מכירים את הסיפור על ארבעה אנשים ששמותיהם: כולם, מישהו, כל אחד, אף אחד….
בקיצור סופו של הסיפור ששום דבר לא בוצע כי אף אחד לא עשה מה ש….. כל אחד חשב ש…. שמישהו או ….. כולם יכלו לעשות .
הסיפור הזה מטאפורה שמבהירה את החשיבות והקריטיות שבהבנת האחריות, הטלת האחריות ולקיחתה .
לאחריות שני צדדים, האחת האחריות שאני לוקחת על עצמי בתחום ובנושא כלשהו ומאידך האחריות שלי בהטלתה על האחר .
האחריות היא אחד התכונות המהותיות ביותר ביכולת ניבוי הצלחה בחיים .
ככול שנקדים להטמיע התנהגות אחראית בילד כך נגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שיהיה לבוגר אחראי ומצליח . חשוב שנסייע לילד שלנו לדעת מה הביא את ההצלחה שאותה אפשר לשכפל במשימות הבאות שיעמדו לפניו, ואולם לא פחות חשוב לנתח מה הביא את הכישלון שממנו אפשר ללמוד ולהסיק מה לא לעשות להבא.
אומנם נכון הוא שקל יותר להטמיע התנהגות אחראית בילד, על האדם המבוגר יהיה ללמוד בתהליך מובנה ומקצועי הטמעת התנהגות אחראית . אחת הדרכים היא באימון אישי, לעניות דעתי גם המומלץ ביותר בהיותו תהליך ממוקד, משימתי, וקצר מועד .
כמה עקרונות שיעזרו לנו כמחנכים, מנהלים, הורים ומאמנים בהטמעת האחריות האישית:
1.דוגמה אישית – מודלינג . כגון הקפדה על עמידה בלוח הזמנים, תכנון, הקפדה על מסגרת תקציבית, התמסרות למשימה, וכן הלאה
2. הגדרת האחריות זו שלי וזו של האחר באופן מדויק ככול האפשר כולל משך זמן ביצוע, עלויות ביצוע ותוצאה מצופה .
3.ביצוע מעקב אחר הבנת האחריות המוטלת כמו גם על הביצוע, להיות זמינים לשאלות להבהרות ולהדרכה של המבצע בכול התהליך עד להשלמת המשימה
4. לעודד לקיחת אחריות אישית מחוץ לתחום המשימה הספציפית כגון בביה"ס להתנדב לוועד הכיתה, חניכת ילד חדש וכד, גישה זו מגבירה את המודעות לאחריות חברתית ואישית גם בחיים הבוגרים.
דליה שגב פרץ
מאמנת אישית
0505392446
