אויר ואור – מתנה לציפור
אגם ועץ תחנה לציפור
ושום דבר לא ימנע מציפור
לעוף לדרור
אלו המלים משירו של דני ליטני שכתב אהוד מנור הגאון.
הציפור רואה מלמעלה לפני שהיא ממריאה, סומכת על המצפן הפנימי שלה בפרספקטיבה מלאה ונכונה לה.
ולמה אני מספרת לכם על ציפורים, כי גם לנו קיים המצפן הזה – האינטואיציה, תחושות הבטן. האני הגבוה, לעוף למעלה לרגע ולראות מה קורה לי בפרספקטיבה האובייקטיבית והנכונה לי, לעוף לחופש.
הטכניקה למעוף הזה מלמדת לעצור לרגע לפני ההמראה, כמו הציפור לפני מעופה, לקחת נשימה, לנקות את המחשבות המטרידות, המפריעות. להיות רגע בשקט הזה ואז… לעוף עם המחשבות מעלה, מעלה ומתוך השקט הזה, לנקות את מה שכבר לא משרת אותי, ולעוף לחופש לזמן לי את הכי טוב בשבילי.
הציפור חיה בלהקה, גם אנו, ומה יותר נעים מלהיות עם קבוצת אנשים שעושים אותו תהליך, שלא שופטים אותנו, שאומרים לנו אך ורק את האמת. לשתף ולקבל דעות אובייקטיביות מהלהקה שסביבי. ללמוד יחד לאהוב אותי.
אני פותחת סדנא בשם "עכשיו אני" השם מדבר, בעד עצמו. להיות כאן בשביי, ללמוד לעוף לבד וביחד.
