רגע לפני שריקת הפתיחה של המשחקים האולימפיים ביולי יצא לאור הספר "אולימפיאדה זה הרבה יותר מספורט" שנותן כבוד למפעל הספורט החשוב הזה. מחבר הספר רמי ארז מספר על הסודות שמאחורי המשחקים, על תהילת המנצחים ועל תוגת המפסידים בחגיגה הגדולה בתבל.
מאת: זהר נוי
חובבי הספורט בכלל וחובבי האולימפיאדות בפרט סופרים את הדקות עד לפתיחת המשחקים האולימפיים ב-26 ביולי 2024 בפריז. אם גם אתם בין אלפי הישראלים שרכשו חבילת נופש בבירה הצרפתית שתהיה מלאה עד אפס מקום כדאי לכם להכניס למזוודה גם את הספר "אולימפיאדה זה יותר מספורט" – ספר נפלא שכתב רמי ארז שיעביר לכם את שעות הטיסה בנעימים.
רמי ארז הוא יועץ אירגוני ואסטרטגי במקצועו, אבל הרבה מעבר לפרנסה הוא מגדיר את עצמו כ"מכור חסר תקנה לספורט" והוא עורך מסע מרתק של התבוננות בהתרחשות האולימפית דרך ספקטרום נרחב של עדשות.
ב-55 פרקים בהם מאות סיפורים משייט רמי בספרו "אולימפיאדה זה יותר מספורט" לאורך ולרוחב עשרים ותשעת המשחקים האולימפיים של התקופה המודרנית. הוא מביט ומצלם את התרחשויות, את תהילת המנצחים, את תוגת המפסידים ואת מה שביניהן.
בין הסיפורים בספר: האם שמונה מדליות הזהב של מייקל פלפס הן ההישג האולימפי הגדול ביותר בתולדות המשחקים או שיש מתחרים נוספים על התואר? מה קרה לגנרל האמריקני המהולל כשהתחרה באולימפיאדת שטוקהולם 1912? המנצח קיבל את מדלית הכסף וזה שהגיע שני זכה בזהב – הכיצד? איך ניסו האמריקנים בימים החמים של המלחמה הקרה לגרום לעריקה של ספורטאי רוסי מהולל? מה גרם לקופץ לרוחק ומדליסט כסף להכות מתחרה בן ארצו לאחר שנסתיימה התחרות?
הספר (הוצאת ספרי ניב) עוסק בחוויה האולימפית באופן שטרם סופר. הוא דן בשאלה האם אירוח המשחקים האולימפיים הוא מנוע צמיחה ופרוספריטי או שמא הוא אסון כלכלי ובכייה לדורות? מיהן מדינות הספורט האולימפי הגדולות מכולן? כמובן שגם שאלת ההתאמה של עם הספר לתחום נבחנת תחת זכוכית המגדלת של רמי ארז.
רמי ארז נוגע לא רק בתחרויות עצמן ובסטטיסטיקה שכל חובב ספורט אמור להכיר, אלא גם בתרבות ארגונית, בפוליטיקה של הספורט ובדרך בה היא שינתה את השיח הציבורי, למשל בנושא מעמד האישה.
"יש המון דוגמאות, אבל אני אתן לך אחת ששינתה את הגישה לנושא המגדרי ובכלל לגוף האדם. באולימפיאדת טוקיו בלטו האחיות תמרה ואירנה – שתי אתלטיות רוסיות. הבמאי קלט שהיה לו שם סיפור והוא עשה להן צילומי תקריב. מהצילומים האלה נראה היה שיש להן חזות גברית מאוד, דבר שהעלה לשיח הציבורי את האפשרות שהן לוקחות תמריצים אסורים או שלא מדובר כלל בנשים. בעקבות זאת התחילו לערוך בדיקות גופניות שבהתחלה היו פולשניות ומשפילות מאוד".
האולימפיאדה שנולדה כרעיון של אחווה בין העמים סיפקה לא מעט שערוריות. סיפור מסמר שיער התרחש באולימפיאדת:1904 "היה שם אדם שעלה לפרקט כמנצח ולחץ את ידה של בתו של הנשיא רוזוולט. רק יותר מאוחר התברר שמדובר ב"פייק". במהלך המרתון הוא עלה על טרמפ וירד שני קילומטר לפני האצטדיון".
אי אפשר לסיים בלי לשאול על הזווית היהודית. יש טענה שעם הספר וספורט אלה הם שני דברים שלא הולכים יחד, אבל כשמנתחים את המספרים בצורה מקצועית מסתבר שזאת הנחה שגויה. "לספורט היהודי היו הישגים מופלאים לאורך ההיסטוריה של האולימפיאדות", אומר רמי. "אחרי מלחמת העולם השנייה עלה מספר המדליות שהשיגו ספורטאים יהודים".
איזה ישראלי היית מכניס להיכל התהילה של הספורט?
"יש כמה ספורטאים ישראלים שהותירו חותם אדיר כמו אסתר רוט שחמורוב, יעל ארד שזכתה במדליה הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים וכמובן שהייתי מכניס את הספורטאים הישראלים שזכו במדליית זהב – גל פרידמן, לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט.
מה גרם לך לכתוב את הספר?
"באולימפיאדה יש הרבה יותר מספורט. יש בה את ההיסטוריה של הגנום האנושי בתלבושות שונות וכולם נמצאים בספר, לכן הוא מכיל 563 עמודים כי זוהי היסטוריה ארוכה – ההיסטוריה הנשית, המגדר והרבה מאוד לאומים. יש בה פוליטיקה, מלחמה קרה ו'שחורים' שפרצו את גבולות הגזע. זאת לא אנציקלופדיה. אפשר לומר שהוא כמו קניון ספורטיבי בעל מגוון רחב מאוד של מדפים ועל כל מדף עשרות מוצרים היסטוריים. יש בספר המון סיפורים במגרש ומחוצה לו וכל אחד מיוחד בדרכו".
יש כמה סיפורים מרשימים במיוחד שהותירו עליך רושם באילו תבחר?
"יש כל כך הרבה סיפורים שבקריאה ראשונה לא מאמינים שהם התרחשו באמת, אבל כל מה שכתוב בספר הוא אמת לאמיתה, למשל הסיפורים שמופיעים בפרק 'בעל הנס' הם סיפורים על אנשים שהשיגו הישגים מרגישים נגד כל הסיכויים בזכות הרוח האנושית. אחד מהם הוא הסיפור המופלא על בטי רובינסון, אתלטית אמריקנית שהייתה האלופה האולימפית הראשונה במשחקים האולימפיים בריצת 100 מטר, בעלת שלוש מדליות מהן שתיים זהב. בשיא הקריירה שלה הייתה מעורבת בהתרסקות מטוס וסבלה מפציעות קשות. אדם שגילה אותה בין ההריסות כשהייתה בתרדמת חשב בטעות שהיא מתה והסיע אותה במכוניתו אל הקברן שם התגלתה טעותו. לאחר שבעה חודשים התעוררה מהתרדמת, לאחר חצי שנה הצליחה לקום מכיסא הגלגלים וכעבור שנתיים נוספות רק שבה ללכת ולרוץ. למרות הפציעה הקשה שלה היא עשתה קאמבק ענק והשתתפה באולימפיאדת ברלין בה היא הייתה שותפה לזכייה במדליית זהב קבוצתית. זה סיפור מדהים שמכיל לא פחות מחמישה ניסים. אני יכול לדבר על זה שעות, אבל עדיף לקרוא את הספר. כפי שאמרתי – מי שיקרא את הספר לא יעזוב אותו זה בטוח".
מהו הסיפור השני שהבטחת לי?
"הסיפור השני באותו פרק הוא על ריצ'רד נוריס וויליאמס שהיה אחד מניצולי הטיטניק. הוא היה בתוך המים הקפואים שעות ארוכות עם אביו שנהרג באסון. אחרי שחילצו אותו הציע הרופא לקטוע את שתי רגליו כי הן היו הרוסות לגמרי מהקור המקפיא של הים. וויליאמס התנגד ואמר: 'אני אצטרך את הרגליים האלה'. הוא צדק. כמה שנים לאחר מכן באותה שנה הוא זכה באליפות ארצות הברית הראשונה שלו בטניס ועשה קריירה אדירה בטניס. גם הסיפור של איך הוא זכה הוא סיפור מהסרטים, אבל הוא קרה במציאות. הוא הגיע לגמר. במהלך משחק הזוגות הוא נפגע ובקושי יכול היה לזוז. בת הזוג שלו למשחק אמר לו 'תשמע, תישאר לעמוד על הרשת ותנסה רק להחזיר את הכדורים. אני ארוץ ואנסה להעיף את הכדור לצד השני כדי שנשרוד את המגרש'. הוא הסכים והם לא רק שרדו, אלא זכו במדליית זהב. הספקנים אומרים שאין ניסים במציאות וכי לכל דבר יש הסבר, אבל אני לא יודע איך להסביר את מה שקרה לרובינסון ולוויליאמס – זה באמת מעבר לכל דמיון".
"אולימפיאדה זה יותר מספורט" הוא הספר הראשון שרמי כתב למבוגרים. קדמו לו שישה ספרי ילדים ביניהם שניים שעוסקים בספורט: "אולימפיאדה בג'ונגל", על החיות שהחליטו לארגן תחרויות ספורט ביער ו"הסיפור המדהים על מאגסי בוגס והכדורסלנים הקטנים מכרם התימנים". למי שלא מכיר נספר ש"מאגסי" בוגס הוא השחקן הנמוך ביותר בהיסטוריה של ליגת ה-NBA גובהו הוא רק 1.57 מטר, דבר שלא הפריע לו לשחק בארבע קבוצות. "הוא עשה קריירה מדהימה שנמשכה 14 שנה וזה מעורר השראה", טוען רמי שכתב את הספר יחד עם נכדו מתן.
מי קהל היעד של הספר שכתבת?
"כל מי שאוהב סיפורים אנושיים לא יוכל לעזוב את הספר הזה לשנייה ואני מקווה שמי שיקרא את "אולימפיאדה זה יותר מספורט" גם אם לא חובב ספורט מושבע – יתאהב בתחום המרתק הזה כי הוא באמת עולם ומלואו".
הספר "אולימפיאדה זה יותר מספורט" זמין בחנויות הספרים המקוונות.
קרדיט צילום: רמי ארז (צילום: יעל ארז)
