות. תרמתי לו את שחקרתי בלימודי התואר השני בספרות צרפתית על הסוריאליזם, ספרות שנכתבה בהשראת חלומות, ואת הידע על התת–מודע הקולקטיבי של ק.ג יונג. תרמתי לו גם את היכולת להתבונן באשליות ובריק מן הבודהיזם. ומכאן תרמתי לו גם מן הקבלה, את הרצון להתעלות מעל הטוב והרע, לא להרגיש בנפרדות מהעולם, ולהתאחד עם מקור של אהבה ועם שדה תודעה מורחב.
"אך שבתאי הוביל אותי צעד אחר צעד לכיוון מימוש הרצון הזה באמצעות ההתנסות בחוויית הזמן. היות שאיבד את זכרונו, הוא גישש באפלה אחר דרכו. כשהוא שב ונחבל בראשו, הוא נזכר שוב בכל אירועי חייו והוא ראה אותם כהבזק של סרט. חוויה זאת גרמה לו לראות את החיים כרשומים על מיתר בנצח שהוא כינה 'ריק–מלא'. ומיתרנו מצטלב עם מיתרים אחרים. כך למעשה נוצרת רשת מיתרים – רשת שמאפשרת לנו לא להיות מוכלים רק בעצמנו, אלא להיות בקשר עם שדה שלם של הוויה אחת".
למי מיועד הספר ומה המסר העיקרי שלו?
"הספר מיועד לכל מי שממד הזמן מעסיק אותו, אך הוא מיועד בעיקר למי ששואל את עצמו שאלות על הקיום של האדם בעולם: מה המשמעות של חיינו הקצובים? כיצד נרתום את הזמן לטובתנו? האם הזמן יוצר תחושה שהחיים החולפים הם כחלום? ואם החיים הם כחלום כיצד אפשר לרתום זאת להתפתחותנו? יש פרק בספר בו רואה שבתאי את החיים שלו כבסרט ומשווה את חייו למיתר. הוא מבין שהכול 'מכתוב', אך שואל מה זכות הבחירה שלו. הוא מגלה שהוא יכול לשנות נקודת מבט, אך עדיין אין הוא יכול לשנות את מי שהוא: 'והיה לי ברור לפתע שאני אומנם מסוגל להיות רק פרח אחד, אך יש באפשרותי גם לחוות את כל הפרחים בשדה. להיות אני, אך גם לבחור בו בזמן לחיות בכל רגע את אין סוף הפרחים האפשריים'. הוא יכול אם כן להרחיב את עצמו, את קיומו'.
"זה מה שאני מקווה שיקרה לקוראים שלי. אני מקווה שהם יעצרו, יתבוננו בחיים שלהם ולא יתנו לזמן להמשיך לזרום בלי שישימו אליו לב. ההתבוננות בזמן מאפשרת את הרחבת התודעה. נוסף לכך היא מעשירה את חיי היום יום. לכל רגע ורגע יש זמן משלו, למשל יש זמן ששבתאי קורא לו 'חיכיון'. זהו זמן שאתה מצפה בו למשהו שיקרה, אך הוא עדיין לא התרחש. אנחנו שוהים בזמן זה למשל כשאנו מצפים לאזעקה. יש זמן אחר שנקרא 'פתאום יום אחד'- זמן תזזיתי, זמן כלוא, זמן אבות אבותינו, זמן יעיל, זמן בו–זמני ועוד ועוד".
התחלת לעבוד על ספר נוסף?
"אני כל הזמן כותבת. אין פירוש הדבר שהקטעים שאני כותבת יתגבשו לכלל ספר. ימים יגידו. כרגע למשל אני חוקרת כיצד אי–אמונה או אמונה באלוהים משפיעה על חיי האדם".
כשסיימתי את השיחה איתה הבנתי שהספרים של רויטל הם כמו לשבת עם סבתא אהובה על ספסל בשדרה – היא מספרת סיפור, אבל בכל מילה יש עולם שלם. אם גם אתם מחפשים כתיבה שמדברת אל הלב וגם אל התודעה, כדאי לפתוח דף בספריה של רויטל פז–אבולעפיה. ייתכן ששם בין השורות תמצאו גם את העיר שלכם או את החריץ בזמן שמחכה שתביטו בו.
הספר "חריץ בזמן" זמין בחנויות הספרים המקוונות
