כל מטופל שני המגיע/ה אלי לקליניקה מגיע עם תחושת ערך נמוכה.
מחשבות כגון: "מה אני שווה", "אני לא מספיק….."
"אילו הייתי עם דימוי וערך גבוהים, לא הייתי מתבייש."
"הייתי מעז לקחת סיכונים, היית יוזם בלי לפחד להיכשל. "
"הייתי בטוח בעצמי שגם אם נכשלתי תמיד אוכל לקום על הרגליים בחזרה."
מה גורם לאדם אחד להרגיש תחושת של בטחון ותעוזה
ולאחר תחושה של חרדה ופחד עצום מכישלון.
התשובה נעוצה בערך העצמי השונה של שני האנשים
לאחד ערך עצמי גבוה ולשני ערך עצמי נמוך.
כיצד קורה מצב שכזה?
תחושת הערך העצמי הגבוה או הנמוך מתפתחת בגיל צעיר ביותר כאשר הילד מקבל תגובות שונות מהסביבה שבה הוא גדל.
אם לכל אורך הדרך הילד מקבל תגובות של עידוד להתנהגותו, ליכולותיו, לכישרונותיו. הוא יפתח תחושה של " אני שווה ומשמעותי" .אם הילד מקבל מהסביבה ביקורת, חוסר עידוד, ורק ראיית החסר ולא המלא הוא יגדל עם המחשבה:"אני לא מספיק שווה" , " אני לא מספיק משמעותי" ," אני לא מספיק ראוי"
מחשבות שליליות וחיוביות אלו הופכות להיות קריטיות בעיצוב דרכו של הילד בחיים כאדם בוגר.
מי שגדל עם תחושת ערך גבוה יהיה אדם יציב יותר בחייו, מאוזן יותר, נינוח יותר ומושפע פחות מכל התייחסות סביבתית וכתוצאה מכך הוא יעז יותר, ייקח יותר סיכון ויוזמה, יחשוב מחוץ לקופסא, יהיה יצירתי וחדשני, מקורי ובעל תושייה.
ומי שגדל עם תחושת ערך נמוכה יהיה אדם מפוחד יותר, מכונס, מבויש, שיפחד משינויים, שימנע מלקבל החלטות, שלא יהיה אסרטיבי ויעמוד על דעותיו, שיחיה חסר עמוד שדרה ושינוהל על ידי פחדים וחרדות.
המסקנה הכי חשובה אשר הייתי רוצה שתובהר מתוך מאמר זה היא האחריות העצומה המוטלת עלינו ההורים.
ההבנה המהותית שלכל מילה שלנו ולכל תנועה שלנו יש משמעות וערך עבור ילדינו הרבה מעבר לזמן היותם ילדים
אלא לאורך כל חייהם.
חובה עלינו להיות זהירים בביטויים אשר אנו משתמשים, בתשומת הלב אותה אנחנו נותנים ובדרך שבה אנחנו מתייחסים. לכל אלה משמעות אדירה בפיתוח תחושת הערך העצמי של ילדינו.
מי אמר שפשוט להיות הורה?
