מאת: קטי פישר
המשמעות של שבוע הספר העברי עבורי מתחלקת לשתיים: האחת – המשמעות בתקופת צעירותי, החל מגיל העשרה לפני שהפכתי בעצמי להיות סופרת, והשנייה – המשמעות בתקופה הבוגרת יותר החל משנות הארבעים לחיי, אחרי שהפכתי לסופרת והוצאתי לאור את ספריי.
בתקופה הראשונה, הכנתי את עצמי מראש עם רשימת ספרים ארוכה לקראת אותו השבוע, הגעתי למתחם בו התקיים האירוע אחוזת התלהבות, הסתובבתי שעות בין דוכני הספרים של ההוצאות השונות, קניתי כמות גדולה של ספרים על פי הרשימה ועוד הוספתי עליה ככול שיכולתי לסחוב. בהתרגשות גדולה הגעתי הביתה, עברתי על הספרים, כתבתי בכול אחד מהם את שמי כסימן לבעלות ולא מיהרתי לשים אותם על מדף הספרים. פשוט רציתי לדפדף בהם שוב עד שאחליט על סדר הקריאה. בדרך כלל עשיתי לפחות שני סיבובים כאלה במתחם האירוע המרכזי של שבוע הספר.
השבוע הזה, בעצם כל החודש, הפך לחגיגה של ממש, חגיגה של אהבה לספר הכתוב. חשוב לציין שאז הספר עמד המרכז, כי עדין לא היו המדיות השונות שקיימות היום וכמובן גם לא האתרים האלקטרונים, הייתה רק טלוויזיה עם ערוץ 1 ואחר כך גם ערוץ 2.
בתקופה השנייה, אחרי שהפכתי לסופרת בעצמי, משהו השתנה. בשלב הזה כבר עמדתי מאחורי הדוכן של ההוצאה בו הוצאתי בהתחלה את ספרי הראשון ואחר כך את השני והתנסיתי במכירת הספרים בעצמי. מנקודת המבט הזו, הדברים נראים אחרת. לא כל כך פשוט למכור ספרים, התחרות גדולה וההנחות הגדולות, מה שלא מותיר בידי הסופר כמעט שום רווח. מבלי להיכנס כאן למערכת היחסים בין הסופר וההוצאות השונות, ומבלי להזכיר את עלות הדוכנים שנופלת על הסופרים, אפשר לומר שהחגיגה היא בוודאי של הקוראים, ואנחנו הסופרים שמחים בשמחתם ושמחים על כל ספר שנמכר, אבל הכיס שלנו נותר ריק ואולי אפילו עם חור של הפסד כספי.
אם כך, היום המשמעות של החגיגה הזאת מהולה במידה של עצב. בעיני עדין חשוב לקיים את החגיגה לספר העברי ולספרים בכלל, כי הספר חשוב גם בתקופה שלנו והוא כנראה לא הולך להיעלם, אך יחד עם זאת מצב הסופרים בארץ לא טוב.
לרכישה ישירה של ספריי, ניתן להתקשר לקטי פישר, טל' 052-3836231
